מפגן הכוח של האופוזיציה בשבוע שעבר: עצרת הענק באיסטנבול
(צילום: רויטרס)
רגע המבחן של ארדואן הגיע: הקלפיות בטורקיה נפתחו, ו-64 מיליון איש ילכו לקלפיות ויכריעו את גורלו. נדב איל שוחח עם כמה מהמצביעים באיסטנבול, ושמע מהם על התקוות לקראת התוצאות.
יום יפה היה אתמול באיסטנבול. רובע בשיקטש, באזור הקרוב לארמון דולמאבהצ'ה, היה הומה. אופייני לשבת, יום של קניות. בבית תה קטן ומסורתי, עם שולחנות נמוכים וכיסאות נמוכים יותר, קירקשו הספלים העגלגלים במגש של המלצר המיומן. הייתה שם אישה אחת בלבד, סטודנטית, שישבה עם לפטופ לצד סטודנט אחר. כל השאר היו גברים. הם גמעו כוסות צ'אי, התעסקו בטלפונים הניידים ועישנו ברצף. הצעתי לאחד מהם, צעיר, לשוחח. הוא וידא מיד עם החבר הטורקי שליווה אותי שלא מקליטים או מצלמים אותו. "אתה מבין", הוא אמר, "אני הומו. אני לא מוכן שיזהו אותי". הזמנו לו עוד כוס צ'אי. "קוראים לי בילאל, אבל תקרא לי בילי", ביקש. "אנשים רוצים שינוי", הוא אמר, "אי אפשר לדעת מי ינצח. התמיכה בארדואן אמיתית, משמעותית. מאשימים אותו במצב הכלכלי, אבל האמת היא שזה קשור לאופי פה. אתה מבין שאנחנו לא נורווגים, כן?" הוא חייך.
באזור הזה, השבתי לו, אף אחד לא נורווגי. "בנורווגיה", אמר בילי, "אין פליטים סורים. יש שם חוקים ברורים, ולאנשים אכפת מהם. כל אחד חי את חייו לפי הדרך שלו. נורווגיה או פינלנד. אם הייתי יכול, הייתי מהגר לשם. אבל אתה יודע, יש להם דעות קדומות נגד טורקים". הוא אמר שנמאס לו ממה שכינה "כפייה דתית". "אנשים לא יכולים לדבר בחופשיות גמורה. יש פה הרבה מאוד דתיים, והם חלק מהשלטון. אנשים פוחדים על החופש שלהם. לי לא אכפת מי נבחר, מה שחשוב לי הוא שנהיה חופשיים. בהתנהגות, בחופש הביטוי". מה יקרה אם ארדואן יפסיד, שאלתי. "אין לי מושג. אני בן 34. כל מה שאני זוכר הוא ארדואן".
הגבר הבא ששוחחתי איתו, אחמט, היה פרקטי. הוא במקור משכונת אוסקודר, מאזור עני במיוחד. "ארדואן לוקח בגדול, ובקלות", הוא ניבא, "במדינה הזו יש קו אדום וזה הטרור (הוא התייחס לטרור הכורדי, נ"א). מפלגת האופוזיציה, ה-CHP, הפנו את גבם לעמדה של המייסד, של אטאטורק. הוא ידע להציב יד קשה בפני הטרור. ארדואן לא יפסיד בקלות. ותן לי לומר לך משהו: גם אם הוא יפסיד באחוז, משהו כזה, הוא לא באמת יפסיד. יהיו ערעורים". שאלתי אותו על הכלכלה. הוא נחר בבוז. "הייתי ב-15 מדינות. בדיוק חזרתי מבולגריה. בכל מקום הכלכלה על הקרשים. פה אצלנו אנשים התרגלו לעוני, לדלות. אני לא יודע מה יקרה אם פתאום מחר בבוקר טורקיה תהיה עשירה, מה הם יעשו עם כל זה". הוא פרץ בצחוק.
זו איננה הפרזה לומר שעיני העולם נשואות לאנקרה, לאיסטנבול, ולכל מה שביניהן. הבחירות הן רגע של מבחן עליון עבור רג'פ טאיפ ארדואן. הוא מגיע אליהן אחרי שני עשורים בשלטון, חודשים לאחר רעידת אדמה קטלנית והאשמות שחיתות אחריה, כאשר בפעם הראשונה הוא מתמודד עם איחוד יוצא דופן של האופוזיציה, ובלוויית סקרים שמנבאים לו - לא כולם – הפסד.
הסיבות הפנימיות הללו מעניינות את הקהילה הבינלאומית באורח מוגבל. היא מביטה בבחירות האלה כהתמודדות היסטורית: האם מנהיג שייסד בטורקיה "דמוקרטיה מסורתית", שדחה את הסדר הליברלי, יכול להיות מובס ולהחזיר את המפתחות. האם אפשר להקים לתחייה דמוקרטיה פרו מערבית בדרכי שלום, באמצעות בחירות. זו ההבטחה הגדולה של הבלוק הפוליטי עמוס הסתירות שבראשו עומדת מפלגת האופוזיציה הראשית, ה-CHP: להשיב את הרוח הליברלית לטורקיה. הכותרת של ה"ניו יורק טיימס" אתמול על טורקיה ביטאה את ההסכמה באירופה ובארה"ב: "תבוסת ארדואן בטורקיה תוביל להקלה במערב ועצבנות במוסקבה". אתמול, הנשיא הטורקי אמר בעצרת באיסטנבול כי "ביידן נתן את הפקודה להפיל את ארדואן, אני יודע זאת. העם שלי יודע זאת. והקלפיות מחר ייתנו את התגובה לביידן".
4 צפייה בגלריה
מועמד האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו. נהנה מהובלה של שברי אחוזים בסקרים
(צילום: Burak Kara/Getty Images)
כמאל קיליצ'דראולו, מועמד האופוזיציה לנשיאות, נהנה מהובלה של שברי אחוזים בסקרים. הוא האשים יממה קודם לכן את מוסקבה בהתערבות ישירה לטובת ארדואן. ברובע קסאמפאשה באיסטנבול, עמדו אתמול המונים לצד הכביש עם פרחי ציפורן אדומים והמתינו לאוטובוס הנשיאות הענק שיחצה את השכונה והנשיא הטורקי בתוכו. הרמקולים ניגנו שירי הלל לארדואן. ליריקה פשוטה. באחד מהם, הפזמון נשמע כך: "ארדואן, ארדואן, ארדואן, ארדואן". שוחחתי עם שתי נשים, הצעירה עטויה רעלה והמבוגרת בסוג של בורקה, כולל תפר בבד השחור באזור הפה, רק עיניה מביטות. "שאלוהים ירחם על כולנו אם ארדואן לא מנצח", אמרה לי המבוגרת, "איך אפשר לא לתמוך בו? תביט בכנות שלו". על שלט גדול, לא רחוק ממנה, הייתה כתובה סיסמה שניתן לתרגם כך: "מנהיג של אמת לעידן של אמת".
קסאמפאשה היא מעוז התמיכה היסודי ביותר של ארדואן. כאשר הולכים בשכונה מבינים מה שרבים מחמיצים לגבי טורקיה: הריכוזיות השלטונית, האוטוריטאריות הגוברת, הפופוליזם המסורתי-דתי – כל אלה הם בחירה של ציבור גדול ונלהב. הוא רוצה בארדואן, ומאמין בו. "הוא ינצח", אמר לי בעל חנות בגדים קטנה שעמד וצפה בקרנבל, עם הילדים על הכתפיים, הדגלים האדומים של טורקיה, השוטרים, הפרחים, האבוקות שהדליקו אוהדי קבוצת הכדורגל של הרובע (מקום 15 בליגה הטורקית). "מחר ארדואן ינצח. אנשים אסירי תודה. תראה מה הוא עשה. שיפר את הבריאות, הרכבת התחתית. הכלכלה. התקשורת משקרת לגבי זה. היא אומרת שקשה. אני אומר לך מפה, מהרחוב, יש שני עולמות. החיים לא השתנו ברחוב, אבל בטלוויזיה אומרים שהדולר עולה".
שאלתי אותו מדוע המערב כל כך מתנגד לארדואן. הוא משך בכתפיו. "כי הם מרגישים שארדואן עושה את טורקיה עצמאית וחזקה. זו הסיבה". ומה יקרה אם האופוזיציה תנצח? "כלום לא יקרה. נכבד את מי שייבחר לשלוט". דיברתי אתמול באיסטנבול עם מרים איליאדה אטלס. היא חברת הנהלה בערוץ הטלוויזיה הממשלתי, TRT. אמרתי לה שההסכמה במערב היא שהבחירות בטורקיה אולי חופשיות, במובן זה שאנשים יכולים להתמודד ולהצביע ללא הגבלה והתערבות, אבל הן אינן הוגנות. שאנשי הנשיא נמצאים עמוק בוועדת הבחירות, בבית הדין החוקתי שיבחן טענות לאי סדרים. שלא לדבר על התקשורת. "זה לא חדש, הטענות האלה. זה קיים שנים. בתקשורת הזרה, בדיפלומטיה, באקדמיה. הם נגד ארדואן. התקשורת המערבית מוטה. הטענה שהבחירות לא הוגנות אינה מבוססת על טורקיה והמציאות פה. כל מיני אינטלקטואלים שחיים בחו"ל, חלקם קשורים לפתהוללה גולן. הם מבצעים מניפולציות בתפיסות של אנשי המערב. שלא לדבר על כמה אקדמאים ששונאים את טורקיה. זו לא המציאות של העם הטורקי (שבניגוד אליהם) לא סובל משנאה עצמית. בטורקיה יש 400 טורים כל יום שנכתבים בעיתונים, ו-60 אחוז מהם נגד הממשלה הנוכחית. יש ערוצי יוטיוב נגד הממשלה, יש עיתונים אנטי-ממשלתיים ומה לא. אני לא אומרת שאנחנו דמוקרטיה מושלמת, אבל אין כאלה ממילא. אפשר היה להעלות טענות אמיתיות, שאפשר לדון בהן, נגד הממשלה. לא אלה".
אני מניח שחלק מהטקסטים של אטלס נשמעים לכם מוכרים, אולי ממדינה אחרת במזרח התיכון. "ארדואן תומך בזכויות נשים. יש מגוון דעות. בטורקיה כל הפלטפורמות פתוחות. אמזון, יוטיוב, נטפליקס, רשתות טלוויזיה בינלאומיות", אמרה אטלס, "והוא העניק זהות למעמד הביניים בטורקיה. במשך שנים, איש מעמד הביניים הטורקי, בגלל ההתמערבות, בגלל הבנה מעוותת של מודרניזציה, הושפל. למה? בגלל המסורת. בגלל הדת. הוא נדחק לשולי החברה בגלל האליטה המרכזית. בזכות ארדואן, האנשים האלה קיבלו סוג של זהות". היא האשימה את כלי התקשורת המערביים בסלחנות כלפי הטרור הכורדי, כלשונה. "יש אנשי מערב שמוצאים את זה בלתי דמוקרטי שהממשלה הטורקית היא נגד טרור (הכורדי, נ"א). ואז אין מה לעשות. אתה יודע, אלמלא היית מישראל, לא הייתי מדברת איתך. אם היית עיתונאי מגרמניה, לא הייתי מדברת איתך. אני מדברת 15 שנים עם עיתונאים מהמערב בתקווה שהם יבינו משהו, והם לא. יש אנשים שפשוט לא יבינו מדוע ארדואן עדיין פה. הבחירות פה חופשיות והוגנות".
4 צפייה בגלריה
"עשה דברים גדולים עבור טורקיה, אבל זה נגמר". שלטיו של ארדואן על בניינים באיסטנבול
(צילום: AFP)
חשבתי אחרי שיחתנו עד כמה השיחה איתה הייתה זהה לשיחה עם תומך ברקזיט בבריטניה; תומך טראמפ או דה סנטיס בארה"ב, או תומך של ולדימיר פוטין ברוסיה. המרד בסדר הליברלי הוא עולמי; בכל מקום, ההקשר שונה. המטרות דומות. הפרויקט זהה.
כשנכנסתי למונית, בדרך חזרה מהאירוע של תומכי מפלגת השלטון בקסאמפאשה, הנהג בדק מי הוא הזר. ברגע ששמע כי מדובר בעיתונאי, הודיע בתנועות ידיים – שתיהן, בעוד ההגה מתנועע די חופשי על הכביש – ש"ארדואן גמר". שאלתי אם הוא בחר בו בעבר. "פעמיים!" הוא צעק. "וזה היה טוב מאוד בהתחלה. ארדואן עשה דברים גדולים עבור טורקיה. גם בצבא, גם פה באיסטנבול. אבל זה נגמר. אני נהג מונית, כל איסטנבול עוברת פה".
הוא עבר לקלל את שר הפנים הטורקי, באופן שהמלווה שלי העדיף להימנע מלתרגם. "בגללו ארדואן יפסיד. ובעיקר בגלל הכלכלה. תשמע משהו: ההכנסות שלי מהמונית, זה כל מה שיש לי. וזה מספיק. זה תמיד היה מספיק. אבל לא עוד. עכשיו ההכנסות שלי נשארו קפואות, וההוצאות עולות בלי חשבון". זה היה תיאור יפה של אינפלציה, והדרך בה היא משפיעה על בעל עסק קטן. ארדואן, כזכור, נטרל את עצמאות הבנק המרכזי הטורקי ודאג לכך שהריבית תרד למרות המחירים הגואים. הבחירות הכי חשובות של שנת 2023 לא יוכרעו על חודו של קול. כדי לנצח, כמאל קיליצ'דראולו - בעל המראה והכריזמה הלבלרית - יצטרך לנצח בענק, באופן מרשים. אף אחד לא חושב שהממשלה בטורקיה תתחלף בגלל הפסד של שברי אחוזים. "אקבל את פסק הדין של הבוחר", הודיע ארדואן שלשום שוב, "כל מחשבה אחרת מגוחכת".
בדומה מעט לארה"ב, השאלה היא כזו: האם הפער לטובת המרכז-שמאל בערים גדולות ייסגר באמצעות הפריפריה הטורקית, השמרנית והדתית, תומכת ארדואן. "אדונה האמיתי של טורקיה הוא האיכר", הודיע אטאטורק. מאז, טורקיה השתנתה כליל - באופנים שאבי האומה, ומייסד מפלגת האופוזיציה הראשית הנוכחית, לא היה מדמיין. בחצות נגלה האם השינוי הזה הפיך.
"ארדואן עשה דברים גדולים עבור טורקיה. אבל זה נגמר. אני נהג מונית, זה כל מה שיש לי. וזה מספיק. זה תמיד הספיק. אבל לא עוד. עכשיו ההכנסות שלי נשארו קפואות, וההוצאות עולות בלי חשבון".
