הישראלי שמלמד את תושבי קייב איך להשתמש בנשק - אנדריי
(צילום: נויל האריס)
אנדריי (שם בדוי), ישראלי שמתגורר בקייב, החליט שהוא רוצה לסייע לתושבי הבירה האוקראינית המופגזת. אבל הדרך שבה בחר לתרום למאמץ המלחמתי היא יוצאת דופן - הוא מלמד את תושבי קייב להשתמש בנשק ולהגן על השכונה שלהם. בכך הוא מנצל את הרקע הצבאי והביטחוני שיש לו מישראל, ובראיון לאולפן ynet הוא סיפר היום (שני) על ההבדלים בלחימה בשתי המדינות.
"קודם כל אני עוזר פה לשכונה המקומית כשהמטרה היא לבנות להם הגנה", סיפר. "אני מדריך אותם איך ומה לעשות בגלל שעכשיו יש חוסר קצת בציוד לחימה, אז אין לי ציוד כדי להצטרף לצבא המקומי". לדבריו, "אני עוזר להגן על השכונה בה אני גר ומקיים סיורים ליליים כדי להגן עליה, מדריך אנשים איך להשתמש בנשק ואיך יותר נכון לנהל קרב בשכונה שלנו אם נצטרך".
"רוב האוכלוסייה כאן אזרחית לגמרי, המקצועות שלהם אזרחיים ואין להם מושג מה זה נשק ומה זה מלחמה", מסביר אנדריי, שסיפר כיצד מלמדים את האוכלוסייה המקומית להשתמש בנשק וציוד כבד. "אי אפשר לעשות את זה מאפס למאה. אני עושה את המקסימום בדברים פשוטים וביכולות הכי פשוטות, שיעזרו להם במקרה קיצון לשרוד ולהשתמש בנשקים שיש להם, וכמובן גם מסביר להם על איך בנויה השכונה, איפה אפשר להשתמש במחסה, מה יותר בטוח ומה פחות בטוח".
- זה ממש כמו בישראל, תרגילים בשטח בנוי שמתרגלים לחימה בעזה או בג'נין.
"אגיד לכם ככה - השתתפתי במלחמת לבנון השנייה, בכל המבצעים המורכבים שהיו, ומה שהיה שם זה גן ילדים לעומת מה שהולך פה. ממה שאני ראיתי ושמעתי מהחברים - יש לנו פה מלא צ'טים - כבר כמעט שבוע הולך טבח נטו של האזרחים, אנשים חפים מפשע. במיוחד אנשים שרוצים לעזוב את הערים, שבאים עם המזוודות ועם הילדים ופשוט רוצים לצאת המעיר למדינות הסמוכות".
רון בן ישי מדווח מקייב: שישה אוקראינים יגיעו לישראל לטיפול רפואי
(צילום: נויל האריס)
לדבריו, "החיילים הרוסים, בגלל שנטשו ועזבו אותם, מפחדים ואין להם מזון. המזון שיש להם פג תוקף לפני 7 שנים. אין להם מה לאכול והם לא יודעים מה לעשות. אז הם מסתובבים פה ויורים, גונבים, נכנסים לחנויות, נכנסים לדירות, פורצים ומשתמשים במזון ובכלי תקשורת של אנשים חפים מפשע. היה מקרה לא מזמן שחייל רוסי ביקש טלפון מאזרח אוקראיני, הוא לא נתן לו - החייל ירה בו ולקח את הטלפון".
אנדריי סיפר כי את הנשק והציוד הנדרש מספקים אנשים טובים, כלשונו. "להגיד את האמת, מה שיש עכשיו כאן אצלי במיוחד, לא חלמתי על ציוד כזה בארץ בטירונות ובצבא". הוא הסביר מדוע הוא מתראיין בשם בדוי ועם מסכה ומשקפי שמש. "את לא רוצה לדעת. אני לא רוצה לחשוף את הפנים שלי. אני לא חושש, פשוט לא רוצה בגלל שכולנו יודעים שהסייבר הרוסי חזק, אני לא רוצה שהם יידעו איפה אני ומה אני עושה ולמי אני עוזר. אני רוצה להפתיע אותם".
שלמה אלכסנדר תושב צ'רנוביץ קנה נשק לסייע למאבק נגד הרוסים
(צילום: נויל האריס)
שלמה אלכסנדר גומנצ'וק הוא איש עסקים בן 29, שפעיל בקהילה היהודית בעיר צ'רנוביץ. "שלחנו מעל 300 יהודים מחוץ לגבול והצלנו אותם, עכשיו יש לנו פה 450 אנשים שנמצאים פה בכל מיני מוסדות" הוא מספר לאולפן ynet. "כבר צברנו ניסיון ויותר קל לנו, בעזרת השם נצליח להעביר את כולם".
- איך מצליחים לעזור ליהודים להימלט ולאן יהודים מצ'רנוביץ בעצם בורחים?
"את הרוב אנחנו מעבירים דרך מעברי הגבול הקרובים. יש עומסים, אנשים מחכים בין 12 ל-18 שעות ברכבים, בין 4 ל-8 שעות ברגל ואנחנו מנסים לזרז כמה שאפשר. התחלנו לפעול בשיתוף פעולה עם הכוחות שלנו בכל מיני מקומות. הכוונה גם נציגים של הג'וינט, גם נציגים של שגרירות ישראל, כל אחד צבר ניסיון והמכונה יותר משומנת".
גומנצ'וק סיפר כי רכש לעצמו נשק, למרות שלדבריו העיר בטוחה יחסית. "יש פה אנשים שרוצים להימלט ובסך הכל מחפשים מקלט, וכמובן כל ריכוז של יהודים בלי שום קשר למלחמה צריך להיות מאובטח. יש לי ניסיון בעבר בצבא ובמשרד הביטחון, וברוך השם הכל טוב".
- גייסת את הניסיון שלך מצה"ל לטובת הלוחמה שם.
"לא רק ניסיון, אני יליד המקום וחברים שלי עומדים לצידי כבר 20 שנה ואפשר לסמוך עליהם. בעיר צ'רנוביץ היו פעם 60% יהודים, היו 60 בתי כנסת. פה אין אנטישמיות או משהו כזה, זה לא קיים".
(צילום: נויל האריס)
באולפן ynet התראיינה לריסה קוטליאר, שהוריה המבוגרים לודמילה ואולג – אזרחים ישראלים – חיו בשנים האחרונות באוקראינה לטובת טיפול רפואי, וכעת לא מצליחים לצאת ממנה. "ניסינו לפנות לכל הקווים החמים שמופיעים בפייסבוק, התקשרתי למשרד החוץ, לסוכנות היהודית, ואמרו לי 'ממש סליחה, אבל אנחנו לא יכולים לעזור. אתם צריכים לבד למצוא פתרון איך להגיע לגבול ולהדביק את אותיות IL, כדי שיזהו שאתם ישראלים".
אלא שהוריה של קוטליאר נמצאים בעיר צ'רקאסי, דרום מזרחית לקייב: "זה רחוק מהגבול של פולין והם לא יכולים להגיע למולדובה כי הם צריכים לנסוע דרך מקומות מסוכנים. אז עכשיו שני זקנים צריכים להגיע לבד. אני לא יודעת למי לפנות עוד".
- את מצליחה לשמור איתם על קשר רציף?
"כן. הם בהלם. זהו, זה מה שאני יכולה להגיד. הם לא יודעים לאן הם נוסעים. מה יהיה? הם יישארו לחיות שם? ישנו ברחוב? הם לא יודעים. הם צריכים לצאת משם וזהו".
שליח חב"ד בחרסון הכבושה: מקווה שהסיוט הזה יסתיים
(צילום: נויל האריס)
גם בעיר חרסון שנכבשה על ידי הרוסים הקהילה היהודית מנסה בעיקר לשרוד. שליח חב"ד בעיר, הרב יוסף יצחק וולף, סיפר היום לאולפן ynet כי הנוכחות הרוסית מורגשת מאוד. "במרכז העיר יש משוריינים. הם פה וזאת עובדה ועם זה עכשיו צריך להתמודד".
הוא סיפר כי המצב בעיר מבחינת תנאים ומזון, לא פשוט: "יש מחסור מאוד קשה עכשיו בעיר עצמה אבל ברוך השם אנחנו פה כל כך הרבה שנים וזה הזמן להשתמש בכל הקשרים שיש לנו כדי להשיג אפילו מתחת לאדמה את מוצרי המזון הבסיסיים ביותר, כדי שפשוט אנשים חלילה לא יגיעו לחרפת רעב, וזה מה שאנחנו עושים כל יום".
"אני מאוד מאמין שהחיים הרבה יותר חזקים, ומכתיבים את המציאות", אמר הרב וולף. "אני מאוד מאמין שההיגיון הבריא ינצח פה ויסיימו את הסיוט הזה, כי אנחנו על גבול של חלילה קטסטרופה".
