( כתבת: מיכל מנור בימוי: אסף קוזין צילום: חגי דקל עריכה: גיא פוקס)
היום (שישי) נחנכה הרכבת הקלה בגוש דן - מהלך פורץ דרך שביכולתו לשדרג באופן משמעותי את איכות חייהם של מיליוני ישראלים, אך במקביל מעורר גם מחלוקת סביב סוגיית הפעילות בשבת. המצדדים טוענים שהשבתתה לכיום וחצי בכל שבוע מהווה בזבוז עצום, פוגעת בחלשים ומשמרת את התלות הגבוהה במכוניות פרטיות, שבתורה מובילה לפקקים, לעלויות כלכליות ולנזקים בריאותיים וסביבתיים. מעבר לכך ההשבתה תצמצם עוד יותר את החופש מדת בישראל ותעמיק את השסע הדתי-חילוני.
למתנגדי הפעלת התחבורה הציבורית בשבת יש טיעון בן שני חלקים. ראשית - פגיעה בצביון היהודי של המדינה כתוצאה מחילול שבת, ושנית, פגיעה בסטטוס-קוו המקודש-כביכול. אלא שבפרפראזה על המשפט המפורסם של בנימין נתניהו, החלק הראשון לא נכון והחלק השני לא יהיה. הצביון היהודי לא בהכרח ייפגע. אדרבה, הפעלת הרכבת הקלה בשבת תגרע אינספור כלי תחבורה אחרים מהכבישים (ומהמדרכות), ותביא לשבת שקטה ונוחה יותר. ובכלל, צביון, ככל שישנו, מעוצב על ידי אנשים ונשים. המדינה אינה חלל ריק אלא סך כל אזרחיה והמטענים התרבותיים והרוחניים שהם נושאים עמם.
ולעניין הסטטוס-קוו, הלה כבר עבר ממצב של שחיקה מתמדת לכתישה כוחנית. המציאות הדמוגרפית והפוליטית שינתה אותו ללא היכר, והידיעות החדשותיות מהשבועות האחרונים משמשות כאלף עדים לכך. גם המצב התחבורתי האיום והצפיפות הגוברת במרחב מצריכים שינוי תפישֹה מהותי. אז מה כן ניתן לעשות?
המפתח לפתרון המחלוקת נעוץ בביזור מושכל של סמכויות הנוגעות לעיצוב המרחב הציבורי, מהממשלה (כל ממשלה) אל הרשויות המקומיות. ביזור שכזה יכול לתת תוקף לשלל צורות חיים ולחזק את הזהויות השונות. בתל אביב, שאופייה חילוני במובהק, אי-הפעלת תחבורה ציבורית בשבת משמעותה פגיעה מהותית בחיי מרבית תושביה, ואף השפעה חיצונית כוחנית על אותו "צביון" מקומי.
מתבקש לכל הפחות להציע מודל הפעלה ואי-הפעלה של תחבורה ציבורית בשבת על פי מרחבים שונים, צרכיהם והעדפותיהם. רעיון זה כבר נידון והוצע באינספור במות וזוכה לתמיכה ציבורית נרחבת, אפילו מתוך הממשלה הנוכחית. על פי סקר גלובס שנערך לאחרונה, רק כ-5% מהישראלים רואים את הביטוי להיותה של ישראל מדינה יהודית במרחב ציבורי שמקפיד על קיום מצוות התורה. לצד זאת, באופן עקבי כ-70% מהישראלים תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, ובכלל זה יותר מ-30% מהציונות הדתית. מממשלה שחרתה על דגלה את עקרון הכרעת הרוב מצופה להכיר ברצונות הרוב ולהקל על החיים העמוסים והיקרים ממילא של הישראלים.
מודל הביזור ישרת היטב את כלל הקהילות והמגזרים בישראל. התקת חלק מהמחלוקות מהמרחב הפוליטי של המדינה למרחבים מקומיים יכולה להפחית מתחים וחיכוכים ולאפשר אוטונומיה קהילתית מסוימת, ובכך לבלום את ההיפרדות הרעיונית והמעשית שרבים חוששים מפניה.
גלעד רובינשטייןתמר עבאדיהשבת יקרה וחשובה, ולה משקל רב בעיצוב הזהות הקולקטיבית, הקהילתית, המשפחתית והאישית. היא מבורכת עבור הרוח היהודית והישראלית, אך גם לעובדות ולעובדים, לתרבות, ליצירה ולספורט. וכמו כל מאפיין בעל משמעות קולקטיבית, היא טעונה במחלוקות. שימוש בפוליטיקה להכרעה כוחנית בנושאים אלה מביא לכאבים, תסכולים וזילות של היקר והמשותף.
ניתן להגיע להסכמות על בסיס מקומי שיעניקו למרבית האזרחים את מבוקשם, עם מינימום כפייה ומקסימום כבוד. זו העת לקבוע מסמרות בשטח וליצור דיפרנציאציה הוגנת בין מרחבים ישראלים שונים. הסטטוס-קוו הישן מת, כאמור, וזו הזדמנות יקרה מפז לצקת את היסודות לסדר ישראלי חדש. תנו לרכבת לנסוע.
- גלעד רובינשטיין הוא ראש תחום יהדות, חברה ומדינה במרכז מנור מבית "יוזמת המאה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
