הכותרת ב"מקור ראשון" בסוף השבוע חשפה ארגון ישראלי חדש לזכויות אדם ושימור הדמוקרטיה. "טיהור פוליטי בגלי צה"ל: סגרו לברדוגו את המיקרופון", נכתב בכותרת הראשית. מי שמוביל ברוחו את הארגון הוא מרטין לותר קינג שלנו, בנימין נתניהו, שהכריז: "ההדחה של יעקב ברדוגו היא שערורייה ועדות נוספת לרמיסת הדמוקרטיה וחופש הביטוי על ידי השמאל". פרס נובל לזכויות אדם ממתין לו.
טורים נוספים בנושא בערוץ הדעות ב-ynet:
• ברדוגו הוא רק משל. הגלגל עוד יסתובב
• כמה מהר קניתם את גרסת ברדוגו
• הדחת ברדוגו הוכיחה שמסוכן להיות איש ימין בישראל
חובה לציין כי החטא הקדמון בפרשת הדחתו של יעקב ברדוגו מיומן הערב נובע מן העובדה שתחנה צבאית משדרת תכנים פוליטיים. העובדה שחיילים מדווחים או מראיינים פוליטיקאים צורמת לעין ולאוזן ונוגדת את העיקרון שלפיו צה"ל צריך להיות נקי מעיסוק בנושאים שנויים במחלוקת בחברה הישראלית. זה היה גם ההסבר שנתן שר הביטחון בני גנץ לכוונתו לסגור את התחנה.
אלא שגנץ – נניח שבגלל קשיים משפטיים - לא סגר את גל"צ ובמקום זאת ניסה לרבע את המעגל. הוא החליט ללכת עם ולהרגיש בלי: לכאורה שחרר את התחנה מפרובוקטור פוליטי, אבל למעשה היא תמשיך לעסוק בפוליטיקה באמצעות פרשנים אחרים ודיווחים עיתונאיים. זה כמובן מחזק את ההנחה הרווחת בציבור, שלפיה הוא פעל לא רק תחת כובעו כממונה על צה"ל, אלא בעיקר כיו"ר כחול לבן שהיה מטרה לחצים הבוטים של ברדוגו.
מדהים היה לחזות בפליק פלאק של הימים האחרונים. כפי שמתואר היטב בעדויות, בהקלטות ובמסרונים, בתקופת שלטונו של נתניהו נעשה כמעט כל מהלך אפשרי של התערבות פוליטית בתקשורת
כל זה לא פוסל את העיקרון שאין מקום לשדרן מסוגו של ברדוגו בתחנת רדיו שממומנת בידי הציבור. היא לא צריכה להיכנע לשיקולי הרייטינג שמכתיבים את התנהלות ערוצי השידור המסחריים, שם דמויות מסוג זה נחשבות נכסים כי הן מושכות מאזינים וצופים הכמהים לקרבות בוץ ולמהלומות מעל ומתחת לחגורה.
ברדוגו סיפק את הסחורה הזו בשפע. הוא עסקן פוליטי בעברו וגם איש עסקים שמעולם לא היה עיתונאי ואינו מתנהל כמי שכפוף לכללי האתיקה. אי אפשר להציגו כפרשן בהתאם להגדרה המקובלת שהציע פרופ' פול ד. וויליאמס, שלפיה הוא צריך להציע "ניתוח תיאורי אובייקטיבי של אירועים פוליטיים ולהזכיר לבוחרים מהי התנהגות פוליטית אובייקטיבית".
יעקב ברדוגו נוטש את השידור בגל"צ
(צילום: מאיר אוחיון, מתוך שידור גל''צ)
ברדוגו חף מכל אובייקטיביות ולא ניסה אפילו להתחזות למי שמציג את שני הצדדים של המטבע. הרי ניר חפץ העיד שראש הממשלה לשעבר התערב למען הכנסתו לתחנה הצבאית. הוא נשמע בדיוק כמו כל הפוליטיקאים מהליכוד שמתרוצצים בין האולפנים ומהדהדים את המסרים של נתניהו. מקומו הטבעי של ברדוגו נמצא בצד השני של קו הטלפון או המיקרופון, ולא עם המגישים והמראיינים.
אלא שהעובדה שגנץ התברבר בניווט שלו להוצאת הפוליטיקה מגל"צ לא הופכת את מתנגדי ההזזה של ברדוגו לאבירי הדמוקרטיה. בעצם, להיפך. מדהים היה לחזות בפליק פלאק הצבוע של הימים האחרונים: כל אלה שעשו הכול כדי להקטין ולזלזל בחומרת ההתערבות הפוליטית בתקשורת שנחשפה בתיקי נתניהו, התחרו לפתע ביניהם מי צועק הכי חזק שהדמוקרטיה מתה.
בפועל, כפי שמתואר היטב בעדויות, בהקלטות ובמסרונים, בתקופת שלטונו של נתניהו נעשה כמעט כל מהלך אפשרי של התערבות פוליטית בתקשורת. מהתיאום המושלם להפליא מול העלון החינמי שמומן בידי מיליארדר זר, דרך ניסיון להשתלט על "וואלה" תוך שימוש לכאורה בשוט הרגולטורי, עבור בשיחות נתניהו-מוזס בתיק 2000, המשך בקפיצה המטאורית של ערוץ 20 מערוץ מורשת לזרוע ביביסטית משודרת, ועד שתילת אנשים מטעם בכלי תקשורת שונים. אפרופו גלי צה"ל.
ד"ר ברוך לשםהפיתוי של נתניהו להשתמש במקרה של ברדוגו הוא מובן. הימין זקוק באופן דחוף למסרים רגשיים שיאחדו אותו מחדש לאחר הקמת ממשלת השינוי. אחד הבולטים שבהם הוא ברית הנרדפים שהמשיכה להתקיים למרות שנות השלטון הרבות של הליכוד, והטענה שהאליטות הפוליטיות במערכות המשפט, האקדמיה והתקשורת מתנכלות להם מטעמי עדה ועמדה.
ברדוגו הוא לכאורה קורבן קלאסי שיכול להוכיח את הטענה הזו: גם ימני, גם מזרחי וגם מי שסולק מתחנת השידור בעלת אפיון צפון תל אביבי. אבל, נתניהו טובל כששרץ בידו. הוא דומה למי שרצח את הוריו ומבקש מבית המשפט רחמים משום שהוא יתום.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
