טקס הזיכרון של לוחמי הצנחנים בגבול לבנון
"המשמעות עבורנו היא אדירה": 23 שנים אחרי חטיפתם של החיילים עדי אביטן (21), בני אברהם (20) ועומר סואעד (27) בידי פעילי חיזבאללה, ערכו לוחמי הצנחנים באותה נקודה נפיצה טקס זיכרון מיוחד - בעמק הנחבא בין הר דב למורדות החרמון, מטרים בודדים מקו הגבול הבינלאומי ובמקום הנחשב לצפוני ביותר בגבול לבנון, מימשה הבוקר (שלישי) פלוגה א' מגדוד 101 של חטיבת הצנחנים יוזמה מקורית שעלתה מהלוחמים.
הלוחמים קיימו בשטח, בעיקול החטיפה עצמו ותחת אבטחה מקומית והיקפית של המוצבים המשקיפים מעל, את טקס יום הזיכרון. דגלי החטיבה האדומה, דגלי ישראל ומערכת כריזה מאולתרת הוצבו במקום - לנגד עיניהם של חיילי צבא לבנון שניצבו בקרבת מקום, ומול פעילי חיזבאללה המפטרלים כל העת במרחב על לבוש אזרחי ועוקבים אחר פעילות צה"ל. גם הצפירה הושמעה במהלך הטקס.
חטיפת החיילים אירעה יומיים לפני יום הכיפורים, ב-7 באוקטובר 2000. אלה היו ימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה, ובישראל התחוללו עימותים מדממים עם הציבור הערבי. באותה שבת בשעות הצהריים, התקבלה בשורה שכמוה לא הייתה לפני כן: כוחות חיזבאללה חדרו לשטח ישראל באזור הר דב, וחטפו את השלושה, חיילי חיל ההנדסה ונהג בט"שית, שהחזיקו את הקו באותם הימים. החיילים נהרגו בחטיפה או זמן קצר אחריה, אך באותה עת, לא היה ברור אם נחטפו בחיים.
המשפחות נאבקו להשבת הבנים. שנה לאחר מכן, לאחר שהתקבלו עדויות מאנשי או"ם שהיו עדים לחטיפה, ונמסרו לצה"ל חפצים ספוגים בדם, התקבלה החלטה תקדימית: הרב הצבאי הראשי והרבנים הראשיים קבעו שהחיילים מתו, והם בבחינת חללים שמקום קבורתם לא נודע. משפחות אברהם ואביטן ישבו שבעה. משפחת סואעד לא יכלה לעשות כן, בשל מנהגי האסלאם, שלפיהם אפשר לקבוע מוות רק אם שני עדים ראו את המת. גופות החיילים הוחזרו במסגרת העסקה שבה שוחרר גם אלחנן טננבאום, בחודש ינואר 2004.
לוחמי הצנחנים פועלים בגזרה זה כחודשיים, ובקיום הטקס התכוונו לתת ביטוי נוסף למימוש הריבונות הישראלית עד לסנטימטר האחרון - בעיקר בתקופה מתוחה זו בזירה הצפונית, פחות מחודש לאחר מטח הרקטות שנורה מדרום לבנון.
על הבחירה במיקום השונה מהנורמה, הסביר מ"פ א' מגדוד 101, סרן רועי חגי: "היום התייצבנו מטרים ספורים מקו הגבול עם האויב, נזקפנו דום בצפירה ושרנו את התקווה לצידו של הדגל - ואין דבר שמילא אותנו בגאווה ובשליחות יותר מזה. לטקס הזה הייתה משמעות אדירה בשבילנו הלוחמים, ורק מבהיר לנו את המשימה - לשמור על המדינה כמה שנידרש. חיים בביטחון אלה החיים שהם ציוו לנו".
