תושבי היישוב עמוקה, יישוב קהילתי קטן בהר ביריה שבגליל העליון, היו המומים לגלות לפני כמה ימים הודעה ברשתות החברתיות שבישרה כי שער ברזל הולך לסגור לתנועה את הכביש המרכזי המשרת אותם להגעה הביתה, עוד מאז הקמת היישוב בשנות ה-80. הסיבה: תנאיו הפיזיים מסכני חיים.
לפי הודעת המועצה האזורית מבואות חרמון, שבשטחה עובר הכביש, ההחלטה התקבלה בשיתוף כל רשויות האכיפה, והיום (חמישי) נעצרה הנסיעה בציר. עשרות המשפחות שגרות ביישוב ייאלצו להאריך את נסיעתן, ובנוסף להיפרד מהנוף היפהפה. "במקום לטפל בכביש כי הוא מסוכן, הם פשוט החליטו לסגור אותו" אמר דור כהן, תושב היישוב. שכנו, אלי חיוט, הוסיף כי "במשך שנים הכביש שימש את המשאיות העולות למזבלת 'תאנים', וכעת כשהיא נסגרה ואין ממנה הכנסות למועצה האזורית, אין להם יותר צורך בו ואפשר להיפטר ממנו". "הבקשה שלנו היא פשוטה", אומרים התושבים, "שמישהו ייקח אחריות על הדרך".
2 צפייה בגלריה
"אני לא מוכן יותר לקחת אחריות על הכביש המסוכן הזה". ראש מועצת מבואות חרמון
(צילום: אביהו שפירא)
מי שהוביל את ההחלטה על סגירתו הוא בני בן מובחר, ראש מועצת מבואות החרמון, שמסביר כי הכביש אינו משרת את תושבי המועצה שלו אלא את תושבי עמוקה, שנמצאים בשטחה המוניצפלי של מועצת מרום הגליל הסמוכה. "אני לא מוכן יותר לקחת אחריות על הכביש המסוכן הזה" אומר בן מובחר. "עד שלא יימצא פתרון הולם שבו חיי אדם יישמרו, ייסגר קטע הדרך מחצור הגלילית ועד לצומת לכיון עמוקה ומתחם קבר יונתן בן עוזיאל משיקולים בטיחותיים".
כבר בשנת 2018 הנחתה המשטרה כי מועצת מבואות החרמון רשאית לסגור את הכביש בשל מצבו הלקוי. ההחלטה הפתאומית על סגירתו התקבלה רק בתחילת החודש, ארבעה ימים לאחר שהגיש נגדם תביעה בבית משפט, נווה מלכי, תושב עמוקה שדרש מהמועצה 40 אלף ש"ח פיצוי בשל רשלנות המועצה האחראית על הכביש. בכתב התביעה תיאר את היקף הפגיעות שנגרמו לרכבים ואת מאמציו להביא להסדרת הליקויים בכביש, מאמצים שנענו בחוסר שיתוף פעולה לדבריו. "לא הייתה לי ברירה אלא לתבוע ולדרוש שייקחו אחריות. אי אפשר לשתוק עוד מול הנזקים שנגרמים לנו בכביש הזה שכעת כשהמועצה לא צריכה אותו לצרכיה עבור אתר תאנים, היא פשוט סוגרת לנו אותו ומבחינתה שהנסיעה שלנו תוארך פי שלוש. מחיר ההחלטה שלא לשתוק עוד עשוי לפגוע בחיינו עם סגירת נתיב מוביל ראשי ליישוב שלנו. מי שהרסו את הכביש אלו משאיות הענק מלאות האשפה שהובילו לכאן זבל שזיהם את ההר. מי שהרס הוא שיתקן".
הציר זכה לכינוי "הכביש המכושף" בשל אשליה אופטית שיוצרת על הנוסע תחושה של "גלישה בעלייה". כלומר, הנהג יכול להעמיד את רכבו במורד הדרך, לשלב הילוך סרק ולשחרר את בלם היד - ואז הרכב יכול לנסוע לבד "בעלייה" כשחוקי הכבידה אינם חלים עליו. הזווית שבה נסלל הכביש ביחס לנוסף שסביבו יוצרת תחושה של מדרון לפני הרכב.
