הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי) קיימה הבוקר (שלישי) דיון בנושא פגיעה בנשים טרנסג'נדריות והמענים הקיימים עבורן - שהעלה תמונה עגומה. "האוכלוסייה הטרנסית סובלת מאפליה והדרה בכל תחומי החיים, לצד אלימות פיזית ומילולית", אמרה יו"ר הוועדה. במקביל, הציגה ח"כ מירב כהן (יש עתיד) נתון מטריד המראה עלייה של פי ארבעה במקרי האלימות כלפי האוכלוסייה הטרנסית בחודש מרץ השנה, ביחס לאותה התקופה ב-2022.
"לכל אדם יש את הזכות לחיות בביטחון ובאופן חופשי, לעבוד בכבוד ולהגשים חלומות", אמרה תמנו שטה, "אנחנו כחברה צריכים להיות מחויבים לתת את ההגנה לכל טרנסג'נדרית לחיות בחופשיות עם הזהות שלה". ח"כ כהן הוסיפה: "כל אחד מנבחרי הציבור צריך לדעת שלמילים שלו יש משמעות. כששר אומר 'אני הומופוב גאה', זה עלול לגרום לזה שאדם יקבל מכות בתל אביב. החוקים שמתכוונים לחוקק מתיר את דמם של חברי הקהילה ויום-יום אנו מקבלים תלונות שאנשים לא מרגישים בטוחים במדינה שלהם".
מנכ"לית מעברים רותם שורק ציינה כי 57% מבני הקהילה הטרנסית דיווחו שהם מדירים את עצמם מטיפול רפואי. "ממציאים עלינו סיפורי אימה, אנחנו מקבלות סיוע מאוד קטן", היא אמרה, "הקהילה הטרנסית נמצאת מתחת לקו העוני במספרים עצומים".
מנכ"לית עמותת טרנסיות ישראל לינור אברג'ל הוסיפה: "החטא היחיד של נשים טרנסיות זה שהן מבקשות להשתלב בחברה הישראלית כאחת האדם. הטיפול בנשים טרנסיות הוא טיפול בעוני. אסור שבשנת 2023 טרנסיות יהיה שווה ערך לפדופילים ולסוטים. תקרות הזכוכית כבדות עלינו מאוד. די לדבר מעלינו ולחוקק חוקים אנטי להט"בים".
3 צפייה בגלריה
"האוכלוסייה הטרנסית סובלת מאפליה והדרה בכל תחומי החיים". תמנו שטה
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
מנגד, לדיון הגיעה גם מנכ"לית שוברות שוויון נעמה זרביב, שהביאה עימה עותקים של הספר "נזק בלתי הפיך - כיצד אופנת הטרנסג'נדרים פוגעת בנערות" - וזכתה לביקורת כשטענה שישנן אלפי נערות בארצות הברית ובקנדה שמתחרטות על תהליך ההתאמה המגדרית שעברו. ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) הגיב על דבריה ואמר כי "זאת הסתה פרועה ושקרים". יש לציין כי ניתוחים להתאמה מגדרית ניתנים במשרד הבריאות אך ורק מגיל 18 ומעלה, ובאישור ועדה רפואית של המשרד בתהליך ארוך המלווה על ידי רופאים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.
"זאת הקבוצה הכי פגיעה גם בקהילה הגאה ובחברה הישראלית", הוסיף להב הרצנו. "יש אפליה בחינוך ורווחה, ועל גבי אותה אפליה קשה וממסדית יש טרנד שמיובא מאמריקה עם אידאולוגיה רעילה מאוד של גורמים קיצוניים שמתכוונים למחוק טרנסים ומגדירים אותם כ'פרוגרסיביות מטורללת'". לדבריו, "יש סגן שר שקיבל תקציבי עתק להפיץ את המשנה השטנית שלו. היום ההסתה המכוערת הזאת נובעת ממסדרונות הממשלה והיא בושה. המטרה שלנו היא שטרנסים וטרנסיות יוכלו לחלום ולרדוף אחר החלומות שלהם. אם בממשלת השינוי הלכנו כברת דרך - היום אנחנו רואים רגרסיה".
יואב אנקרי, שאמון על משרד הרווחה והביטחון החברתי, אמר בדיון: "יש בתוכנית שלנו יותר ממאה עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות שמתמחים בנושא אוכלוסיית הלהט"ב". שורק הגיבה על דבריו, וציינה כי מתוך 100 עובדים סוציאליים - רק ארבעה הם ייעודיים לטרנסים. היא ציינה בנוסף ש-50% מהטרנסיות דיווחו כי נאלצו להתמודד עם תקיפה אלימה.
הפגנה ברמת גן מול ההשקה של הספר נגד טרנסג'נדרים, שבוע שעבר
(צילום: ניצן דרור)
ממצאי מחקר שנערך במסגרת מכון מגנוס הירשפלד, השייך לארגון "איגי", ובשיתוף האוניברסיטה העברית, מצביעים על כך שבקרב תלמידים על הקשת הטרנסית, שיעור החשיפה לאלימות קשה גבוה פי שניים - ושיעור החשיפה להטרדה או לתקיפה מינית גבוה פי שלושה. בנוסף, תלמידים טרנסג'נדרים חשופים בשיעורים גבוהים להערות מילוליות המשדרות עוינות, גנאי, החפצה או גישה מבזה ביחס לביטוי וזהות מגדר. "תלמידים רבים נדחקים לנשירה סמויה ממערכת החינוך", הסבירו החוקרים. "כמחצית מהמשיבים מדווחים כי בשל תחושת חוסר ביטחון אישי נעדרו בחודש החולף משיעורים, ושליש מדווחים שנעדרו מימי לימוד מלאים".
עוד טוענים החוקרים כי "מורים לרוב אינם מגיבים למשמע הערות מגדריות פוגעניות בנוכחותם. ניכר כי אין מודעות מספקת בקרב צוותי חינוך שהערות אלו הן ביטוי של הטרדה, קרי אלימות שיש למגר מבתי הספר. לכן יש צורך בהגדרת מדיניות ברורה המלווה בהכשרה פדגוגית תואמת". לפי המחקר, "68% מהתלמידים דיווחו כי בית הספר לא מאפשר להם להשתתף לפי זהותם המגדרית בשיעורים מופרדים, למשל בשיעורי ספורט. 75% דיווחו כי בית הספר לא מאפשר להם להשתמש לפי זהותם המגדרית בחללים המופרדים מגדרית, למשל בתאי שירותים ובחדרי לינה בטיולים".
על פי מחקר ארצי מקיף על מאפייני ואתגרי הקהילה הטרנסית בישראל, שנערך על ידי ד"ר סיגל גולדין ביוזמת מרפאת לוינסקי ובמימון האגודה למען הלהט"ב, תמונת המצב התעסוקתי והכלכלי של חברי הקהילה מגלה פערים משמעותיים במדדים של ביטחון תעסוקתי, רמת הכנסה, איכות חיים ורווחה חומרית.
משתתפי המחקר סיפרו על מצבים של אפליה והדרה ועל היעדר הזדמנויות לשילוב במעגלי התעסוקה. מהמחקר עולה כי 25% מהקהילה הטרנסית לא השתכרו כלל מעבודה במהלך שנת 2019. בנוסף, ממוצע ההכנסות החודשי של 52% מהקהילה נמוך מ-4,870 שקל. בהשוואה לכך, על פי נתוני הביטוח הלאומי לשנת 2019 עמד השכר החודשי הממוצע במשק על 10,139 שקל, והשכר החציוני במשק עמד על 7,925 שקל לשנת 2020.
עוד נמצא כי מצוקותיהם של חברי וחברות הקהילה בתחומי בריאות ורווחה מודגשות ביתר שאת לנוכח נגישות חלקית ולקויה לשירותי בריאות - לעיתים קרובות מאוד כתוצאה מהימנעות מפנייה לטיפול בשל התייחסות פוגענית על ידי אנשי צוות. במהלך חייהם, כ-64% מהקהילה הטרנסית חוו יחס שלילי או יחס מפלה מאיש צוות רפואי בגלל זהותם המגדרית. כ-40% דיווחו על התנסות במצבים שבהם סורבו לקבל טיפול בגלל הזהות המגדרית, ו-36% דיווחו על התמודדות עם תוקפנות מילולית בעת השהות במקום הטיפול. כ-6% בקהילה דיווחו על תקיפה פיזית בעת השהות במקום הטיפול, וכ-80% ציינו שהתנסו במצבים שבהם פחדו לגשת לטיפול בגלל חשש מיחס מפלה מאיש צוות רפואי. בנוסף, 57% מהקהילה אמרו כי נמנעו מלגשת לטיפול רפואי שהיה בו צורך בגלל חשש מיחס שלילי.
