הסצנה היהודית בעולם הקומיקס – כן, יש דבר כזה – צפויה לסעור ב-30 במרץ עם שידור הפרק הראשון בסדרה "מון נייט" (Moon Knight), גיבור-העל היהודי הראשון ביקום הקולנועי של מארוול. מי הוא בעצם? יש מי שיגיד שהוא סוג של בטמן: איש עשיר ואפל עם חליפה שיודע להרביץ ממש טוב. אבל לענייננו, מון נייט הוא מארק ספנסר משיקגו, בנו של רב (אליאס) שברח מאירופה לארה"ב אחרי פלישת היטלר לצ'כוסלובקיה. בילדותו הוא פיתוח בעיית זהות דיסוציאטיבית (הפרעת ניתוק), שהובילה ליצירת זהויות חדשות שבעתיד יבואו לידי ביטוי בסיפורו כגיבור על.
הקומיקס מון נייט הופיע לראשונה ב-1975 (Werewolf by Night #32) והוא אחד מגיבורי-העל הראשונים שהיו יהודים באופן קנוני. ועדיין, מבט מעמיק לתוך זהותו האתנית-דתית קיבלנו רק בשלב מאוחר יחסית, ב-1984 (Moon Knight #37): הפרק נפתח בזיכרון של ספנסר על אירוע שבמסגרתו תקפה חבורת אנטישמים את אביו וחרטה לו צלב קרס על המצח. עבור מארק, שהתאכזב מכך שאביו לא התנגד אלא רק אמר שהוא "משאיר את הצדק לאלוהים", זה היה אירוע מכונן.
כדי להתרחק מהדימוי הכנוע שראה בבית הוא הפך למתאגרף, התגייס לנחתים ובסוף הפך לשכיר חרב. אחרי שכמעט נהרג קיבל ספקטור הזדמנות מאל ירח מצרי, התעטף בתכריכיו וכך הפך ל"מון נייט". בהמשך הוא גייס הון בזכות שימוש בדמויות השונות שנולדו מפיצול האישיות שלו, וכך מימן את אימפריית הלחימה בפשע שלו.
היהודים בארה"ב עדיין מנסים למצוא את זהותם החמקמקה. הסיפורים האישיים שעטפו את התפתחות הקומיקס הולידו מיתולוגיה שמשקפת הרבה יותר מחלומות ופנטזיות של צעירים
באותו פרק אנחנו פוגשים אותו כשהוא מגיע לבניין בוער רק כדי לגלות שמדובר בבית כנסת שהוצת על ידי נאו-נאצים, ומקבלים את הסיפוק המתבקש כשגיבור-על יהודי מפרק חבורה של בריונים אנטישמיים. כשאחד מהם שואל אותו "מה לך ולכנסייה היהודית הזו?", מון נייט עונה לו: "אני שייך לאנשים הגונים ותמימים שאין להם רגע של שלווה, לא ברחוב ולא בבתים שלהם. כל עוד יש בריונים כמוך שרודפים אותם, אני שייך לנרדפים".
אגב, מון נייט בכלל לא היה אמור להיות יהודי. היוצר שלו, דאג מנצ' (Doug Moench), קרא לו מארק ספנסר על שם מוכר בחנות קומיקס שבה נהג לבקר. רק בדיעבד הוא הבין שזה שם יהודי והחליט לזרום עם העניין.
"מון נייט" – הטריילר
למעשה, מאנצ' אפילו ספג לא מעט ביקורת על כך שהגיבור היהודי שלו קיבל את כוחותיו מאל מצרי, ולאחרונה החליטו במארוול לעשות תיקון קטן. בחוברת שיצאה בנובמבר האחרון (Moon Knight #5 Vol 9), מון נייט מעלה בשיחה עם הפסיכולוגית שלו את ההתחבטות סביב הזהות היהודית שלו. הוא טוען שחש נבגד על ידי אלוהים ולכן חיפש אל אחר, אבל עדיין הרגיש אשמה על כך שאביו היה איש דת עדין בעוד הוא הפך להתגלמות האלימות. בכך ניסו יוצרי מארוול לרבע את המעגל ולחבר בין זהותו היהודית לבין עבודת האלילים המצרים. נו, שוין.
רבים מגיבורי הקומיקס של המאה האחרונה הם יצירות של יהודים. סטן לי, ג'ק קרבי, ג'ו שוסטר, ג'רי סיגל, בוב קיין, כריס קליירמונט, אלן יפה ורבים אחרים אחראים לגיבורי על שמוכרים בכל בית ברחבי הגלובוס - מספיידרמן וסופרמן, דרך באטמן, אקסמן ואיירון מן ועד המגזין MAD. האם בעלייתה לאוויר של "מון נייט" יש סיבה לחגיגה נוספת עבור קהילת הקומיקס היהודית בארה"ב ובעולם? הרי היא מקבלת ייצוג מכובד באחת הפלטפורמות התרבותיות המשפיעות של ימינו. ובכן, התשובה היא לא בהכרח. מארוול לא מחזיקה ברקורד מוצלח במיוחד בייצוג נאמן של זהות יהודית, וזאת אף שרוב מוחלט של הדמויות הומצאו על ידי יהודים ורבות מהן מכילות מאפיינים מקודדים לזהות יהודית.
נורת האזהרה הראשונה היא אנקדוטלית. אוסקר אייזק, שאינו יהודי, לוהק לשחק את מון נייט בסדרה ומיד החל ברשתות דיון בשאלה אם מדובר בעוד מקרה של JewFace"" - המונח שטבעה לאחרונה הקומיקאית שרה סילברמן בעקבות הבחירה בהלן מירן לשחק את גולדה מאיר בסרט "גולדה". סילברמן טענה שלדעתה אמנם אין בעיה שאנשים יגלמו דמויות שלא חופפות את זהותן, אבל תהתה: אם כולם עסוקים בייצוג הולם למיעוטים, למה מוחרג מהדיון המיעוט היהודי (2% מאוכלוסיית ארה"ב)?
הביקורת שלה מהדהדת את כותרת הספר של הקומיקאי דיוויד בדיאל, "יהודים לא נספרים", שבו הוא טוען שיהודים לא נתפסים כמיעוט, בעיקר כי רואים בהם לבנים, ושה"לבנות (whiteness) שלהם תלויה בפוליטיקה של הצופה".
נורת אזהרה שנייה: לאורך השנים מארוול כבר מחקה, או לפחות טשטשה, את הזהות היהודית של כמה וכמה דמויות. סרקלט וויצ' וקוויק-סילבר הפופולריים, למשל, הם ילדיו הביולוגיים של מגנטו היהודי (מאקס-מן), אבל עקב היעדר זכויות יוצרים לא ניתן היה לעשות את הקישור ולכן המציאו להם סיפור רקע חלופי, ללא הזהות היהודית.
גם סדרות וסרטי קומיקס אחרים חטאו ב"מחיקה יהודית". בכל סרטי "ארבעת המופלאים", לא היה ביטוי לזהות היהודית המובהקת של "הדבר" (The Thing); קייטי-פרייד, אחת הדמויות היהודיות הראשונות והאהובות מאקס-מן, נמחקה לחלוטין מכל סרטי הסדרה; הדמות של הארלי קווין הופיעה בכמה סרטים של חברת "די-סי" ללא ציון המורשת היהודית שלה; שלא לדבר על המספר הרב מאוד של שחקנים שזהותם כיהודים לא באה לידי ביטוי על המסך (מלבד עזרא מילר, שגילם את "הפלאש" כמו "ילד יהודי טוב" ואנדרו גארפילד שטען שספיידרמן הוא יהודי מובהק).
הנימוק הוא תמיד כזה: העולם של מארוול הוא לכאורה עולם פוסט-גזעי ופוסט-פוליטי, והזהויות התרבותיות המורכבות של הדמויות לא בהכרח חשובות, אלא אם כן הן משרתות איזשהו נרטיב שיווקי עדכני.
אפשר להסביר את התופעה ב"דיסניפיקציה" - מושג שטבע החוקר ריצ'ארד שיקל לפני יותר מ-50 שנה, אבל נדמה שנהגה ממש היום. משמעותו היא מה שהוא הגדיר כסניטציה תרבותית או היסטורית: "תהליך חסר בושה שבו כל מה שהסטודיו (של דיסני, ב"ס) נגע בו, לא משנה עד כמה ייחודי החזון של המקור, הצטמצם למונחים המוגבלים שדיסני ואנשיו יכלו להבין. קסם, מסתורין, אינדיבידואליות - כל אלה הושמדו בעקביות כאשר יצירה ספרותית עברה דרך המכונה שלמדה שיש רק דרך אחת נכונה לצייר".
כעת אפשר לומר את אותו דבר על מה שקורה למופעים מורכבים של זהות יהודית כשהם נודדים מדפי חוברות הקומיקס אל עבר שוברי הקופות הקולנועיים.
האם הסדרה החדשה של דיסני תהיה עוד שלב במחיקה התרבותית ובדילול של הזהות היהודית בזו הלבנה? או שאולי נופתע לטובה ונזכה לייצוג מכבד ומורכב?
ברק סלעאל תטעו: ארה"ב, כמדינה היחידה בעולם שמנסה ליצור חברה רב-גזעית בהיקפים ובמידת גיוון כאלה, מתמודדת עם אחד האתגרים החברתיים הגדולים ביותר של האנושות כיום. ומשום שהעניין הגזעי המקומי כה טעון, וטבוע כה עמוק בהוויה שלה, ניתן להבין למה היא מביטה על העולם דרך עדשת צבע העור ולמה יהודים לא נספרים אצלה - אלא כלבנים.
ובכל זאת, הקהילה היהודית האמריקנית עדיין מנסה למצוא את זהותה החמקמקה. הסיפורים האישיים של היהודים והנסיבות ההיסטוריות שעטפו את התפתחות תעשיית הקומיקס הולידו מיתולוגיה מרתקת שמשקפת הרבה יותר מחלומות ופנטזיות של קוראים צעירים, כפי שכתב חוקר הקומיקס ארי קפלן: "הסיפור של המעורבות של יהודים בחוברות קומיקס הוא השתקפות של הסטטוס המשתנה של יהודים בחברה האמריקנית".
- ברק סלע הוא סמנכ"ל מכון "ראות" ובוגר התוכנית של קרן רודרמן ללימודי תואר שני בהיסטוריה של יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
