תשע שנים אחרי הפנייה - בג"ץ דחה אתמול (רביעי) שתי עתירות של כ-200 פלסטינים שביקשו למנוע את פינוים בכפייה משטח אש בדרום הר חברון. הפלסטינים ביקשו להסדיר את מגוריהם במקום בטענה כי הייתה קיימת במקום "התיישבות חקלאית מסורתית" במשך שנים רבות עוד טרם הוכרז המקום שטח צבאי סגור, אולם השופטים דחו את העתירות.
העתירות התמקדו בהכרזה משנות ה-80 בנוגע לשטח בגודל של כ-30 אלף דונמים המצוי דרומית-מזרחית לעיר הפלסטינית יטא בנפת חברון. מדובר בחלק מאזור המכונה "מסאפר יטא" שחולש על שטח צבאי סגור הידוע כשטח אש 918.
המנהל האזרחי פעל לאכיפת הצו המכריע
לטענת הפלסטינים והאגודה לזכויות האזרח, בתחומי שטח האש התקיימה במשך שנים התיישבות חקלאית מסורתית כאשר מבני ציבור ומגורים שהוקמו במקום, חרף ההכרזה על שטח האש כשטח צבאי סגור, מהווים המשך ישיר של אותה התיישבות מסורתית.
מנגד, שר הביטחון ומפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון שהשיבו לעתירה טענו כי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי הם או אבותיהם התיישבו בשטח ישיבה של קבע קודם להכרזתו כשטח צבאי סגור. המחלוקת בין הצדדים ניטשת זה עשרות שנים.
ב-1980 הוכרז שטח האש כשטח צבאי סגור, ובמשך שנות ה-80 וה-90 הוא שימש לאימוני יחידות שונות של צה"ל, לרבות חיל האוויר. החל משנות ה-80, לאחר ההכרזה על שטח האש ועד שנת 2000, המנהל האזרחי פעל לאכיפת הצו המכריע על האזור כשטח צבאי סגור.
לצד פעולות האכיפה האמורות לסילוק מבנים קבועים משטח האש, נוהלו מגעים בין הגורמים המקומיים לבין שלטונות הצבא בכל הנוגע לשהייה במקום לצורכי מרעה וחקלאות אך לא למגורי קבע. לבסוף, גובש מתווה פשרה עם חלק מהשוהים בתחומי השטח, שבמסגרתו הותרה אליו כניסת חקלאים ורועי צאן בזמנים שבהם לא מתקיימים אימונים, בעיקר בסופי שבוע ובחגי ישראל.
כוחות הביטחון אף היו נכונים להימנע מלקיים אימונים במשך שתי תקופות בנות חודש כל אחת מדי שנה, כדי לאפשר זריעה וקציר בשטח ולצורכי מרעה. מתווה פשרה זה הועלה אל מול נציג השוהים בקרקע. ואולם, העותרים טענו כי לא היו צד לאותו הסכם והוא איננו מחייב אותם.
בשתי העתירות נטען כי יש להימנע מלפנות בכפייה את העותרים ובני משפחותיהם משטח האש, להסדיר את מגוריהם של העותרים בתחומו בהתאם לחובתו של צה"ל לפי דיני התפיסה הלוחמתית וכן לנמק מדוע לא יבוטל צו סגירת שטח האש.
העותרים טענו כי ההכרזה על שטח האש איננה חוקית ודינה לבטלו וכי הייתה התיישבות רציפה במקום לאורך עשרות שנים. לטענתם, הם הוכיחו זיקה ברורה להתיישבות בשטח האש בשל מגורים בשטח במשך רוב ימות השנה. לטענתם, במרוצת השנים ובטרם ההכרזה על שטח האש, הפכה ההתיישבות במקום לקבועה.
מנגד, נציגי המדינה טענו כי דין העתירות להידחות על הסף. בין היתר נטען כי הפלסטינים בנו מבני קבע רבים ללא היתר, בהם בורות מים, מבני שירותים, בתים, בתי ספר, מסגד ומבני קבע נוספים. בנוסף, נכנסו לשטח במשך השנים אנשים רבים שלא היו צד לעתירות הקודמות אשר ניצלו את המצב לקביעת "עובדות בשטח" באמצעות בנייה בלתי חוקית.
3 צפייה בגלריה
"192 מהעותרים לפנינו לא היו כלל צד להליכים הקודמים". השופט מינץ
(צילום: אתר בתי המשפט)
שופט העליון דוד מינץ קבע שדין העתירות להידחות: "ממועד ההכרזה הראשונה בשנת 1980 ועד לשנת 1997 (אז הוגשו העתירות הראשונות שעסקו בצווי פינוי שהוצאו למבנים בשטח האש) לא ננקטו הליכים משפטיים כלשהם בקשר להכרזה על שטח האש. 192 מהעותרים לפנינו לא היו כלל צד להליכים הקודמים. אין הרבה מקום לספק כי דין העתירות להידחות אף מחמת היעדר ניקיון כפיים מוחלט של העותרים.
"לעותרים, אשר לא צירפו מסמך כלשהו על פיו יש להם זכויות קנייניות באדמות שבשטח האש, הוצאו צווי פינוי מהשטח. העותרים חסו תחת כנפיהם של צווי ביניים שהוצאו במשך השנים אשר אסרו על העתקתם מהשטח. אין לקבל את טענות העותרים כי הפעלת סמכות לצו בדבר הוראות הביטחון עומדת בסתירה חזיתית להוראות המשפט הבינלאומי, ובכלל זה ובעיקר להוראות אמנת ז'נבה הרביעית. המסקנה הברורה העולה ממכלול החומרים שהונחו לפנינו היא כי ערב ההכרזה על שטח האש, לא היו מגורים קבועים בגבולותיו".
עוד נאמר בפסק הדין כי לא רק שהעתירות לוקות בשיהוי כבד ובהיעדר ניקיון כפיים, אלא שגם לא עלה בידי העותרים להוכיח את טענתם למגורי קבע, עובר להכרזה על שטח האש. השופט מינץ ציין כי "בכל מקרה העותרים יהיו רשאים להיכנס לתחום שטח האש לצורכי חקלאות ומרעה בימי שישי ושבת ובחגי ישראל, ופתוחה לפניהם הדרך לתאם כניסות לשטח האש במועדים נוספים.
"כמו כן, הובהר כאמור כי המשיבים אף מוכנים לאפשר לעותרים להיכנס לתחום שטח האש במשך כחודשיים בשנה לצורכי חקלאות ומרעה. לא רק שהעותרים לא הצליחו להעמיד תשתית עובדתית מבוססת להוכחת טענותיהם, אלא שניתן אף לומר כי המשיבים בהחלט לוקחים בחשבון את צורכי החקלאים במקום, וזאת במידה רבה אף לפנים משורת הדין". גם השופטים יצחק עמית ועופר גרוסקופף לא קיבלו את העתירות. השופט עמית קרא לצדדים להידבר.
מהאגודה לזכויות האזרח נמסר בתגובה לפסק הדין של בג"ץ: "באישון לילה וללא התראה פורסם אתמול פסק דין חריג וחמור ביותר בהשלכותיו, שמכשיר גירוש של כאלף נשים, גברים, ילדים וקשישים פלסטינים מאזור 'מסאפר יטא' בדרום הר חברון. זאת לאחר 22 שנים שתושבי המקום מנהלים מאבק משפטי בבג"ץ נגד צווי הפינוי שהוציא הצבא. בראשית שנות ה-80 הכריז הצבא על ביתם ועל אדמותיהם הפרטיות כשטח אש לאימוני הצבא, בראשית שנות ה-2000 הוצאו צווי הפינוי, וכעת בג"ץ מאשר הותרת משפחות שלמות, על ילדיהן וזקניהן ללא קורת גג".
