ניר כפתורי (67) מתל אביב החליט לפני שמונה ימים לקחת כיסא ישן שתכנן לזרוק, ולעשות דבר בלתי רגיל. הוא החליט לשבת עליו בידיים כפותות ועיניים מכוסות, כאילו היה שבוי ברצועת עזה. כשעשה כך לראשונה, הוא לא ידע כמה רעש ורגש זה ייצור. בימים האחרונים הוא מגיע לצמתים בתל אביב, ובמשך כמה שעות יושב כך - והעוברים ושבים לא נשארים אדישים. החל ממילות ברכה, דרך עצירה ומתן שתייה ועד למילות גנאי - כפתורי חווה הכול.
ליאת מסבירה מדוע הצטרפה למחאה
(צילום: רן רימון)
כפתורי, אדם שאינו זר להפגנות בשנים האחרונות, החליט כמעט במקרה למחות נגד אי-ההשלמה של עסקת החטופים. "היה לי כיסא עץ ישן שעמדתי לזרוק כשעלה הרעיון בראשי", סיפר. "יצאתי איתו לצומת ליד הבית, אבל לא העזתי לשבת. כשחזרתי משם סיפרתי לשכנה מה עשיתי ושאלתי אם היא מוכנה לשוב עימי לצומת - והיא הסכימה. היא קשרה את עיניי בבד ועמדה לידי. בכל זאת, בפעם הראשונה זה הרגיש מסוכן. היא הייתה העיניים שלי וסיפרה לי שזכיתי למבט נדהם כמעט מכל מכונית שעברה לידינו".
מאז, מידי יום, הוא מקיים את המחאה בגפו, באותו צומת. "תמיד יש את הדקה שכולם מסתכלים עליי מוזר לפני שאני קושר את עצמי ומכסה את העיניים. אני יושב שם לפעמים שעתיים או שלוש, ולעיתים אנשים באים ומדברים איתי, או צופרים", תיאר כפתורי, שזכה גם לכמה תגובות מרגשות. "זה לא רק שהורה של חטוף יצר אתי קשר ואמר שהוא התרגש מפוסט שהעליתי ברשת, זה גם מה שקורה ברחוב".
לדבריו, "היה מישהו שעצר לידי ושאל איך אני מרגיש. כשאמרתי לו שאני בסדר, שמעתי אותו מתייפח ברכבו. הסרתי את כיסוי העיניים וראיתי שהוא בוכה. הרגשתי לא נעים, ואחרי כמה דקות של ניחומים הוא סיפר שהוא לא יודע למה בכה. כשראה אותי, הוא פשוט נכנס להלם, ושחרר דמעות של חודשים. זה היה וידוי שהשאיר אותי עם אגרוף בבטן. בדיוק ההפך ממה שאנשים אומרים על ההפגנה שלי".
בהשראת כפתורי, אדם מפגין מחוץ לבית הכנסת של ח"כ אדלשטיין
(מתוך X)
כפתורי מתכוון להמשיך במחאתו עד בוא העסקה. "התחושה שלי היא שלא כל המדינה בפוקוס על החזרת החטופים ועל כך שחייבים עסקה. אני לא סתם יושב עם שלט. אני שם את הנושא על סדר היום - כדי שזה יהיה על השולחן של כל מי שמטפל בעניין. אם זה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש השב"כ רונן בר או ראש המוסד דדי ברנע - שייזכרו שלא נשארו הרבה מהם בחיים. אולי עשרות בודדים, שנמצאים שם כבר יותר מ-300 ימים".
הוא הדגיש: "הם יושבים שם במרתף מסריח ויש לנו חובה מוסרית להחזיר אותם. זו הדרך שלי להמחיש את זה". בימים האחרונים צצו מפגינים נוספים, שכמו כפתורי יושבים על כיסא, ידיהם קשורות בבד צהוב ועיניהם מכוסות. אחד מהם, לדוגמה, קיבל כך את יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, בכניסה לבית הכנסת שהוא פוקד. במקום נשמעו צעקות וקריאות של מפגינים אחרים נגד חבר הכנסת מהליכוד.
לדברי כפתורי, "אני שמח שאחרים גם מוחים כמוני, אם כי אצל אדלשטיין זה היה כישלון טוטאלי. לא ככה צריך לעשות את זה. צריך פשוט לשבת ולשתוק, מבלי לדבר. הכוח של המחאה זו השתיקה. אני מקווה שרבים יחקו את זה. אני חושב שזה משהו שמניע אנשים. גם כדי שאלו שמתנגדים לעסקה יזדהו עם החטופים ועם מצבם - ולו לרגע אחד".
פעילה נוספת היא ליאת, שמחליפה את כפתורי מדי פעם לכמה שעות. היא סיפרה כי המשטרה הגיעה כמה פעמים כדי לבדוק אם היא בסדר, ולשאול מה גורם לה לשבת כך בפינת הרחוב כפותה בעיניים עצומות. "אני מייחלת לשובם של כולם", אמרה. "הלוואי ולא יהיה בכך צורך. אני מקווה שבכל צומת וצומת אנשים יישמו את הדבר הזה שניר יזם".
