הם היו בסך הכול ילדים, כשלילה אחד ב-1948 נקרעו ממיטותיהם והועלו על כלי רכב צבאיים כדי להימלט מההתקפה המצרית על האזור. היום, כשהם כבר סבים וסבתות, הם נזכרים באחד האירועים במבצע שהיה לנס גדול - וכמעט לא זכה לפרסום.
ילדי קיבוץ דורות שפונו נקלעו אל תוך שדה מוקשים שהניחו לוחמי חטיבת ההגנה במארב לכוח מצרי שעשה את דרכו לרחובות, וניצלו בנס. 75 שנה אחרי, הסיפור הדרמטי הזה עדיין מצמרר אותם, אבל גם עובר מדור לדור עם הרבה מסרים חיוביים וערכיים. אתמול, כשהם כבר בני 80 ויותר, ילדי "מבצע תינוק" מקיבוץ דורות קיימו מפגש היסטורי. "העובדה שאנחנו כאן יחד, בין החיים, זה לא דבר מובן מאליו בכלל", סיפרה מיכל הורביץ (80), בת קיבוץ דורות שבצפון הנגב. "הייתי אומרת אפילו נס".
"מבצע תינוק" התרחש במאי 1948 במסגרת הלחימה בחזית הדרום במלחמת העצמאות, והפך לאחד מסמלי המלחמה. מטרת המבצע הייתה פינוי הילדים והבלתי לוחמים מיישובים בדרום שעמדו בפני התקפות של הצבא המצרי. המבצע מזוהה בעיקר עם סיפור פינוי קיבוץ ניצנים וגבורת מגיני קיבוץ נגבה ומגיני קיבוץ יד מרדכי, שנלחמו בחירוף נפש מול הפולש המצרי, ועוד ועוד גיבורים מתש"ח.
ימים ספורים לאחר שהחל "מבצע תינוק" הוחלט לפנות גם את ילדי דורות שסבלו מאש מטוסים מצריים. את הילדים הכניסו למשוריינים, ועל גגותיהם הניחו את לולי התינוקות, מה שבדיעבד יציל את חייהם. המשוריינים יצאו צפונה כשעליהם 74 ילדים ותינוקות לכיוון גבעת ברנר, והיעד הסופי היה תל אביב ויפו. אלא שבדרך שיירת המשוריינים של ילדי דורות נעה על שביל באזור כפר ורבורג, שכולו מרושת מוקשים שקודם לכן הניחו לוחמי ההגנה.
נתן רשף, איש גבעת ברנר שהיה מופקד על הגזרה ותיצפת על האזור, הבחין לפתע בשיירה שנעה על הציר ועוד רגע נכנסת לאזור הממוקש. משהו לא הסתדר לו מבעד למשקפת. על גגות המשוריינים הוא הבחין במיטות לול של התינוקות, וזה הדליק אצלו נורה אדומה.
"זו שיירת אזרחים ישראלים, ילדים ותינוקות, תעצרו אותם מהר לפני שיהיה אסון!", הוא צרח במכשיר הקשר ופרץ בנסיעה מהירה עם הג'יפ שלו ועוד כמה לוחמים למקום. רגע לפני שהשיירה נכנסה לשדה המוקשים, הג'יפ של רשף חסם את דרכם ובכך הציל את חייהם. "לא יודע איך הייתי ממשיך בחיים שלי אילו המשוריינים שלכם היו עולים על מוקשים. זה היה אסון בלתי רגיל", סיפר להם לימים.
חייהם של עשרות ילדי דורות ניצלו. הם פנו לדרך אחרת והמשיכו לתחנה הראשונה ומשם ליפו. עם שוך הקרבות, כעבור שנה בערך, שבו לקיבוץ. "הסיפור הזה מלווה אותנו כל החיים", סיפרה מיכל הורביץ, שנמנתה על קבוצת הילדים הראשונה של דורות. "קיבלנו את החיים במתנה ואני מודה על זה יום יום".
חלפו השנים וילדי מבצע תינוק מדורות עזבו את הקיבוץ, חלקם נשארו או עברו לקיבוצים אחרים, והקשר ביניהם התרופף. אתמול הם נפגשו במקום שבו הכל התחיל, קיבוץ דורות. "יש בינינו שותפות גורל. גם אם אנחנו לא ממש בקשר ולמרות הגיל והשנים, אנחנו לא שוכחים אחד את השנייה אף פעם. יש בינינו קשר בלתי ניתן לניתוק", הוסיפה הורביץ.
