מצער מאוד לראות שרק כאשר חייל דרוזי נהרג במסגרת שירותו הצבאי עולות מתוך הציבור היהודי קריאות משמעותיות לביטול חוק הלאום. החוק אמנם לא שלל דה-פקטו זכויות שהיו קיימות למיעוטים, וממילא ביטולו לא יתקן את העוול שנעשה להם ב-75 שנות קיומה של ישראל, אבל הקריאות הללו, דווקא בעת הזאת, מציגות את הדרוזים המתגייסים לכוחות הביטחון כנותני שירות לפטרון ולא כאזרחים שווי מעמד החייבים בהגנה על מדינתם.
עקרון השוויון חדל להיות הבעיה בחוק בזכות הפרשנות שניתנה לו בבג"ץ. הבעיה שנותרה נעוצה בסעיף 1ב המייחד את המדינה רק ליהודים. העובדה שישראל היא מדינה עם רוב יהודי לא הייתה זקוקה לשום חוק הצהרתי, ולכן החוק לא היטיב עם יהודים. הוא רק הזיק למיעוטים. ועם התחושה הזאת, של נותני שירות, דוהרים בימים אלה לוחמים דרוזים ואחרים לחזית וחלקם לא חוזרים ממנה.
אין כאן חדש. השיח שעליו הושתתו היחסים בין יהודים לדרוזים התבטא מאז ומתמיד בעליונות כלפי מיעוט נעדר השפעה ממשית. מה שחוק הלאום עשה הוא רק לקלקל לדרוזים, ובעיקר לקצינים בני העדה, את האשליה שישראל שתלה בהם שלפיה היא רואה בהם אחים שווי זכויות ושותפי גורל. ולמרות זאת הם ממשיכים לראות את עצמם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. הם נקלעו למצב של חוסר איזון פנימי, ובכדי להתגבר על תחושת החנק והעלבון הם מנסים להישען על נימוקים ערכיים שונים. כל לוחם וגישתו.
כך למשל כתב סא"ל סלמאן חבקה ז"ל, שנפל בעזה, תחת הכותרת "הנרטיב הדרוזי לשנת 2021", בעבודה שהגיש במסגרת קורס במכללה הצבאית לפיקוד ומטה: "ציונות היא בעיניי... לאהוב את המקום שנולדתי, גדלתי, וחונכתי בו, לשאוף שישראל תמיד תהיה מקום טוב יותר עבור כולם, לאהוב את האנשים שמסביב ולחיות איתם בצורה מכבדת. ציונות היא ההכרה ההדדית בחברה הדרוזית, הדוגלת בקיומה ובשמירה על ביטחונה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית".
בימים קשים אלה, כשדם החללים עדיין חם והציבור היהודי מזדהה עם כאב העדה, ומתוך חשש שאחרי המלחמה "ישכחו מאיתנו", נאלצו ראשי העדה לצאת בקריאה לביטול החוק. הם זכו לתגובות מגוונות. ראש האופוזיציה יאיר לפיד עמד על הצורך בתיקון החוק (למען "אחינו הדרוזים") וגם שר הרווחה יעקב מרגי תמך. אבל שר הביטחון יואב גלנט סירב להתייחס ושר המשפטים יריב לוין התנגד.
עו"ד שקיב עליזועקת לשמים האטימות הערכית של ראשי המדינה שלא יזמו בעצמם דיון בביטול החוק. לא רק בשל הדם הדרוזי שנשפך, אלא נוכח מעשי הגבורה של הציבור הערבי-מוסלמי בדרום, שלא רק היה בעצמו קורבן רצח וחטיפה של חמאס, אלא גם סייע במקרים רבים בחילוץ ובהצלת חיים. תיקון חוק הלאום לא צריך להיעשות עבור הדרוזים בלבד. מהלך כזה יהיה בכייה לדורות עבור העדה. לא מתקנים עוול בעוול, ומי שלא מקבל הפליה לרעתו אסור לו לקבל הפליה לטובתו, קל וחומר כשהיא עלולה להרחיב את השסע משאר המיעוטים.
בעת הזו, שבה אלפי משפחות ישראליות אבלות על יקיריהן וכ-240 משפחות חטופים מיטלטלות בין טירוף לדאגה, העלאת בקשה לתיקון חוק הלאום לא מתקבלת בעין יפה. אך כיוון שהציבור הדרוזי למד מניסיון העבר, והוא יודע שבשוך הקרבות תדעך ההזדהות של היהודים עם העדה, הוא מנסה לעורר את הנושא ולהכות בברזל כשעודנו חם, בתקווה לנקיפת המצפון המוסרי של ראשי המדינה שאולי לפחות ייצאו בהצהרה מרגיעה על הצורך בתיקון. תארו לעצמכם איזו הרגשה יכולה הצהרה כזאת לעורר אצל לוחם דרוזי, מוסלמי או נוצרי שנמצא עכשיו בחזית.
- עו"ד שקיב עלי הוא אקטיביסט העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
