צריך להכיר ב"נרטיב" הפלסטיני, אומרים לנו שוב ושוב, כביכול, כדי להבין את הכאב וכדי להוביל לפיוס. האמת הפוכה. ככל שה"נרטיב" הפלסטיני תופס אחיזה, ובעולם האקדמי הוא כבר הופך לאמת עליונה, כך הולך וקטן הסיכוי לפיוס ולשלום. אנחנו לא זקוקים לנרטיבים. אנחנו זקוקים לסיפור ההיסטורי האמיתי. הישראלי שטיפח יותר מכל אדם אחר את הנרטיב הפלסטיני הוא פרופ' אילן פפה, גדול התועמלנים האנטי-ישראלים הפועלים היום בעולם.
הוא לא נח לרגע. לפני ימים אחדים כתב פפה, ש"גרמניה הנאצית בחרה בצד הלא נכון של ההיסטוריה". גרמניה של היום, מוסיף פפה, טועה שוב, בגלל "התמיכה בישראל". הפעם מדובר בהתגייסות של פפה לקמפיין המתחדש נגד החלטת הבונדסטג, שקובעת ששלילת זכות קיומה של ישראל היא אנטישמיות. המניפולציה של פפה מדהימה. בעבר - גרמניה הובילה את השמדת היהודים. בהווה - פפה ודומיו לוחצים על גרמניה להעניק הכשר לתעמולה שקוראת להשמדת מדינת היהודים.
יותר מכל קידם פפה את אתוס הנכבה, המצוין היום, 15 במאי, תוך כדי עיוות מוחלט של האמת ההיסטורית. למען הסר ספקות, הייתה נכבה. אפשר להבין את הכאב. היה גירוש. היו מעשי טבח בודדים. זו ההיסטוריה של המלחמות באותן שנים, כאשר חילופי אוכלוסייה כללו, בדרך כלל, מעשי זוועה. זה קרה גם במהלך הבריחה והגירוש של יהודים מארצות ערב, במסגרת הנכבה היהודית. אלא שלערביי פלשתינה היה "ערך מוסף". המנהיג שלהם היה המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, האיש ששהה במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה בגרמניה, ופעל בשירות הנאצים, בעיקר במסגרת שידורי תעמולה שקראו למוסלמים בעולם להשמיד את היהודים בקרבם. הוא לא היה לבד. שורה של מנהיגים ערבים איימו להשמיד את היהודים, בארצות ערב ובפלשתינה, אם תקום מדינה יהודית.
השאלה החשובה היא, האם ערביי פלשתינה תמכו גם הם בנאצים? על הרקע הזה, אחת הטענות החוזרות ונשנות היא שערביי פלשתינה בכלל התגייסו, כמו יהודים, לצבא הבריטי. פרופ' מוסטפא כבהא כתב על כך כבר ב-2010, ופרופ' מוסטפא עבאסי ב-2015 הקדיש לעניין מאמר תחת הכותרת "פלסטינים נלחמים בנאצים: סיפורם של המתנדבים", המאמר פורסם שוב ב"קתדרה" ב-2019. אם הם מתגייסים באלפיהם לצבא הבריטי, אז קשה לטעון שהם הזדהו עם הצד הנאצי. פפה עצמו ניסה להמעיט בהשפעתו של המופתי, וטען שלמעשה, התמיכה בנאצים הייתה של בודדים, שהיו מנותקים מפלשתינה. האומנם? מיד לאחר המלחמה הצליח המופתי להתחמק מהעמדה לדין כפושע מלחמה נאצי, וחזר להיות המנהיג הפוליטי של ערביי פלשתינה. גם פאוזי קאוקג'י, לבנוני במקור, בילה את שנות המלחמה בגרמניה, בשירות התעמולה הנאצית. הוא היה יריבו של המופתי. אבל שניהם אימצו את האידיאולוגיה הנאצית. קאוקג'י הפך למפקד "צבא ההצלה", שפעל במלחמת השחרור במטרה "לזרוק את היהודים לים".
ועדיין, השאלה היא, האם אלפי הערבים שהתגייסו לצבא הבריטי מוכיחים שרק בודדים תמכו בנאצים? ובכן, החוקר יוני רייני פירסם שני ספרים, "תיק סגור" ו"הצד הנסתר של הנאציזם והשואה", ותוך הצגת מקורות ראשוניים, הפריך בכל מכל את הטענה של עבאסי. כ- 9,000 מערביי פלשתינה ועבר הירדן אכן התגייסו לצבא הבריטי (ועוד כ- 8,000 משטחי המנדט הצרפתי) לעומת כ- 27,000 יהודים. ברגע שהיה נדמה, החל מאביב 1942, שיש סיכוי שכוחותיו של רומל הגרמני עומדים לעבור דרך מצרים ולהגיע לפלשתינה, נכנס היישוב היהודי למה שכונה "מאתיים ימי חרדה", כולל תוכניות התבצרות והתאבדות בסגנון מצדה. הרי הגרמנים כבר מינו את וולטר ראוף כדי לתכנן את ההשמדה. ערביי פלשתינה צהלו, ו- 78 אחוז מהמתנדבים הערבים ערקו מהצבא הבריטי, פעמים רבות תוך כדי גניבת נשק שיסייע לגרמנים ולמאבק ביהודים. בנוסף, לפי סקר שערך סרי אסכאכיני כבר בשנת 1941, שכבר הצגתי בעבר, 88 אחוז מערביי פלשתינה תמכו בגרמניה הנאצית. 9 אחוזים בלבד תמכו בבריטים.
בן-דרור ימיניאלה העובדות. הן חשובות, משום שהצד היהודי, אכן, צריך להכיר בעובדה שהיו מעשי טבח, גם אם מעטים, והייתה לא רק בריחה, אלא גם גירוש. והצד הערבי צריך לקחת אחריות על התמיכה ההמונית בנאצים. המופתי וקאוקג'י ייצגו נאמנה את הערבים. ואם חלילה היה ניצחון ערבי באותה מלחמה, לא הייתה מתחוללת שום נכבה. הייתה מתחוללת השמדה. אז לא. אין שום צורך להתנצל. ולמען הסר ספקות, לצד התוקפן, שסירב להצעת החלוקה, שזמם לבצע השמדה, אין זכויות להשבת רכוש או פיצויים, ובוודאי לא לשיבה. ולעומת זאת, ליהודים שגורשו ממדינות ערב ורכושם הוחרם, יש זכות להשבת רכוש.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
