קריאתו של ח"כ איימן עודה לשוטרים הערבים לזרוק ליהודים את הנשק בפרצוף מחייבת חשבון נפש כלל ערבי. אין זה עניין של מה בכך שמנהיג המייצג את מרבית האזרחים הערבים קורא לבני עמו לא רק שלא להתגייס למשטרה, אלא אף להתפטר מהשירות. מה שהביא לקריאה של עודה יכול לגרום גם למנסור עבאס לעשות זאת וכך גם לכל מנהיג ערבי אחר, מתון ככל שיהיה.
הרקע להתבטאות של עודה היה ריבוי מקרי הרג לא-מוצדקים של פלסטינים בגדה. האחרון שבהם היה של ראדה סבאתין, אלמנה מכפר חוסאן, בת 47 ואימא לשישה, שהתקרבה למחסום ומשלא נענתה לקריאות החיילים - נורתה למוות. בדיעבד התברר שלא הייתה חמושה. הסרטון הקשה לצפייה לא מותיר כל ספק שסבאתין לא סיכנה את החיילים, אלא הלכה מבולבלת לכיוונם כשאינה מחזיקה דבר בידיה. בני משפחתה סיפרו שהיא הייתה עיוורת בעין ימין ואילו עין שמאל סבלה מחולשה ראייה.
בעקבות זאת אמר ח"כ עודה בסרטון: "אסור לכל צעיר להצטרף לכוחות הכיבוש, ההשפלה והשנאה. אני קורא לצעירים שכבר הצטרפו: תזרקו להם את הנשק בפרצוף ותגידו להם: 'המקום שלנו לא איתכם'. לא נהיה חלק מעוול ופשע". לאחר מכן הבהיר שהתכוון לשירות שוטרים ערבים בשטחים המסייעים לדבריו בדיכוי העם הפלסטיני ומנציחים את הכיבוש.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב עלי - לחצו כאן
מאז הגיעו אירועי הר הבית, שבהם תועדו מקרים שבהם הכו שוטרים מתפללים מוסלמים, כולל אישה שעמדה ברחבה וללא התגרות ספגה מכת אלה משוטר ששבר את ידה. שימוש באלה מצד שוטר נתפס כמעשה בזוי ושפל בעיני המתפללים הערבים, ומכאן נגזר יחסם לשוטרים ערבים הלובשים את אותם מדים ונתפסים כבוגדים. המשורר טרפה בן אל-עבד שחי במאה השישית כתב: "אכזריות הקרובים מכאיבה שבעתיים ממכת חרב חד תער" (وظُلمُ ذوي القربى أشد مضاضةً .. على المرء من وقع الحسامِ المهنّدِ).
אי אפשר לצעוק "הצילו" ולהאשים את המשטרה בהיעדר אכיפה, ומנגד לעמוד מהצד ולא לסייע לה. נאה דורש, נאה מקיים
על רקע זה אפשר להבין את קריאתו של עודה היוצאת מלב כואב, אך אסור להסכים עימה. ישראל לא מנצלת את שירות השוטרים הערבים כדי להצדיק את המשך הכיבוש או כעלה תאנה לשם הסוואת אלימות של שוטרים יהודים. מן הסתם יהיו שוטרים ערבים בודדים, כמו בכל מקום ובכל חברה, שתדבק בהם תסמונת שטוקהולם ועלולים לנהוג באלימות יתרה כלפי בני עמם, אך אלה יהיו מיעוט. וממילא, נגד שוטרים שסרחו יש לנהוג במלוא חומרת הדין, יהיה מוצאם אשר יהיה.
אלימות שוטרים בהר הבית, השבוע:
שוטרים ערבים הם מצרך חיוני בימים אלה, דווקא עבור האוכלוסייה הערבית וקל וחומר עבור הפלסטינית. התפשטות הפשיעה והאלימות מחייבת את הציבור הערבי לשנס מותניים כדי לסייע למשטרה במיגורן, והתגייסות לשירות היא חלק משמעותי בכך. אי אפשר לצעוק "הצילו" ולהאשים את המשטרה בהיעדר אכיפה, ומנגד לעמוד מהצד ולא לסייע לה. נאה דורש, נאה מקיים. מי שחפץ בחיים תקינים חייב גם הוא לתרום את חלקו.
שירות שוטרים ערבים יוצר שותפות גורל אזרחית בין העמים (ראינו אותה לצערנו בטרגדיה של השוטר אמיר חורי בפיגוע בבני ברק), ויוצר הזדמנות להיכרות בלתי אמצעית בין ערבים ליהודים. ובעיקר, השוטר הערבי יכול להוות גורם מחבר, ממתן, מרגיע ובולם כל היסחפות של שוטרים אחרים כלפי האוכלוסייה הערבית.
בעקבות דבריו של ח"כ עודה שאלתי איך נראה שירותו של שוטר ערבי בשטחים. את התשובה שקיבלתי משוטר דרוזי אני מביא כאן:
"כמי שמשרת בשטחים במשך 14 שנה, אני רוצה לומר לך שאת המנטליות של הפלסטינים אף אחד לא מבין ומעריך כמו שאנחנו מבינים אותם. יש הבנה ותקשורת בינינו לבינם. את הכבוד שהם מקבלים אף אחד לא מקבל. המערך לא היה מתנהל בצורה מכבדת ומתחשבת בלי השוטרים דוברי הערבית מכל הדתות. השוטרים הדרוזים הם חלק קטן מדוברי הערבית: יש כאן המון שוטרים נוצרים, מוסלמים, בדואים וצ'רקסים. האם יש חלאות צעירים שגורמים לעימותים? זה דבר חריג. תפוח רקוב אחד לא מייצג את השאר".
נוכח הדברים הללו נדמה שהקריאה החריגה של ח"כ איימן עודה נבעה מתוך כאב, ולטובתו תעמוד האמרה התלמודית שלפיה אין אדם נתפס בשעת צערו.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com