בשבועות האחרונים התנהל מצעד של פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית אל היעד הלא מאוד שגרתי עבור חברי כנסת בימי שגרה: לשכתו של שר הביטחון בני גנץ בקריה בתל אביב. הוא התנהל בסבבים נפרדים, בסך הכול כ-15 ח"כים, והיעד של כולם היה פגישה עם היועץ הכספי לרמטכ"ל ועם צוותו הקרוב של שר הביטחון בניסיון לרכך התנגדויות ולגייס תמיכה בחוק שהפך בחודשים האחרונים לבטן הרכה של גנץ - חוק הפנסיות למשרתי הקבע.
אבל למרות ניסיונות שכנוע בלתי פוסקים, בעיקר של חברי מרצ ומפלגת העבודה מהאגף השמאלי של הקואליציה, בסביבת גנץ הבינו שהתוצאות לא מזהירות. רוב להעברת החוק, כך נראה, הוא לא השיג.
הודעתו של גנץ היום (יום ב') שלפיה לא יצביע עם הקואליציה, ובעקבותיה נעילת מליאת הכנסת והורדת כל החקיקה מסדר היום בגלל בעיות רוב, מגיעה אחרי שבועיים של עימותים דומים עם רע"מ שגם הם ניטרלו את הקואליציה מלפעול באופן סדיר.
במערכת הפוליטית הביעו לאורך היום דאגה רחבה יותר, מעבר לעימות הנקודתי על הפנסיות של משרתי הקבע. על פי פרשנות שהשמיעו גורמים שונים, גנץ סבור שהקואליציה עלולה להגיע למצב של כנסת לעומתית שלא יכולה להעביר חוקים. במקרה שלו זה מגובה בפלשבקים מהכנסת הקודמת, שבה כיהן כשר ביטחון וראש ממשלה חליפי. גנץ זוכר כמה מהר התרחשה ההידרדרות כשהוא ושותפו הפוליטי דאז בנימין נתניהו עמדו מסודנלים וחסרי אונים מול כנסת לא מתפקדת.
הפיזור של הכנסת הקודמת, לשיטת גנץ, התחיל בדיוק בנקודה שבה נמצאת הכנסת הנוכחית. הנקודה שבה היא מתחילה להיות לעומתית.
אם הכנסת תצא לפגרה באמצע מרץ מבלי להעביר את החוקים שעליהם סוכם במסגרת ההסכמים הקואליציוניים - מבחינת גנץ, אין צורך בקואליציה שכזאת. הפלשבק שמכה בו עכשיו מזכיר לו את הלקח שניקר בו אז: "ביבי רימה אותי". אליו מתווסף חשש דומה: "עכשיו בנט ולפיד מרמים אותי".
את שורת התדרוכים נגדו, שהגיעה באופן מאורגן עם מסרים כמעט זהים לאורך כל שעות אחר הצהריים, הוא קיבל בזעם גדול. לדעתו, מי שהחל לטלטל את הקואליציה הזאת ולסכן אותה היה דווקא שר החוץ יאיר לפיד, כשהגיש ערר על חוק האזרחות של איילת שקד בנימוק שלא יאפשר לקדם יוזמה שעליה חתום האופוזיציונר שמחה רוטמן (הציונות הדתית). "ברגע שלפיד הלך נגד שרים בקואליציה שלו, ברור שהספינה מתחילה להתחורר", סבר.
השאלה שעולה עכשיו היא לא אם המשבר עם גנץ על הפנסיות פתיר. השאלה היא אם גנץ - שחיקה את רע"מ והחרים את ההצבעות – יראה ששותפים אחרים מחקים אותו. למשל, שרת התחבורה מרב מיכאלי (העבודה) שתחליט להילחם על ערכים משלה, שקד שתתעקש לפתע לעמוד על רגליים אחוריות, או חברי מרצ שיעשו מהלך דומה בנושא מאחז כזה או אחר ביהודה ושומרון. או אז הדרך אל הקלפי תהיה קצרה מתמיד.