אבות צעירים שהשאירו את נשותיהם וילדיהם בבית והוזעקו בצווי 8 ב-7 באוקטובר הם אלה שאנחנו פוגשים בשטח, סמוך לגבול עם לבנון. במשך 3 החודשים האחרונים הם מגינים על גבולה הצפוני של ישראל, ומגיבים מעת לעת על התקפות חיזבאללה בירי ארטילרי רב עוצמה. הם מתבדחים על מלחמת 100 הימים, מגדלים שמיר ופטרוזיליה, מתפעלים מלהקות עגורים, מתגעגעים מאוד למשפחותיהם, אבל מבינים שבלי לחסל את האיום מצד חיזבאללה על הצפון של המדינה, מלחמת הלבנון השלישית, למרבה הצער, היא בִּלתִי נמנעת.
בצפון הרחוק של ישראל
סמוך לעמדות התותחנים, אליהן הגענו ממש לקראת ארוחת הצהריים, טען הצוות, רס"ר ילון בן 40, איש היי טק בחייו האזרחיים, מפנק אותנו בהמבורגרים חמים ועסיסיים היישר מהמנגל. "הגדוד מספק לנו אוכל בשפע, אבל במשך עשרות שנים של שירות מילואים, הצוות שלנו פיתח מסורות משלו: יש לנו גריל שדה משלנו, אנחנו מתחלקים בכסף וקונים אוכל משלנו, והכוון שלנו נמרוד, שהוא עורך דין באזרחות, מבשל לנו מדי פעם כשהוא פנוי ממשימות", הוא מסביר.
הכותרת
היחידה המובחרת של חיזבאללה שנמצאת ליד הגבול
24:45
במרחק של כמה מטרים מאיתנו עומד תותח מתנייע. גגון נמתח מעל הרכב הקרבי כאמצעי בולם זעזועים, בדומה לגגוני מתכת, להגנה מפני רחפנים, אותם למדו הצדדים להתקין על משוריינים במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה. "זהו בד מתוח, שתפקידו לזרוק הצידה את כל מה שנופל מלמעלה. האמצעי הזה הופיע בצה"ל במהלך המלחמה הנוכחית", מסבירים לנו אנשי דובר צה"ל ונציגת לשכת העיתונות הממשלתית סוזי ארניה.
מלחמת מאה ימים
אנחנו יושבים במעגל על כיסאות שדה, כמו סביב מדורה, ליד אוהל צבאי ענקי. "היינו כאן מתחילת המלחמה, כולנו נקראנו ב-7 באוקטובר, כבר 88 ימים". - מספר מפקד הצוות שי. "ואנחנו מקווים שלקראת 100 ימים זה ייגמר. יקראו לזה בשם היפה 'מלחמת 100 הימים' ונלך הביתה!" - מוסיף ילון בצחוק. "הבדיחה הזו הומצאה על ידי החבר שלנו דניס, שעכשיו בש"ג".
"אנחנו מבצעים משימות שונות", אומר אחד החיילים בשם שי. קורה שאנו יורים פגזי עשן כדי ליצור מיסוך עשן גדול שיכסה את חיילינו המבצעים משימת לחימה: למשל פינוי פצועים, או כשצריך לכבות שריפה במהירות, אנו מכסים כבאית באמצעות מיסוך עשן. מעקב הפגיעה מפוקח על ידי מפקד הפלוגה, העושה שימוש במכ"ם למעקב אחר פגיעות ולאשר השמדת מטרות. בנוסף, בחזית יש קצין מיוחד, קצין שיתוף ארטילריה, שעוקב אחרי נ"צ. אנו עובדים בעיקר בתיאום עם צוותי חי"ר וטנקים. לפני כמה לילות כבר ישנו, ופתאום מפקד הסוללה נתן פקודה בקשר. במהרה התארגנו והתחלנו לעבוד. כשכרמלה מנשה אומרת ברדיו 'בצפון צה"ל מגיב באש ארטילרית', אז זה אכן עלינו", מאשר מפקד הצוות.
חזרה פתאומית מלונדון
השינוי הדרמטי ביותר בחיים התרחש כנראה לאסף, סגן מפקד הצוות ועוזר הטען. לפני המלחמה הוא התגורר שנתיים בלונדון והועסק בעבודה יוקרתית, אבל ב-7 באוקטובר, כמו כל החבר'ה בגדוד, קיבל פקודה לגיוס דחוף במסרון. לאחר שסגר מיד את סוגיות העבודה והדירה השכורה הוא בא להגן על מולדתו. אנחנו מציינים איתו, בהומור, שהערפל והמשקעים כאן בצפון מזכירים מעט את לונדון. בתור מי שהשתתף באירוע יחסית קשה, החבר'ה מטילים עליו לספר.
"לפני שבועיים היינו אמורים לצאת הביתה. היו סופה וגשם חזקים מאוד. לפתע פתחו הלבנונים באש לעברנו. החופשה הקצרה שתוכננה הלכה קפוט. נאלצנו לשאת פגזים כאשר אנחנו עד הברכיים בבוץ, להחליק כל הזמן, להתיז בוץ משלוליות ולהשיב אש עזה מאוד. הסופה תלשה לנו את האוהל והעיפה לבוץ את החפצים... בקיצור, היה שמח מאוד", משתף אסף. "אבל למרות הקשיים, ההוריקן והגשם, כל הפגזים נורו בזמן והגיעו ליעדים שלהם!" - מסכם מפקד הצוות שי.
הגעגועים למשפחות
"יש לנו מוטיבציה גבוהה, אנחנו מבינים היטב למה אנחנו כאן, אנחנו מודעים למטרות וליעדים שלנו. אני חושב שכל החבר'ה יסכימו: הקושי העיקרי שלנו הוא שהנשים והילדים שלנו לבד בבית ומאוד קשה להם בלעדינו. בהתחלה כל אחד מאיתנו יצא הביתה בערך פעם בשלושה שבועות. עכשיו מתחשבים והשתפר המצב - בערך כל 8 ימים", מספר שי.
"ב-23 באוקטובר היה יום ההולדת של הבן שלי יונתן - מלאו לו 6 שנים", מספר ילון. "היינו אז בכוננות לחימה מלאה ולא היה דיבור על לחזור הביתה לברך אותו. ביקשתי מהצוות להקליט לו סרטון ברכה עם שיר: 'היום יום הולדת!' והילד מאוד התרגש מכך שצוות ארטילרי צבאי שלם שלח לו ברכות. אני גם רוצה להודות לכל המעסיקים שלנו, בפרט לחברה שלי Cipia Vision, שדואגים לנו כבר שלושה חודשים ושומרים על מקומות העבודה שלנו עד שנחזור".
בשעה זו מופיע עגור יפה באופק. הפנים של הלוחמים נעשים חמים יותר. "במהלך כל שהותנו כאן, בכל בוקר אנו רואים כמות מטורפת של עגורים נודדים. במיוחד אדי, התצפיתן שלנו, בחיים האזרחיים נהג אוטובוס, מתפעל מהם במשקפת כל בוקר", אומר שי.
איך מתבצע המטח?
במהלך הירי, חייב להיות נהג ברכב שלוחץ על הבלם כדי שהתותח לא ייזרק לאחור על ידי הדף. שני אנשים בחוץ מביאים פגזים ומטענים. בתוך התותח יושב נהג, כוון, טען שמכניס פגז אל הקנה ובסופו של התהליך מבצע את המטח, ואיש צוות שמכניס את המטען וסוגר היטב את הבריח. כל התהליך נשלט על ידי מפקד הצוות, שגם הוא בפנים", מסבירים החבר'ה ומראים איך זה קורה כשפתאום מגיעה פקודה.
תיעוד ירי הפגזים
(צילום: רס"ר אלעד הראל)
"מגיבים לכל ירי מלבנון תוך 2 דקות"
בשעה זו מצטרף אלינו מפקד הסוללה, סרן עוז. עוז רק בן 26, הוא לומד הנדסת בניין וכבר עוסק בהתמחות שלו בחיים האזרחיים. "הייתי סגן מפקד הסוללה במשך 4 שנים עד 7.10. בבוקר של אותה שבת שחורה הוחלט שאנחנו עולים צפונה והתמניתי למפקד הסוללה. ובשעה 20:00 הגדוד שלנו היה כאן ב-80 אחוז. לא בכדי אנו עורכים תרגילים לאורך כל השנה במקרה של מלחמה, וכשהגיעה המלחמה התוצאה הייתה ניכרת. באותו רגע שנסעתי צפונה, הלב שלי לא היה שקט בגלל הזוועות שקרו ב-7 באוקטובר בדרום, אבל הייתה לי הבנה שאנחנו הולכים לצפון בדיוק כדי שדבר כזה לא יקרה בצפון. עד חצות הסוללה שלנו הייתה פרוסה במלואה בצפון, יחד עם המון יחידות נוספות. נכון ל-7.10 יש כאן פי 4-3 יותר כוחות מהשגרה לאורך כל גבול הצפון מראש הנקרה והלאה. זה אושר גדול לראות עם מגובש ומאוחד, שהיה מפולג בעבר בנושאים פוליטיים שונים, אנשים מכל רחבי הארץ שעזבו את משפחותיהם, ילדיהם, הקריירה ומוכנים להישאר כל עוד צריך למען מטרה משותפת - הגנה על ישראל. אתמול ביקרנו בכפר עזה עם קבוצת קצינים. כל הזוועות שראינו שם מחזקות עוד יותר את ההבנה של היותנו כאן, כך שאפילו המחשבה לעשות דבר כזה בצפון תגרום לאויב לחוש אימה.
"אנו מגיבים לכל ירי מלבנון תוך 2 דקות בעוצמה גדולה בהרבה ונמצאים כאן כדי להבטיח לתושבי צפון ישראל המפונים חזרה בטוחה לבתיהם וחיים שלווים. אני בטוח שהצבא שלנו יוכל לספק זאת" – אומר מפקד הסוללה.
לבסוף, בדרך למחסום, הטבח של הצוות השכן בגאווה מראה לנו ערוגה בגינה שבה הוא מגדל כוסברה, בצל, פטרוזיליה, שמיר ועוד עשבים טריים על האדמה המקומית כדי לשפר את התזונה של הצוות שלו. בזמן הכנת הטקסט הזה עפו פגזים עם כיתובים שהוספנו עליהם. לאחד מהם יש מסר קצר וברור: "אנחנו ננצח!".
