במדינת מסצ'וסטס בארה"ב קיים חוק האוסר על הקלטת סתר של אנשים ללא הסכמתם, והוא שימש בסיס להרשעתם של מי שתיעדו ופרסמו שיחות שלהם עם אנשי משטרה שסרחו. בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי במדינה זו קבעה השופטת פאטי סאריס ב-2019: "לפקידי ציבור העוסקים בחובותיהם הציבוריות במקומות ציבוריים יש אינטרס פרטיות נמוך משמעותית בפעילויות אלו מאשר לאזרחים פרטיים, מכיוון שאינטרס הפרטיות המופחת שלהם מאוזן מול זכות התיקון הראשון (בחוקה האמריקית, ב"ל) לאסוף ולהפיץ מידע". הערעור התקבל והרשעתם של המקליטים בוטלה.
ח"כ בועז ביסמוט (הליכוד) הגיש הצעת חוק שעומדת להידון בימים הקרובים בוועדת השרים לחקיקה, ולפיה ייאסר פרסום בציבור של הקלטה שכוללת "מידע רגיש". לפי הגדרת החוק, מדובר בין השאר ב"נתונים על אישיותו של אדם... דעותיו ואמונתו". המשמעות היא שעמדה ודעה של אדם שהוקלטה בשיחה, כולל פוליטיקאים, תהווה עבירה על החוק. למשל, עיתונאי חדשות "כאן" מיכאל שמש, שפרסם הקלטה שבה תועד בצלאל סמוטריץ' אומר על בנימין נתניהו כי הוא "שקרן בן שקרן", היה עומד לדין ואולי גם יושב בכלא.
יש להניח ששמש היה מערער לבג"ץ בטענה שהרשעה זו נוגדת את הזכות החוקתית של חופש הביטוי הניתנת לתקשורת. הבעיה היא ששופטת דוגמת סאריס האמריקנית לא תוכל לסייע לו. לפי עקרונות המהפכה המשפטית שמקדמת הקואליציה, בג"ץ לא יוכל לפסוק נגד חוקי הכנסת ולנמק שהם לא חוקתיים. השופטים בישראל לא יוכלו כמובן להסתמך על החוקה הישראלית, שבה היה מופיע סעיף הזכות לאסוף ולהפיץ מידע, מפני שאין כזו.
ביסמוט הוא זה המייצג את הצעת החוק הזו בפומבי, אף ששותפים לה גם השרים ניר ברקת, שלמה קרעי, אופיר אקוניס וח"כ שלום דנינו. המטרה היא כמובן להעמיד בחזית הציבורית מישהו שהיה עיתונאי, כדי לרכך את הרושם הקשה של פגיעה בחופש העיתונות. אבל זוהי אחיזת עיניים משום שיש קשר רופף בלבד בין עיסוקיו של ביסמוט בתחום הזה בעבר לבין עקרונות העשייה העיתונאית. בתפקידו האחרון ערך ביסמוט את עיתון "ישראל היום", שהוקם על ידי איל הימורים אמריקני כדי לשרת את צרכיו של נתניהו כראש הממשלה. מפרסום שנשען על מידע שמסרה לשכת נתניהו בעקבות חוק חופש המידע, ניתן ללמוד על מערכת היחסים ה"מקצועית" ביניהם באותה תקופה. קשה להגדיר אותה כעשייה עיתונאית.
מיכאל שמש, היזהר:
עיקר הטענות נגד המהפכה המשפטית הן שהיא מפרה את האיזון בין שלוש הרשויות המרכזיות במדינה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת. אולם ישנה עוד רשות, לא פורמלית, שהיא מסממניה החיוניים של דמוקרטיה – התקשורת. הנשיא השלישי של ארה"ב תומאס ג'פרסון, המנסח המרכזי של הכרזת העצמאות של ארה"ב, אמר: "לו הייתי נאלץ לבחור בין מדינה שיש בה ממשלה ואין בה עיתונות, לבין מדינה שיש בה עיתונות ואין בה ממשלה, הייתי בוחר באפשרות השנייה".
מהו חופש עיתונות? ב-1896 קנה המו"ל היהודי אדולף אוקס את עיתון "הניו יורק טיימס" וגם קבע את סיסמתו: "כל החדשות שראויות לדפוס". הכרזה זו באה לידי ביטוי מאוחר יותר בקביעה שהופיעה בהחלטת עצרת האו"ם ב-1948 בדבר זכויות האדם, שכוללות את הזכות לקבל מידע: "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים".
ד"ר ברוך לשםזהו הבסיס לעיתונות חופשית הפועלת במדינה דמוקרטית, אשר מטרתה להעניק לאזרחים את כל המידע הנדרש כדי שיוכל להשתתף בחיים הציבוריים, שכולל גם את ההשתתפות בבחירות. כלי תקשורת חייבים לספק לקוראיהם ושומעיהם מידע על מעשי פוליטיקאים הפועלים באופן בלתי ראוי ומנוגד לאינטרס הציבורי. הדברים מופיעים גם בתקנון של מועצת העיתונות בישראל: "עיתונאים ואמצעי תקשורת יהיו נאמנים לחופש העיתונות, לאמת ולזכות הציבור לדעת".
הצעת החוק של ביסמוט היא השלב הראשון בפגיעה ב"רשות המבקרת" המרכזית שפועלת כיום במדינה והיא התקשורת. המוסד של מבקר המדינה, שממילא היה מוגבל בנעיצת שיניים, חוסל כבר בידי נתניהו עם מינויו של מתניהו אנגלמן לתפקיד. מי שהיה מסוגל להגן על התקשורת, לפי עיקרון חופש הביטוי בישראל, הוא בג"ץ. הבעיה כמובן היא שאי אפשר יהיה לפנות אליו אם תושלם המהפכה המשפטית. ביסמוט יהיה לכן הממונה על תיק חיסול חופש התקשורת בדמוקטטורה המתוכננת.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
