עצרת הזיכרון לנשים שאיבדו את חייהן במעגל הזנות
(צילום: נדב אבס)
מאז שג'סיקה (שם בדוי) מצאה את מותה ב-2015 בבית הבושת ברחוב הירקון 98, מתקיימת בכל שנה עצרת לזכרה ולזכרן של יותר מ-100 נשים שאיבדו את חייהן במעגל הזנות בישראל בעשור האחרון ולא קיבלו את הכבוד הראוי - לא בחייהן ולא במותן. אמש (חמישי) התכנסו בכיכר הבימה בתל אביב נשים שורדות זנות להדליק נרות, לשמוע ולהשמיע זיכרונות מהחברות שאיבדו לאורך השנים, ולהעלות מודעות לקיומם של ארגוני הסיוע שפועלים בשטח ועושים הכול כדי למנוע את המוות הבא.
ברחבת הכיכר פוזרו שלטים גדולים עם ציטוטים מתוך דבריהן של הנשים שורדות הזנות, במטרה לעורר את תשומת ליבם של העוברים והשבים ולהזמין אותם להצטרף לעצרת ולהדליק נר לזכר אותן נשים שלא שרדו. "נשים במעגל הזנות מאבדות את הכול, לפעמים אפילו את החיים, ולרוב הציבור אפילו לא שומע על זה. גם כשזה מגיע לתקשורת - לרוב בגלל ההשלכות על הקרובים של אותה אישה - לא מציינים שהייתה בזנות ולכן אין מודעות לכמה הבעיה הזאת חריפה ולגודל הטרגדיה", מסבירה אור אבו, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שיזם את העצרת.
4 צפייה בגלריה
"הלוואי ונצליח להוקיע את צריכת הזנות, ולמנוע את המוות הבא". נרות זיכרון בעצרת, אמש
(צילום: מוטי קמחי)
"הערב היינו כאן כדי לזכור ולהזכיר שלנשים האלו היו שמות, פנים, חיים, חלומות ותקוות. והנשים האמיצות שהצליחו לצאת ממעגל הזנות ולשרוד סיפרו על החברות שאיבדו לאורך הדרך בנסיבות קשות וכואבות כל כך. הלוואי ובזכות מודעות של הציבור הרחב, נוכל להוקיע את צריכת הזנות מתוך החברה שלנו, ולמנוע את המוות הבא", אמרה אבו.
לפני טקס הזיכרון עצמו, הועמדו דוכנים לצד הבמה, בהם נשות ארגוני הסיוע לאוכלוסיות בזנות סיפרו על העמותות הפועלות בשדה, ומכרו מוצרים על מנת לגייס כסף להמשך פעילות העמותות והסיוע היום-יומי לנשים בזנות. בנוסף, בכמה מהדוכנים נשים שורדות זנות מכרו תוצרים שלהן כמו תכשיטים, ספרים וחוברות שירה פרי עטן. בין היתר, מטרת העצרת הייתה להראות שישנה גם תקווה, ולמרות שיש כאלו שכבר לא איתנו, היציאה ממעגל הזנות והשיקום אפשריים.
"אני יודעת שהזנות רוצחת. עובדה שאף אחד כבר לא יוכל להחזיר לחיים את החברות שאיבדתי שנקלעו לשם", אמרה ילנה דיוואיין, אקטיביסטית ואמנית יוצרת, שורדת זנות. "אבל אולי את הילדות של היום, שתעשיית המין מתכננת לספח אליה תוך כמה שנים, עוד נוכל להציל מגורל אכזרי. צריך להבין שמדובר בנשים אמיתיות, בני אדם בשר ודם כמו כל אחת מאיתנו", הוסיפה.
4 צפייה בגלריה
"נשים צעירות ומוכשרות, שבהחלט יכלו להגיע רחוק, אבל גורלן לא שפר עליהן". מודעות האבל לזכר הנשים
(צילום: מוטי קמחי)
"זנות היא אלימות מינית, וכל מי שטוען אחרת רק מכשיר אותה ומאפשר אותה. עמדתי הערב בפנים גלויות, במקום הכי מרכזי במדינה, וזעקתי את הזעקה של חברות רבות שעדיין מפחדות 'לצאת מהארון' בעצמן, ועובדות יום יום כדי לנסות ולהשתקם ממה שהזנות עשתה להן. החלום שלי זה שיום יבוא, וכמו עם אונס, גם כאן הבושה תעבור צד וכל אותן נשים יוכלו לדבר ולספר את מה שהן שרדו. מדובר בתופת, ומי שצריכים להתבייש זה הזנאים והסרסורים שעושים את הנזק הזה, ולא אנחנו הנשים".
במהלך העצרת נאמה ליאת, שנמצאת מחוץ למעגל הזנות כבר 13 שנים, וכתבה את הספר "נערות אובדות". בפתח דבריה אמרה ליאת: "אני שורדת זנות. הגעתי לכאן הערב כדי לחלוק כבוד לנשים שהכרתי בתקופה החשוכה ההיא, נשים שאינן עוד בחיים. אז המוות תמיד היה שם, מרחף מעלינו כמו עננה שחורה". ליאת הוסיפה כי "לעיתים קרובות, אפילו מדי, לוקח אליו עוד מישהי שקיומה יישכח במהרה, כאילו מעולם לא הייתה פה. נשים צעירות ומוכשרות, שבהחלט יכלו להגיע רחוק, אבל גורלן לא שפר עליהן והן מצאו את עצמן בעולם הזנות והסמים, ושם גם איבדו את חייהן".
"מנת יתר, רוצח נתעב, איידס - לא חסרות דרכים למות בעולם הזנות. למות ולהישכח. אבל אני זוכרת", הוסיפה ליאת. "זוכרת את כריסטינה, למשל. ילדה יפה בת 18, שנשלטה בידי סרסור עלוב. אני זוכרת, כמו אתמול, איך ביום הולדתה היא ואני שתינו מאחורי הקיוסק קוניאק חסידה לבנה. והיא אמרה בעברית הקלוקלת שלה - אני רוצה יום אחד לצאת מזה, לחיות חיים טובים".
4 צפייה בגלריה
"לא שכחתי אותך כריסטינה, ונשים רבות נוספות שמתו במהלך התקופה ההיא"
(צילום: מוטי קמחי)
"היא אמרה את זה בדרך תמימה כזו, ודמעות חונקות את גרוני שאני נזכרת בזה. יום למחרת היא מתה ממנת יתר. בקיוסק נתלה שלט מאולתר לזכרה, שנתלש במהרה. הסרסור העלוב שלה מיד מצא מישהי אחרת לשלוט בה ולקחת את כספה. אני לא שכחתי אותך כריסטינה, ונשים רבות נוספות שמתו במהלך התקופה ההיא. אזכור אתכן תמיד בליבי".
תמי אביגיא, שורדת זנות גם היא, סיפרה: "שלוש שנים וחצי אני מחוץ למעגל הזנות. באתי להיות הקול של עצמי, וקולן של חברות שלי שהיו איפה שהייתי ולא שרדו. כשיש הרבה שנים של חיי רחוב או של זנות, ברגע שאישה או גבר צריכים להכניס לקוח הביתה, למקום אישי, לגוף ולנפש עשרות פעמים ביום - יש איזשהו חלק בנשמה שצריכה לעזוב את הגוף כדי לעבור את היום".
"כולנו יודעים שכשהנשמה לא נמצאת מספיק זמן בגוף מתים בסוף, ואני מאמינה שזה מה שקרה לי. אולי עוד לא הגעתי למוות פיזי, אבל הייתי במוות נפשי ורוחני הרבה שנים", הוסיפה תמי. "יש לי הרבה חברות שלא הצליחו להחזיק מעמד ומתו. אני יודעת שברגע שאנשים מבינים את הדבר הזה שנקרא זנות, ומה קורה שם באמת, אז אני מאמינה שבן אדם יכול לעצור רגע ולחשוב פעמיים - 'אולי אני יכול לעשות משהו אחר'".
פורסם לראשונה: 22:41, 04.08.22
