מעמד הסיום של שכונת גבעת עמל נכתב אתמול (יום ב') באותיות שחורות שאין הולמות מהן לתיאור של 74 שנות הזנחה והונצח בתמונות קורעות לב שאין סמליות מהן לסיפור הטרגי של משפחות המפונים: קשישים בודדים מול מאות שוטרים חמושים, פעילים חברתיים מול שוטרי יס"מ, מתיישבי 1949 מול טייקוני 2021, אזרחים עקורים מול נציגי שלטון – כולם נציבים דלי שכר במחזה הג'נטריפיקציה הזוחלת כשהם בסך הכל ממלאים את תפקידם.
בעלי הבית – מיליארדרים שיקבלו לידיהם את בלוק הזהב 6107 המכונה בפי פשוטי עם "גבעת עמל ב'" – בונים על זה שאף אחד לא זוכר את הפרקים הקודמים בעלילה הציונית שהחלה אי-אז בסוף שנות ה-40 בארץ צעירה שותתת דם. הם מעדיפים שנשכח את מה שאירע שם בשכונת ג'מאסין הבוצית והמסוכנת בעיצומם של קרבות העצמאות. רק כך יקל עליהם לתלוש את דפי ההיסטוריה שנרשמו בידי 360 משפחות עולים מתימן, מעיראק ומסוריה, להפר ביודעין הבטחות שניתנו על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון ("כל אלה שהתיישבו בג'אמסין בהסכמת המוסדות המוסמכים, יוכלו להישאר במקומם עד שישוכנו במקומם הקבוע"), ואז עוד לשלוח אותם לארץ גזירה בעלת ערך נדל"ני נמוך ושוממה מכל צדק חברתי.
החזקים לא לבד, המדינה עומדת לצידם ומסייעת בפינוי דרכם אל פסגת המגדלים, מלטשת עבורם את היהלום שבכתר האורבני, מעודדת ייבוא של מטרים רבועים משיש תוצרת איטליה. משך עשרות שנים הותירה המדינה את תושבי גבעת עמל בודדים מול יזמים וכרישי נדל"ן עמוקי כיס, צפתה מהצד איך הם מציפים אותם בתביעות, מפקיעים מהם זכות ראשונים ומכנים אותם "פולשים", והניחה לטבע האנושי ולתנאי השוק לעשות את המוות לטובי בניה.
גם פסק דין שחייב את המדינה ועיריית תל אביב לשלם הוצאות משפטיות לתושבי שכונת גבעת עמל, אף שמרביתם כבר פונו ופוצו, לא ניער את מדינת ישראל האדישה מקיפאונה
גם פסק דין של בית המשפט המחוזי, שחתם תובענה ייצוגית מ-2016 נגד המדינה ועיריית תל אביב, וחייב אותן לשלם הוצאות משפטיות לתושבי שכונת גבעת עמל, אף שמרביתם כבר פונו ופוצו, לא ניער את מדינת ישראל האדישה מקיפאונה.
מרב בטיטוקביעותיה הנחרצות של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הדהדו שוב את העוול ההיסטורי שנעשה להם: "סיפורה של גבעת עמל הוא אולי תמצית המהות של משפט ועוני, המפגש בין אנשים החיים בעוני לרשויות, בניסיון לעמוד על זכויותיהם. אנשים החיים בעוני שפשוט לא הקשיבו להם, על אף שניסו ופנו וביקשו במשך למעלה מ-70 שנה. ואולי ניתן לראות את התמצית בדבריו של סגן ראש עיריית תל אביב, מר י' רבינוביץ', בישיבת מועצת העיר בשנת 1960, כשציין: 'החומר האנושי של גבעת עמל שונה מזה של נורדייה'".
אירוע הפינוי של תושבי השכונה מבתיהם, טרם בוצע פסק הדין שהורה להעביר להם 60 מיליון שקל ולפני שחולצו כספיהם ממלתעות הבירוקרטיה הבין-משרדית, הוא תזכורת לכך שהעולה המזרחי עדיין נמצא מחוץ לרשימת המיוחסים של האתוס הישראלי. הרחק מאחורי הקיבוצניק, המושבניק והמתנחל, הוא נאלץ להמשיך ולהיאבק על הסיפור האמיתי שלו כחלוץ לוחם למען המדינה, ולהשיג את ההכרה ואת קורת הגג שמגיעות לו.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 10:05, 16.11.21
