סשה מספר על הפגיעה בבית הוריו: "מזל גדול"
(צילום: נויל האריס)
בשעה שקצב ההפגזות הרוסיות על אוקראינה רק מתגבר ככל שהמלחמה נמשכת, ישראלים לא מעטים עדיין נמצאים באוקראינה, לעיתים נצורים ובסכנת חיים, ומדאיגים מאוד את בני משפחתם וקרוביהם שבישראל.
סשה פרידמן, תושב תל אביב, הוא בן להורים שמתגוררים בצ'רנייב המופצצת שבצפון אוקראינה. ביממה האחרונה, בשיחה עם הוריו, גילה שביתם הופץ. "אתמול בערב הטיל פגע בבית", סיפר הבוקר (שני) לאולפן ynet. "ההורים היו בזמן הפגיעה בתוך מרתף ולמזלם חייהם ניצלו. הם בהתחלה לא ידעו וכשהם התקשרו מהמרתף, שמעו פיצוץ גדול והכל פשוט נפל על הראש שלהם. אחרי שעה הם יצאו להסתכל מה קורה ומיד הבינו את הנזק שנגרם".
הוא הוסיף כי "אין חשמל בתוך הבית כמובן אז הם לא ראו את הנזק, הם הלכו לישון במרתף וב-06:00 בבוקר הם שלחו לי את התמונות. זה הבית שגדלתי בו עד גיל 16, הילדות שלי שם, והוא לא קיים".
פרידמן סיפר כי הוריו ישנו בימים האחרונים במרתף. "פשוט מזל שהם שרדו את הפגיעה. אין קשר כזה טוב עם ההורים כי הם בקושי הצליחו להתקשר וכי אין קליטה, וגם לא שמעתי הכי טוב. מנסים עכשיו להתארגן איכשהו ולהבין לאן הם זזים כי אתמול בלילה אי אפשר היה לצאת".
-בעצם הם נמצאים בנקודה מאוד בעייתית, והגבול הכי קרוב הוא בלארוס, לא?
"צפונית לכיוון בלארוס ורוסיה אסור לזוז כי יש שם כוחות של רוסיה. ממזרח ומערב יש גם כוחות של רוסיה וצפונית לכיוון קייב, שזה גם כביש מאוד מסוכן כי כל אחד מבין מה הולך סביב קייב".
"אני לא ישן, בקושי יכול לעבוד", סיפר סשה על הדאגה שאופפת אותו בתקופה האחרונה. "יש לי ילדה בת שלוש שדורשת זמן ואני פשוט מתפרק מבפנים. בגיל 37 אני לא יכול לעזור להורים שלי שנמצאים במצוקה של החיים, זו תחושה שאוכלת אותך מבפנים".
תושב אירפין שטילים נפלו סמוך לביתו: הצלחתי להימלט בנס
(צילום: נויל האריס)
סוהיל מטר הצליח לצאת למזלו מהעיר אירפין המופגזת, שבה הוא מתגורר. "יצאתי משם בנס, עכשיו אני ברוך השם רחוק, משהו כמו 250 ק"מ מאירפין, ואני ממשיך גם לפולין", סיפר. "האמת היא שלא תכננתי לעזוב את העיר כי היציאה בעצמה זו סכנה ולפחות בדירה יש מקלט. אבל לקחתי סיכון לצאת והייתי מזועזע, הייתי בהלם לראות מה קורה בעיר, גופות ברחובות, וטוב שהצלב האדום חיכה לנו אחרי הגשר שמפריד בין אירפין לקייב".
4 צפייה בגלריה
"הייתי בהלם לראות מה קורה בעיר". תושבים חוצים גשר הרוס בניסיון לצאת מאירפין
(צילום: EPA)
-זו הייתה סכנה ממשית, ראינו שהגשר הופצץ כל הזמן על ידי הרוסים שלא נתנו לאנשים לעבור.
"כן, הלכתי ליד גופות וראיתי שזה משהו ממש רציני ומאוד קשה. בימים האחרונים גדל מאוד קצב ההפגזות ולא יכולתי להישאר יותר. אני מתגורר עם אשתי ועם הילד בן ה-5 ואתמול בבוקר החלטנו אני והשכנים לצאת ביחד עם חמישה רכבים, וזה היה יותר קל לצאת יחד".
"בכל הבניין יש מעל 250 דיירים, רק אני ושתי משפחות עם תינוקות נשארו", סיפר סוהיל על המציאות הקשה בעיר. "אתמול כבר נפלו יותר ויותר טילים קרוב אלינו לבניין. שמענו תינוקות בוכים. מה שקורה שם זו השמדה, לא סתם מלחמה. אין שם גז, אין מים, אין חשמל, אין כלום ואין מה לעשות שם. פשוט הייתי בהלם, פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה מולי. זה לא כמו לראות את זה בטלוויזיה".
אליסה מאודסה: אמא שלי מתחננת שאעזוב
(צילום: נויל האריס)
אליסה ויסוקי בת ה-25 מתגוררת באודסה, שתושביה חוששים מאוד שהם הולכים להיות היעד הבא של הכוחות הרוסים. "בדיוק אתמול התחילו לדבר על זה בחדשות ואמא שלי פשוט התחילה להתחנן שאני גם אעזוב את אודסה, כי אני לא רציתי לעזוב את אוקראינה", סיפרה אליסה. "היו לי הרבה הזדמנויות לקבל חילוץ, אבל בן הזוג שלי כאן והמשפחה שלי כאן וכל החברים שלי כאן. אני מרגישה איזו התחייבות להיות כאן באוקראינה ולעזור לאנשים עם מה שאני יכולה, להיות קרובה לאנשים שאני אוהבת אותם. זה פשוט סיוט".
-אבל את אומרת שדווקא זה שאת ישראלית גורם לך להישאר שם, כדי לסייע לקהילה היהודית.
"כן. כי יש לי שני בתים - יש את ישראל שהיא בית שלי ואני מאוד מתגעגעת אליה. אני כבר לא גרה שם יותר משנה אבל גרתי שם 7 שנים, שירתי בצבא ומאוד התחברתי לישראל. כל המשפחה שלי - אמא ואחותי הקטנה ואבא חורג, כולם היו כאן והייתי לבד בארץ. חוץ מחברים לא היה לי אף אחד. כשגרתי בארץ תמיד היו קצת בעיות עם הפלסטינים והיה חשש למלחמה, היו מבצעים, לפעמים טילים נפלו, אבל בחיים לא חשבתי שבאוקראינה שגדלתי בה עד גיל 18, יהיה סיכוי לדבר כזה כמו מלחמה שממש אזרחים וילדים נהרגים. יותר מ-600 אזרחים כבר נהרגו, בהם ילדים. הם פשוט נהרגו סתם, בלי שום סיבה הגיונית, פשוט רצחו אותם".
