בימים אלה מתחולל מאבק איתנים על דמותה המשפטית של ישראל ועבור תנועת המחאה זהו בראש ובראשונה מאבק להבטחת עצמאותו של בג"ץ כעמוד תווך של מדינה דמוקרטית. אולם אפילו תצליח המחאה במאבקה, הרי עדיין לא נתקדם ולו במעט לעבר סילוק הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לקיומו של המפעל הציוני – המשך שלטונה של ישראל ביהודה ושומרון תוך קיומו של מפעל התנחלות גדול ממדים. טעם חשוב ביותר לשמירה על עצמאותו של בג"ץ הוא הגיבוי שייתן בעתיד למהלך גדול ומורכב של יציאה ממרבית השטח.
קרֵבה השעה שבה יגיע מפעל ההתיישבות לנקודת אל-חזור בכל הנוגע ליציאת ישראל מליבם של אזורים אלה, כולל פינוי של יישובים ומאחזים יהודיים רבים ושל רבבות אנשים. כך יסוכל פתרון שתי המדינות לשני העמים, על יסוד גבולות ביטחון לישראל, והמשמעות ברורה: תחילה ישרור האפרטהייד ביהודה ושומרון, תוך סכסוך דמים מתמיד עם הפלסטינים ופגיעה בהסכמי שלום עם מדינות ערביות אחרות; ולאחר תקופה לא ארוכה תקרוס ישראל לתוך מדינה דו-לאומית. דהיינו קץ המפעל הציוני.
לאור מאמציה של תנועת המחאה להכיל את הימין, יש להבהיר מהו ימין. נוכל להגדירו בהקשר הישראלי כך: שילוב של ימניות כלכלית (קרי שלילת מדינת הרווחה), ושל ימניות מדינית, דהיינו חתירה לשלמות הארץ תוך שלילת פשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון. הימין הריאלי חצה תמיד את המפלגות, והיו לו אף נציגים בולטים במפלגת העבודה, כשהייתה במרום כוחה, בראשם משה דיין ושמעון פרס. מולם ניצבו ישראל גלילי, גולדה מאיר, יגאל אלון ויצחק רבין.
מדינת הרווחה מטפחת, בתמיכה ועידוד ממשלתיים, את היזמות היצרנית לסוגיה בהמוני מוקדים חופשיים ויצירתיים, תוך ריסון הגורמים הפיננסיים והמונופוליסטיים, ומעניקה שירותים חברתיים מקיפים ואיכותיים (חינוך חינם בכל הרמות, שירותי בריאות מלאים וכו') על יסוד מיסוי פרוגרסיבי. יריביה, במשק ובחברה, הם כל אלה שעלייתה החומרית והרוחנית-מדעית של כלל האוכלוסייה מנוגדת לאינטרסים שלהם.
שמעון פרס הוא שקידם, כשר הביטחון בממשלת רבין הראשונה, את מפעל ההתיישבות בלב יהודה ושומרון, בניגוד למדיניותם של רבין ואלון. מפעל זה, שהתרחב מאוד למן עלות הליכוד לשלטון ב-1977 ונמשך עד היום, נועד לחבל ב"תוכנית אלון", תוכנית שלום על בסיס גבולות ביטחון למדינת ישראל, ללא סיפוח השטחים המאוכלסים בצפיפות בערבים.
ומהי תכליתם של האישים הפוליטיים שיזמו ומקדמים את ההתיישבות הרחבה בלב יהודה ושומרון, הנסתרת מעיניהם של מרבית המתיישבים? הנצחת הסכסוך, ואולי אף קעקוע הסכמי שלום קיימים (בסיוע הגורמים בצד הערבי המעוניינים בהמשך הסכסוך), דבר שיקשה על התפתחותה של ישראל כמדינת רווחה (ומדינת הרווחה מהווה תשתית לדמוקרטיה בארצות המערב המפותחות).
ד"ר אורי זילברשיידאת תוצאות המהפכה המשפטית ניתן יהיה לתקן כאשר ישובו מפלגות המרכז-שמאל לשלטון, או כשהמתונים בהנהגת הליכוד ייטלו את השלטון מידי בנימין נתניהו ושותפיו. כמו כן ניתן יהיה לתקן רבים מהנזקים למשק הישראלי ולמערכות הרווחה. אולם אם נגיע לנקודת האל-חזור ביחס ליציאת ישראל מלב יהודה ושומרון – והדבר עלול לקרות תחת הממשלה הנוכחית בארבע השנים הבאות – יקיץ הקץ על עתיד המפעל הציוני.
ומה יש לעשות? כחלק מהמאבק נגד המהפכה המשפטית, או כהמשכו המיידי, יש להקים תנועה גדולה שתיאבק למען יציאת ישראל מיהודה ושומרון, לפי עקרונות תוכנית אלון, תוך השארת גושי ההתיישבות הסמוכים לקו הירוק במדינת ישראל וחילופי שטחים מסוימים. יש לגייס אליה אנשים מכל החוגים החברתיים ומתוך הח"כים המכהנים. יוצאי זרועות הביטחון, המחזיקים בהשקפה זאת, ימלאו תפקיד חשוב בתנועה זו. תנועת המחאה המשפטית חייבת להצליח, כי בכך תונח התשתית להצלחת המשכה.
- ד"ר אורי זילברשייד מלמד בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. מחבר הספר "שוויון חברתי? לא בחוקתנו!", על המשפט החוקתי של מדינת ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
