אישה ועוד אישה, לא באותו גיל ולא מאותו מקום, שלא הכירו ולא שוחחו, יצאו בימים האחרונים בריש גלי ואמרו: הרב צבי טאו, ראש ישיבת הר המור, תקף אותנו מינית. האחת אישה מבוגרת. מאז התקיפה עברו עשרות שנים. האחרת, על פי עדותה, הותקפה כילדה קטנה. היא יצאה בפנים גלויות ובתמיכת בני ביתה. כמו כל פרשה שמתפוצצת, גם פה מחול השדים מתנהל כסדרו: השחרה שיטתית של המתלוננות, שתיהן נשים יראות שמיים מתוך הקהילה. בינתיים הרב טאו שותק. בשתיקתו כוחו.
ישיבת הר המור התפצלה מישיבת מרכז הרב לפני שנים רבות, והרב טאו הנהיג אותה בקפדנות וסגירות. ללא שאלות או ערעורים. בשפה פנימית, המובנת למעטים. הוא היה מהראשונים להגן על האנס משה קצב ("עלילה כיוון שסירב להיפגש עם רפורמים") ועל חיים ולדר, שעשרות עדויות תיארו כיצד תקף מינית נשים ("העלילו עליו בגלל שכתב נגד אהרן ברק"). לטאו יש גם נציגות בכנסת - ח"כ אבי מעוז ממפלגת נעם, שחרטה על דגלה "להילחם בפרוגרסיביות". על פי התאוריה של הר המור, מתנהלת כעת מלחמת תרבות, וגם פרשה זו היא חלק מקנוניה פרוגרסיבית שנועדה להביס את הרב ודרכו.
מתחתי ביקורת נוקבת על ישיבות הקו ואני עומדת מאחוריה. אבל האמת היא שהרב טאו לא שונה מכל דמות סמכותית אחרת - ליברלית או שמרנית ככל שתהיה. זה לא משנה אם מדובר בשחקן נערץ, כדורגלן, רב או חבר כנסת - תמיד תעמוד חומה בצורה שתערער את הנפגעים והנפגעות במגוון דרכים. תמיד ימצאו סיבות. לכן הרוב המוחלט של עבירות המין בכלל לא מגיעות לכדי תלונה. מי המשוגעת שתכניס את עצמה לסיוט הזה מבחירה?
בשבוע שעבר רעשה הארץ על העונש המחפיר שקיבל אנס שתקף ילדה בת 10 במיטתה. העונש הוא תוצר של הסדר טיעון שמטרתו הייתה למנוע ממנה להעיד. בעולם נורמלי ילדות בנות 10 לא אמורות לעבור חקירה נגדית. הדרך היחידה למנוע זאת הוא הסכם טיעון גרוע. זה לא משנה אם את בת 10 או 70, דתיה אדוקה או חילונית, פלסטינית או יהודייה: אם נפגעת - כל הקלפים לרעתך. הסיכוי שתזכי לצדק קלוש. המערכות שלנו חסרות ועניות. אין להן מושג איך להתמודד עם פגיעות מיניות והמורכבות הנפשית שבאה איתם. לא במשטרה, לא בבתי המשפט, אבל גם לא בתוך הקהילות שלנו. ולא משנה מה סוג הקהילה.
בשנים האחרונות משהו משתנה. המודעות, ההיכרות, עוצמת הצעקה. אבל בשביל ש"מי טו" לא תהיה תופעה חברתית אלא תיקון חברתי, צריך כלים שיכולים להכיל את הצעקה הזו. שיכולים לתרגם אותה לבירור, בדיקה והוקעה. והדרך חייבת לעבור קודם כל באפשרות של החברה להכיל נפגעים ונפגעות. להקשיב להם ולהגן עליהם, לא להדוף אותם. התיישנות על עבירות מין, האשמה בחוסר איזון נפשי, ערעור אמינות - כל אלו לא רק מכרסמים במי שנפגעו, אלא קודם כל ביכולת של החברה שלנו להתמודד. חיזוק המתלוננים והמתלוננות הוא הדרך לייצר חוסן חברתי.
אחד המאמרים המכוננים של הרב קוק הוא "מאמר הדור". כיום, כשבית מדרשו בסערה גדולה, עולה השאלה מה תפקידו של הדור הזה? מה "מאמר הדור" שלנו? לדור שלנו יש תפקיד היסטורי בתיקון העוולות מול נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אנחנו בנקודת מפנה שהחברה המערבית לא הייתה בה מעולם. ההבנה שהגנה על נפגעים ונפגעות היא הגנה עלינו - על כולנו, היא שלב הכרחי בדרך לתיקון הזה. בדרך ליצירת נורמות חברתיות בריאות ונכונות. דווקא מול המבוכה, עלינו להצליח ליצר אקלים שמאפשר לעדויות לעלות, שמאפשר בדיקה, שלא מקבל שתיקה. זו המשימה שלנו. הלוואי ונצליח.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il