חבק אותי | אורית קירי

חַבֵּק אוֹתִי, תֹּאמַר לִי שֶׁזֶּה רַק חֲלוֹם, זֶה רַק סִיּוּט מַפְחִיד בְּלַיְלָה חַם, נַשֵּׁק אוֹתִי וְנַחְזֹר לִישׁוֹן, וְנִתְעוֹרֵר לְיוֹם יָפֶה מָחָר. חַבֵּק אוֹתִי, תֹּאמַר לִי שֶׁהָעוֹלָם שָׁקֵט, יָרֵחַ בַּשָּׁמַיִם מְחַיֵּךְ לָאוֹהֲבִים, סְפִינוֹת עוֹגְנוֹת בְּחוֹף וְאֵין מָה לְפַחֵד, מָחָר חוֹזְרִים הַבַּיְתָה כָּל הַחַיָּלִים. חַבֵּק אוֹתִי, תֹּאמַר לִי שֶׁיְּלָדִים נָמִים בֵּין יְדֵיהֶן הַמַּרְגִּיעוֹת שֶׁל הָאִמָּהוֹת, וְרַק דֻּבִּים גְּדוֹלִים וּמַלְאָכִים עֵרִים, שׁוֹמְרִים עַל יְלָדִים וִילָדוֹת.
yk13651762אורית קירי
חַבֵּק אוֹתִי, תֹּאמַר לִי שֶׁכּוֹכָבִים דּוֹלְקִים מֵעַל הָעִיר הַנּוֹשֶׁמֶת בְּבִטְחָה, עַל סַפְסָלִי הַגַּן צְעִירוֹת וּצְעִירִים רוֹקְמִים אֶת עֲתִידָם לִפְנֵי זְרִיחָה. חַבֵּק אוֹתִי, תֹּאמַר לִי שֶׁזֶּה רַק חֲלוֹם, סִיּוּט מַפְחִיד שֶׁכְּבָר חָלַף, נִגְמַר, נַשֵּׁק אוֹתִי וְנַחֲזֹר לִישֹׁן, וְנִתְעוֹרֵר לְיוֹם יָפֶה מָחָר.

מגן העדן לגיהינום | לאה פן, כפר סבא

קיץ 1976, גרעין גדי"ש מגיע לנחל עוז. חבורת נערות ונערים, ממקומות שונים בארץ, מתקבצת לגרעין נח"ל אחד, שנשלח לקיבוץ הראשון שהוקם בארץ על ידי הנח"ל.
זוכרת את ההרגשה המשותפת: הגענו לגן עדן. מצאנו מקום קסום, שופע ירק, ילדים יחפים רצים בשבילי המשק, אנשי אדמה ואוהבי הארץ. מצאנו גם אהבות. כאן הכרתי את מי שיהיה לאהבת חיי, שעתיד להיות בעלי ואב ילדיי.
את הימים חילקנו בין שהות בקיבוץ לשירות צבאי. עבדנו בענפי המשק השונים, חיינו בתחושה של חופש אמיתי, של ביטחון מוחלט. מעולם לא נעלנו את דלתות הבתים. הכל היה פתוח, נגיש. בשבתות נהגנו "לקפוץ" לעזה לקנות חומוס טעים, מה שנשמע לי היום בגדר הזוי. גם לאחר שעזבתי את הקיבוץ, נחל עוז נשאר עבורי מקום מבטחים. הגענו אליו לביקורים, גם ילדינו חוו את התחושה של השקט והביטחון האין־סופי.
yk13651763לאה פן
בקיץ האחרון הגענו לשם לפגישת גרעין. טיילנו בשבילי המשק, וחברי הגרעין, שנשארו בקיבוץ, סיפרו בגאווה איך כל יחידות הדיור במשק מאוכלסות, אמרו שהקיבוץ השתקם מאז צוק איתן.
ביום שבת, ב־7 באוקטובר, הפך באחת גן העדן לגיהינום. נשים וגברים וילדים בקיבוץ נרצחו בדם קר ע"י מרצחים בני עוולה, אחרים נלקחו בשבי חמאס. השבוע חזרתי מהלווייתה של מעיין עידן, שנרצחה, בעוד אביה צחי מוחזק עדיין בשבי חמאס. המונים הגיעו, חלקם חברי קיבוץ שהכרתי בצעירותי. ההלם, העצב, ניכרו בפניהם. פגשנו את דבורל'ה, אמו של צחי וסבתה של מעיין, התחבקנו. שאלתי את עצמי מאין היא שואבת את תעצומות הנפש שלה.
אני שואלת את עצמי כיצד ואם בכלל אפשר להשתקם מחלום הבלהות הזה. בינתיים אין לי תשובה.

חזרה הביתה | ליאת שושני, הגליל העליון

אמצע הלילה, ושוב לא ישנה. מטוס שהרעיד את הבית מזכיר לי את המציאות האיומה. חותך לי את שינת הלילה בשנייה.
לא מזמן חזרנו מיומיים של "התאווררות" במקום שהרגיש לי גן עדן. הדבר הראשון שעושים כשמגיעים הביתה, עוד לפני שמפעילים את מכונת הכביסה, זה לארגן תיקים מחדש למקרה שנפונה בחטף. השני זה לקפוץ לרגע לראות מה שלום ה"מתארחים" לובשי הירוק שלנו. רואה שהמקררים שלהם מלאים בכל טוב, שהמשפחות שנשארו פה הרעיפו עליהם במהלך הסופ"ש.
בימים כה קשים, שבהם הרוע האכזר נחשף בממדים בלתי נתפסים, מתגלים גם אנשים עם לב זהב ויכולות נתינה אין־סופיות.

הקליע | הילה פרן, באר שבע

בבוקר יום שבת, כשהתחלנו לעבוד בביה"ח סורוקה במתכונת מלחמה, שובצתי, כאחות אחראית בחדר ניתוח, למשמרת ערב. כל חדרי הניתוח עובדים בלי הפסקה.
קיבלתי הודעה על נער בן 16, שהגיע עם פציעת קליע בבטן. הוא בהכרה.
אני מנסה להרגיע אותו בזמן שהוא מבקש ממני לשמור לו את הקליע, לעשות ממנו שרשרת, מעין מזכרת.
לאחר שהקליע הוצא, צירפתי אותו למסמכים ומיד נכנסתי לניתוח נוסף. לאחר מכן ניגשתי לחדר ההתאוששות, לשאול לשלומו ולהגיד לו ששמרנו את הקליע.
yk13651764הילה פרן
כיוון שהיו כל כך הרבה מטופלים וחששתי שהשקית עם הקליע עלולה ללכת לאיבוד, יצאתי אל אזור ההמתנה של המשפחות כדי למסור את הקליע להוריו.
הכרזתי בשמו ושאלתי אם יש מישהו מהמשפחה שלו. ניגשו אליי שני אנשים מבוגרים והציגו את עצמם כסבתא וסבא שלו. "הוא עדיין לא יודע", אמרו לי, "אבל אמא ואבא שלו נרצחו כששכבו עליו והגנו עליו בגופם".
הדמעות שלי החלו לזלוג בלי שליטה. ניגש גם דודו של הנער. התחבקנו כולנו, מסרתי להם את הקליע של אותה שבת שחורה.

בארי | הילה מגל נמש, אלון הגליל, ילידת בארי

הָאֲוִיר שֶׁיְּטוֹהַר, הַשְּׁבִילִים שֶׁיִּשַׁטְפוּ, הָרְסִיסִים שֶׁיֵּאָסְפוּ, הַכְּתָמִים שֶׁיִּמַחְקוּ, הַקִּירוֹת שֶׁיִּבַּנוּ הַמְחוֹגִים שֶׁנֶּעֶצְרוּ, הַמָּחוֹל שֶׁנָּדַם
yk13651761הילה מגל נמש
הַשֵּׂיבָה שֶׁבּוּזְתָה הַנָּשִׁיּוֹת שֶׁחוּלְלָה הַתְּמִימוּת שֶׁנִּקְטְעָה הַקֶּבֶר הַגַּעְגּוּעַ וּמִילַת הָאֵימָה שֶׁדְּפוּס הַקִּבּוּץ לֹא הִדְפִּיס מֵעוֹלָם - טֶבַח.
מעוניינים לכתוב לנו? שלחו ל-mesaprim23@gmail.com