ישראלים שתקועים באוקראינה
(צילום: נויל האריס)
הישראלי אלכס ליטובצ'יק לא ישכח את מסע הבריחה המפרך שלו מאודסה לגבול אוקראינה-פולין. הוא נמשך 59 שעות בקור מקפיא, תוך לחץ נפשי איום וכמעט ללא אוכל. אבל בזכות נחישותו הוא הצליח, בדרך-לא-דרך, למלט את עצמו, את אשתו מרימה ואת שתי בנותיו, אלה בת ה-12 ואריאל בת ה-4, לשכנה פולין אחרי פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה.
"נכנסתי ברבאק", הוא מספר. "לקחתי את המזוודה והתחלתי להעיף אנשים לצדדים. הגעתי למחסום ואמרתי אין מצב שלא נותנים לי לעבור. אני אזרח ישראלי, אני חייב לצאת מפה. השוטר האוקראיני אמר לי: 'רק אשתך והילדות יכולות לצאת, אתה לא. אתה גם אזרח אוקראיני ואין יציאה לגברים'. לא ויתרתי, התעקשתי עד שנתנו לי לעבור".
מלחמת רוסיה-אוקראינה - כתבות אחרונות:
• עדכונים שוטפים - דקה אחר דקה
• פיצוצים עזים בקייב, במערב שלפו את "סנקציית יום הדין"
• מי תומכת ברוסיה, מי יושבת על הגדר: עושים סדר עולמי
• מדפים ריקים בקייב: "כואב הלב לראות אנשים מחפשים אוכל"
• שרפה את הדרכון הרוסי: "שיעור באזרחות לילדים"
• "פוטין הורג את סבא שלי!": הפגנות זועמות ברחבי העולם
אלכס הוא מנהל מערכת מידע בחברת הייטק גדולה בישראל. לפני עשרה ימים הוא נסע עם משפחתו לבקר את המשפחה של אשתו באוקראינה והם נתקעו שם. בחמישי האחרון הם היו אמורים להמריא מאודסה בחזרה לישראל, אבל מהר מאוד המציאות הסתבכה".
(צילום: נויל האריס)
רון בן ישי במרכז גיוס מילואים בקייב
(צילום: גיל יוחנן )
הוא מוסיף כי "ביום חמישי ב-6 בבוקר התחילו פיצוצים באודסה. כל הטיסות בוטלו. נכנסנו לרכב שכור ונסענו שלושים שעות עד שהגענו לגבול של אוקראינה עם פולין. היה תור נוראי. קור איום. מינוס חמש מעלות. לא היינו ערוכים לקור הזה. באודסה יותר חמים מבמערב אוקראינה. התחלנו לקפוא מקור, ניסינו להתחמם בתורים של עשרות אלפי אנשים. לקחנו מונית למעבר הגבול כי זו הליכה של 35 ק"מ עד למחסום. היה פקק מטורף, עמדנו במשך שעות. אוכל לא היה, מים כמעט שלא נשארו. אין אפשרות להחליף כסף, וגם הספסרים שכן עמדו בחוץ נתנו שערים של גניבה".
אלכס לא התייאש. הוא החליף 50 יורו וקנה מים ובייגלה. "המחיר, כמובן, מופקע", סיפר. "גם עבור נסיעה במונית. במהלך הזמן הזה ניסינו פעמיים להגיע למעבר הגבול. בפעם הראשונה היו 1,500 איש בתור. בפעם השנייה 6,000 איש. אין עם מי לדבר. התור עצום. קילומטרים על קילומטרים של תור משתרך וכלום לא זז. האוקראינים כאילו עושים לך בכוונה, לא פותחים את הגבולות כדי שלא תעזוב את המדינה. הם נותנים לבן אדם אחד או שניים בשעה לחצות את הגבול. היינו שם כל הלילה. הילדה הקטנה קפאה מקור והעלתה חום. לא ידענו מה לעשות. לקחנו שמיכה מנהג המונית. לבשנו על עצמנו עוד ועוד שכבות של בגדים - חולצות, מעילים ואפילו עיתונים. באותן שעות ארורות הייתי אובד עצות. המצב הנפשי והכללי איום ונורא. לא ישנתי מיום חמישי לפנות בוקר".
בגבול האוקראיני סירבו לאפשר לו לעבור כי הוא נושא גם אזרחות אוקראינית. הם הסכימו שהאישה והילדות יעברו, אך הורו לו להישאר ולהילחם. אלכס סירב, ואחרי ויכוחים שכנע את השוטר לאפשר לו לעבור עם משפחתו.
"התחננתי על נפשי", מספר אלכס, "בסוף פשוט לקחתי את המזוודה שלי והתחלתי לדחוף אנשים. צעקתי מתוך ייאוש מוחלט 'תנו לי לעבור, אני רוצה הביתה. הילדה שלי חולה, אני חייב לעוף מפה, בבקשה', ואנשים פשוט התחילו לזוז. אני עם מזוודות, אשתי עם הילדה הקטנה שקודחת, הגדולה שלנו עם עיניים נפוחות מבכי. אני מודה שפחדתי שנישאר שם בתורים למות מקור ורעב. היינו בייאוש טוטאלי. חשבתי שהובלתי את הילדות שלי למוות. כמה וכמה פעמים סגרתי את העיניים במחשבה שאני בסיוט בלהות וקיוויתי לפקוח את העיניים ופשוט להיות בבית".
גם בגבול הפולני הם עמדו בתור שעות ארוכות. "זו חוויה נוראית שלא נשכח בחיים. ברחנו על נפשנו", אומר אלכס. רק אמש הגיעה המשפחה הישראלית למלון בצד הפולני וסוף-סוף הצליחו לישון.
חנה גופין, ישראלית בקייב
(צילום: נויל האריס)
אלכס אילדטוב מצא את עצמו תקוע באודסה. אתמול בבוקר עלה על אוטובוס שארגן בית חב"ד לחילוץ עשרות ישראלים מהעיר בדרך לגבול עם רומניה. "הסיטואציה מאוד מפחידה. הרגשה של מלחמת עולם שלישית בפתח. אם לא הקרובים שלי בארץ יכול להיות שהייתי נשאר באודסה. אותי אישית זה לא כל כך הפחיד שם. בסך הכל המצב באודסה לא היה נוראי. הפאניקה די מיותרת", הוסיף.
בניגוד לשני האלכסים, חיים, מצא את עצמו תקוע בקייב הנצורה ביחד עם אשתו. "הייתה לנו החלטה לנסוע בהתחלה אבל הגענו לחברים שגרים בכפר 40 ק"מ מקייב והבנו שהכבישים לא בטוחים ובגבולות יש תורי ענק. החלטנו להישאר לחכות קצת ואנחנו תקועים פה כבר שלושה ימים. בשבת בבוקר קמנו ב-5 בבוקר עם קולות של הפצצה מקייב. חשבנו שניסע מפה אבל אמרו לנו שהכבישים לא בטוחים והחלטנו לחכות. שומעים את הבומים מקייב שהיא לא רחוקה מאיתנו. זה מאוד מפחיד. אנחנו בעצם מוכנים כל רגע לנסוע ומחפשים את ההחלטה. אבל עד עכשיו לא מצאנו אותה. אנחנו לא רוצים לעזוב את המקום שמרגישים בו יחסית די רגוע. הזהירו אותנו שהמצב בגבולות קשה מאוד ומחכים ימים. יש אנשים שנתקעו שם בקור בלילה. אנחנו מכירים אנשים שנתקע ובדרך ושנגמר להם הדלק".
חיים מספר שהאוקראינים נראים מוכנים להילחם על חייהם. "יש פה אנשים שאנחנו מכירים שהלכו להילחם אתמול בקייב – והיום באו ואמרו לנו שלא כדאי לזוז כי יש קרבות רציניים והרוסים עושים מבצעים בכבישים. הם מתחפשים לשוטרים ומכבי אש ויכולים לתפוס אותך בכביש. יש פה מצב שנסיעה בכביש יותר מסוכנת מלחכות בבית".
"כל יום יותר ויותר מפחיד"
אנסטסיה בורינסקו, ישראלית שנמצאת בעיר חרקוב שאליה פלשו כוחות של צבא רוסיה, אמרה הבוקר לאולפן ynet: "היה לילה לא שקט, שמענו פיצוצים וגם עכשיו יש פיצוצים. אני נמצאת בבית פה כבר ארבעה ימים ברציפות. מצאנו קבוצה בטלגרם שמישהו מארגן בה אוטובוס, הוא לוקח שמות של הישראלים שנמאים פה, ואני ואחותי מחכות".
- כמה את חוששת?
"זה ממש מפחיד, כל יום יותר ויותר מפחיד".
- את רואה קרבות מחוץ לחלון?
"עדיין לא ברמה כזאת. אני באמצע העיר, וזה קורה יותר צפונה אז אני לא רואה. יש לי משפחה שנמצאת שם בצפון העיר, הם יושבים במקלטים, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הם רושמים לנו הודעות על זה ששומעים פיצוצים ולא יודעים מה קורה. איתי ועם אחותי נמצאים גם סבתא, סבא ואימא. זה קשה, במיוחד עם סבתא, אבל מנסים לדבר, לצחוק ולעזור".
את אנטון בורץ, ישראלי שמנסה לעבור את הגבול מאוקראינה לפולין, אנחנו מלווים כבר כמה ימים. ב-12 שעות הוא עבר ממרחק של חמישה קילומטרים אל הגבול למרחק של שלושה קילומטרים מהגבול. את השיחה איתנו באמצעות אולפן ynet הוא הצליח לעשות רק אחרי שעלה לאוטובוס מפני שמקומי סירב לאפשר לו לדבר בטלפון.
"קצב ההתקדמות מאוד איטי", סיפר בורץ. הגבול כבר קרוב, אנחנו מעדיפים לעבור אותו באוטובוס. יש איתי עוד שני ישראלים, השאר זה מקומיים. אנשי השגרירות אמרו לנו לבוא לגבול, הגענו לחפש אותם, עכשיו אין אף אחד".
ראיונות עם גיא עמר ודנה ובר
(צילום: נויל האריס)
דנה ובר, ישראלית שנמצאת כמה שנים באומן שבאוקראינה, סיפרה הבוקר: "ביום חמישי התחלנו את המסע, ברגע שהתחילו להפגיז הבנתי שאני לא נשארת כאן עם הילדה. ברחנו מההפגזות דרך גבול מולדובה, המשכנו לרומניה וכרגע אנחנו כבר באוקראינה. בסך הכול הייתי עם הילדה באוטו 35 שעות. יצאנו עם המינימום, אפילו בלי אוכל. לקחנו כמה חטיפים ויצאנו לדרך".
ובר אמרה עוד: "יצאנו כמה כלי רכב ככה שלכל אחד היו כמה דברים, העברנו אחד לשני. במולדובה פגשנו את קהילת חב"ד שדאגו לנו לארוחה כשהגענו. אני חוזרת לארץ, אני גרה באוקראינה שש שנים, השארנו את כל הדברים שלנו שם. זה קשה מאוד, אני מרגישה שאני צריכה להתחיל את כל החיים מההתחלה. הילדה שלי נולדה שם, אנחנו מקווים שיהיה לנו לאן לחזור".
גיא עמר, ישראלי שסיפר כי הוא עדיין מתחבט בשאלה אם לעזוב את אוקראינה, סיפר היום ממקום מושבו בעיר לבוב: "אני עדיין פה, אני משתדל להישאר נורא שקול וחד ולנסות לכל הישראלים שמגיעים לפה ולכל היהודים. משעות הלילה קלטנו באזור ה-50 ישראלים ויהודים פה אצלנו, בהם מספר רב של ילדים קטנים. אנחנו צופים שיגיעו אליי עוד מאות אנשים, אני מקבל הרבה פניות. כרגע המצב פה בלבוב רגוע, אני פה כדי להישאר ולעזור ככל שאני יכול".
- כמה זמן אתה מעריך שנותר לישראלים להימלט מאוקראינה?
"כל הערכה שאתן לא תהיה מדויקת, אז אני מעדיף לא להיכנס ללוחות זמנים. אני מציע לכל מי שיכול לפנות אליי - לעשות את זה. יש המון מתנדבים מישראל שכרגע מרכזים את כל הפניות ועוזרים בעצם לענות לכולם. הכי חשוב זה לנסות להגיע ללפה לאזור מערב המדינה ומפה ננסה לדאוג לכם, להוציא אתכם החוצה דרך גבולות פולין, הונגריה, סלובקיה ורומניה".
הריאיון עם שגריר ישראל ברומניה דוד סרנגה
(צילום: נויל האריס)
דוד סרנגה, שגריר ישראל ברומניה, נמצא ליד עיירת הגבול המקומית סירט שגם דרכה יוצאים פליטים מאוקראינה. "משרד החוץ החליט למקד את המאמץ דווקא במעבר הזה ולנתב לכאן ישראלים", סיפר השגריר ברומניה בריאיון לאולפן ynet. "מדובר על שיירות על גבי שיירות של פליטים שרואים אותם עוברים, מחזות קורעי לב. האוקראינים לא מאפשרים לגברים בני 16 עד 60 לצאת, והרבה פעמים רואים נשים וילדים חוצים את הגבול, מראות לא קלים".
- כמה ישראלים עברו שם?
"מהנתונים שקיבלנו, נכון לאתמול בערב מדובר בכמה מאות ישראלים שחצו עד עכשיו את הגבול מאוקראינה לכיוון רומניה. צריך לזכור שיש גבולות עם מדינות נוספות, שגם שם משרד החוץ מרכז את המאמץ, בפולין, סלובקיה והונגריה".
- מגיעים גם יהודים או כאלה שיכולים לעלות לישראל לפי חוק השבות?
"כן, מגיעים. אני אשתף אתכם באחד האתגרים שהיו לנו בסוף השבוע. קיבלנו טלפון על קבוצה של 150 יהודים שמגיעים מכיוון אודסה יחד עם הרב ואנשים נוספים מהקהילה לכיוון מעבר הגבול בסירט ברומניה. מצד אחד הם לא אזרחים ישראלים, מצד שני הם יהודים ואנחנו רוצים לעזור להם. תוסיפו לזה את העובדה שהם לא נושאים תיעוד או מסמכי מעבר, אז אנחנו התארגנו כאן כדי לסייע להם. נכון, הם לא ישראלים, אבל הערבות ההדדית היא חלק מה-DNA שלנו ומי אם לא אנחנו יסייע להם".
הריאיון עם השגריר ברודסקי
(צילום: נויל האריס)
מיכאל ברודסקי, שגריר ישראל באוקראינה שנמצא כעת בפולין, אמר הבוקר בריאיון לאולפן ynet: "עברנו אתמול לפולין, אבל הצוותים שלנו נמצאים כל הזמן בשני מעברי הגבול שבין אוקראינה לפולין. יש חפ"ק שהקמנו כאן, הוא מעביר מידע לישראלים שפונים אלינו. אנשים שלנו לא ישנו כל הלילה, היו טלפונים מישראלים שתקועים או בתור לגבול או בערים שונות באוקראינה ומבקשים לחלץ אותם.
"אנחנו עושים את המקסימום, בעיקר במעברי הגבול, כדי להוציא את הישראלים. משני מעברי הגבול מאוקראינה לפולין המצב מאוד קשה, יש המתנה של שעות ארוכות והמצב רק מחמיר. המלצנו להגיע למעברי גבול אחרים, בסלובקיה ובהונגריה, אבל מי שכבר נמצא כאן מוזמן ליצור קשר עם החפ"ק שלנו. האנשים שלנו לובשים וסט צהוב וכך אפשר לזהות אותם".
- כמה ישראלים נמצאים עוד להערכתך באוקראינה?
"אנחנו יודעים שבמהלך שלושת הימים האחרונים יצאו מאוקראינה קרוב ל-2,000-1,500 איש. עדיין יש כמה אלפים באוקראינה, לא כולם יכולים לצאת ולא כולם מחליטים לחצות את הגבול כי הם מודעים למצב הקשה. יש גם כאלה שמעדיפים להיות באזורים שנחשבים ליותר בטוחים במערב או בדרום אוקראינה ולחכות עד יעבור זעם כדי שיוכלו לחזור או לצאת מהמדינה, אבל לא לעמוד שעות בפקקים".
