היום (א'), 9 במאי, תכננה יפית שפירא, מחנכת בתיכון החברתי תל אביב, נסיעה עם תלמידיה לירושלים כדי לצעוד עם וטרנים של מלחמת העולם השנייה מברית המועצות. תלמידי הכיתה, שרק אחת מהם דוברת רוסית, לא ידעו עד לאחרונה דבר על השתתפותם של חיילים יהודים במאבק נגד הנאצים. זה השתנה כשהמחנכת שלהם העלתה את הרעיון להפגיש אותם עם וטרנים.
כשהייתה צעירה הופתעה גם שפירא עצמה מהסיפורים הללו. היא נולדה בישראל למשפחת עולים מברה"מ, וידעה שסבא שלה היה אחד מ-500 אלף חיילים יהודים בצבא האדום, אבל הלימודים על השואה, ההשמדה והגטאות לא כללו את גבורת החיילים הללו. כשהפכה למורה היא החליטה לשנות את המציאות הזאת ויזמה את פרויקט המפגשים בין תלמידים לבין וטרנים דוברי רוסית (סיפורה מתפרסם בימים האלה באתר "וסטי" בשפה רוסית מקבוצת "ידיעות אחרונות").
כ -2,000 לוחמי הצבא האדום עדיין חיים היום בישראל, ו-9 במאי – שהפך ב-2017 לחג רשמי בישראל - הוא אחד החשובים ביותר עבורם. ביום הזה הם מנסים להתגבר על סימני הזיקנה, מסדרים את המדליות ויוצאים לתהלוכות ולמפגשי הווטרנים.
ההדרה נמשכה גם בישראל. להפתעתם של העולים-הווטרנים, גם במדינה היהודית לא מיהרו להתעניין בסיפורם, וההרגל שלהם לצאת ב-9 במאי בחליפות ומדליות נראה מוזר
אין דובר רוסית בישראל שלא מכיר את השיר שבו יום הניצחון נקרא "חג עם דמעות בעיניים". עבור החיילים היהודים הייתה למילים אלה משמעות מיוחדת. מדובר לא רק על דמעות של אובדן, אלא גם טינה עמוקה: השלטון הסובייטי הסתיר לא רק את השואה, אלה גם את גבורתם של החיילים היהודים. ברחבי ברה"מ הייתה בדיחה אכזרית: "יהודים לחמו בטשקנט". פירוש הדבר: הם ישבו הרחק מהמלחמה, במקום חם ובטוח, כשחיילים אחרים שחררו את ברה"מ מהכיבוש הנאצי.
ההדרה והכאב הזה נמשכו גם בישראל. להפתעתם של העולים-הווטרנים, גם במדינה היהודית לא מיהרו להתעניין בסיפורם, וההרגל שלהם לצאת ב-9 במאי בחליפות ומדליות נראה מוזר.
"לא הגענו לישראל בידיים ריקות. הבאנו לכאן את האמת על השתתפותם של 1.5 מיליון יהודים בקרבות נגד הנאצים והפרכנו את המיתוס שהיהודים לחמו בטשקנט", אמר יו"ר ברית הווטרנים בישראל, אברהם גרינזייד (95), במפגש חגיגי בכנסת עם סיעת ישראל ביתנו שפעלה להכניס את יום הניצחון ללו"ז חגי המדינה.
לפני כמה שנים ראיינתי את סמיון סימקין (93) ממעלה אדומים, וטרן ורץ המרתון הוותיק ביותר בישראל. הוא נזכר בסיפור מימי המלחמה: פקיד בגדוד שלו בצבא האדום מילא טופס ובטעות רשם אותו כרוסי. "תקן את זה, חבר. אני יהודי", אמר לו סמיון. "למה, יהודון?", ענה הפקיד, "אני מניח שעדיף לחיות כרוסי". סמיון התעקש: "אתה לא מבין. אם אמות מחר בקרב, אני רוצה למות יהודי".
ועכשיו, במדינה היהודית, הדבר היחיד שהווטרנים הללו רוצים הוא למות כחיילים שהצילו את העולם מהנאצים.
- יבגניה למיחוב היא העורכת הראשית של אתר "וסטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
