שופטי בג"ץ אישרו את הריסת בית המחבל שדקר למוות את הרב שי אוחיון: ח'ליל דויכאת בן ה-46, מהכפר רוגיב, מואשם שדקר למוות את הרב שי אוחיון ז"ל בצומת סגולה בפתח תקווה. "למען פלסטין, העם הפלסטיני, מסגד אל-אקצה ואללה", כפי שנכתב בכתב האישום. במענה לעתירת משפחתו, השופטים נימקו כי "למרות הקושי הריסת הבית נועדה למנוע ממחבלים פוטנציאליים לבצע מעשי טרור".
השופטים נועם סולברג ויעל וילנר סברו שאין מקום להתערב בשיקול הדעת של המפקד הצבאי, והשופט סולברג נימק "עם כל הקושי שבדבר, הפעלת תקנה 119 כרוכה לא אחת בפגיעה בחפים מפשע – אלו הדרים יחד עם המפגע בביתו – שאם לא כן, נמצאת נוטל את עוקצה של ההרתעה, שנועדה להניא מפגעים פוטנציאליים מביצוע מעשי-טרור, על-ידי כך שיהגו במחיר שישלמו בני-משפחותיהם בגין מעשיהם הנפשעים, אף אם אינם מודעים לכוונותיהם; וכמו כן נועדה לרתום את בני המשפחה למניעת המפגעים הפוטנציאליים מלבצע את זממם, אם וכאשר ידעו מראש על כוונותיהם הרצחניות".
השופט מני מזוז היה בדעת מיעוט נגד הריסת הבית, וסבר כי הריסתו היא פגיעה קשה באשתו וחמשת ילדיו של דויכאת, שלא היו מודעות לכוונותיו. "אין ספק כי המעשה המיוחס למפגע הוא פשע חמור ונתעב. אלא שאין אנו עוסקים במפגע עצמו, אשר נלכד ועומד לדין בגין רצח בנסיבות מחמירות, וצפוי לרצות עונשי מאסר ממושכים, אם יורשע. מכאן שהפגיעה בבית מהווה בראש ובראשונה פגיעה באשתו ובבנותיו, שנותרו להתגורר בבית, ואשר הריסתו תותיר אותם חסרי קורת גג. בנסיבות אלה אני סבור כאמור כי סנקציה המכוונת עצמה לפגיעה בחפים מפשע, אינה יכולה לעמוד".
בשנים האחרונות יש מחלוקת בין שופטי בג"ץ בנוגע להריסת בתי מחבלים. בחודש אוגוסט 2020 בג"ץ ביטל את צו ההריסה של בית המחבל נזמי מחמוד יונס אבו בכר בכפר יעבד ליד ג׳נין, ממנו זרק המחבל את הבלוק שהרג את לוחם גולני עמית בן יגאל ז"ל, ולבסוף התיר את האפשרות לצה"ל לבקש לאטום את החדר שבו התגורר המחבל. אז היה השופט מזוז בדעת הרוב יחד עם השופט ג'ורג' קרא, ואילו השופטת וילנר היתה בדעת מיעוט שסברה כי יש להרוס את הבית כדי להרתיע מפגעים נוספים: "גלי הטרור הפוקדים את מדינת ישראל בשנים האחרונות מחייבים הרתעה יעילה מפני ביצועם של פיגועים נוספים בעתיד", כתבה וילנר.
בעתירה הנוכחית הייתה וילנר בדעת הרוב של השופט סולברג, שחתם את פסק הדין במילים: "בסוף הדיון שמענו בכאב את דברי אלמנתו של הרב שי אוחיון ז"ל. הלוואי שלא תדע עוד צער. נדגיש, פסיקתנו, כאמור לעיל, לא נועדה להעניש את המחבל חליל, אלא להרתיע מחבלים פוטנציאליים שכמותו מלבצע את זממם".
