עזיבתו הפתאומית של ראש חטיבת המבצעים, תת-ניצב שמעון נחמני, מסמלת כנראה טוב יותר מכל את מה שקורה במשטרה בימים מלאי משימות ומורכבים אלה. זוהי הטלטלה השלישית שחווה אגף המבצעים בחצי השנה האחרונה.
על פי ההגדרה היבשה, אגף המבצעים אמון על בניין הכוח בתחום ביטחון הפנים והסדר הציבורי, הכנת המשטרה להתמודדות עם תרחישים בתחום המבצעי בשגרה ובחירום והנחיית יחידות השטח בתחום הביטחון. הוא לבטח אחד מהאגפים החשובים ביותר עבור המפכ"ל, ואמור להיות האגרוף שלו והחוט המקשר בין היחידות והמחוזות.
אלא שהאירועים האחרונים מוכיחים עד כמה רב הבלגן באגף. זה התחיל עם הודעתו המפתיעה של ראש אגף המבצעים, ניצב בדימוס אמנון אלקלעי, שהפתיע את המפכ"ל ואמר לו שאינו יכול לעבוד איתו. לאחר מכן התמנה לתפקיד מפקד חדש - ניצב אבי ביטון. האחרון עוד לא הספיק לחמם את הכיסא שלושה חודשים, וכבר נאלץ לעזוב לתפקיד אחר כמפקד מחוז מרכז, ובמקומו מונתה ניצב סיגל בר-צבי.
איבוד השליטה במגזר הערבי רווי האלימות והדם, השוטרים בשטח שמותקפים על ידי הציבור, והיחלשות להב 433 שהפכה לעוד תחנת משטרה – הם התוצאה של מה שקורה בצמרת
ואחרי כל הכיסאות המוזיקליים בדרגות הניצב, שגרמו לחוסר יציבות בארגון, הגיע האירוע האחרון עם "הפרשתו" של תנ"צ נחמני מהתפקיד. הסיבה: משקעי עבר עם ניצב בר-צבי ואי-יכולת לעבוד איתה על בסיס שוטף. כאילו שמדובר פה בגן ילדים, כשילד אחד לא רוצה לשבת ליד השני, ולא בארגון גדול ומוביל הניצב באופן קבוע מול אתגרים רבים ונמצא כל העת בעין הסערה.
לאלה יש להוסיף את פרישתו המפתיעה גם היא של מפקד מחוז מרכז, ניצב משה ברקת. למתבונן מהצד נראה כאילו צמרת המשטרה מאבדת כיוון ודרך ומתפוררת, ויש שיגידו שלא כולם עצובים מכך. לעומתם, רבים סבורים שהגוף הנקרא משטרת ישראל חזק מכל טלטלה נקודתית, ולראיה - הוא עדיין מתפקד בעוצמות גבוהות ובשלל זירות.
אז נכון, מי שנושא ברוב הנטל וסוחב את המשטרה הם בעיקר השוטרים בדרגות הנמוכות שסוחטים את עצמם עד הקצה, לא מקבלים את ההכרה הראויה המגיעה להם ורואים את סגל הפיקוד הבכיר שלהם מתפורר לאט-לאט ובצורה עקבית.
אלי סניורצילום: אבי מועלםלא ברור אם המפכ"ל רצה או דחף את ראש חטיבת המבצעים לעזוב את תפקידו, אבל מה שבטוח הוא שהיה צריך לעמוד בתקיפות ולדרוש מהשניים לשתף פעולה יחד לטובת לכידות הארגון, כל שכן כשמדובר בתפקיד כל כך מרכזי שעדיין לא אויש בעקבות העזיבה הפתאומית.
איבוד השליטה במגזר הערבי רווי האלימות והדם, השוטרים בשטח שמותקפים על ידי הציבור, והיחלשות להב 433 שהפכה לעוד תחנת משטרה – הם התוצאה של מה שקורה בצמרת המשטרה. הגוף החשוב הזה, על כל 30 אלף שוטריו הפרוסים בשטח, דומה היום למוט ברזל חזק שכל פרשייה כזו היא כמו עוד זרם מים עז שיורד עליו בחוזקה. בהתחלה המים לא ממש גורמים נזק, אבל אם רב-ניצב שבתאי לא ישכיל לעצור את הזרם ולנקוט יד ברזל נחושה ותקיפה, הזרם יהפוך למבול והגוף יתחיל להחליד עד שיקרוס לחלוטין. לתסריט הזה אף שוטר ואזרח במדינת ישראל אינו רוצה להגיע.
