1 צפייה בגלריה
יוסי כהן, ישראל כץ, יריב לוין וניר ברקת
( צילום: אלכס קולומויסקי, קובי קואנקס, דנה קופל)
ההודעות על מותו הפוליטי של בנימין נתניהו לנצח מוקדמות מדי, אבל יורשיו הפוטנציאלים כבר ניצבים על כני הזינוק. מרביתם מתייעצים עם אסטרטגים פוליטיים כדי לגבש תדמית מתאימה שתביא אותם אל הארץ המובטחת, כלומר הכיסא הנכסף. בימים אלה יש שאלה עיקרית שמעסיקה אותם ודורשת בחינה בסקרים ובקבוצות מיקוד: האם תמיכה במהפכה המשפטית תקדם את מעמדם, או שמא דווקא הסתייגות ממנה?
הדילמה ברורה. קוד הנאמנות לנתניהו מחייב לכאורה תמיכה ללא סייג בחקיקה, שהרי גורלם של אלה שהתנגדו לו בעבר מוכר וידוע. מצד שני, לא בטוח שביום שאחרי נתניהו תספיק תכונת הסגידה כדי לנצח בבחירות. הרי רוב הציבור, כולל חלק משמעותי בימין הליברלי, מתנגד למהפכה. אולי דווקא מי שהסתייג ממנה יוכל לגייס קולות נטולי בית? הנה סקירה של עמדות הפוליטיקאים שרואים את עצמם כמתאימים לרשת את ההנהגה:
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת ניצב ראשון בסקרים הפנימיים בקרב מתפקדי הליכוד כמי שמתאים להחליף את נתניהו. יש לו את המראה "הראש ממשלתי", כלומר הקרנת מכובדות ויוקרה שאליהן מתלוות ההצלחה בהייטק והאנגלית הטובה. בעברו הוא כיהן כראש עיריית ירושלים מטעם "קדימה" שהובילה את ההתנתקות, אבל בליכוד הוא החליט למשוך ימינה ולישר קו עם יוזמות כגון עונש מוות למחבלים. גם היחס שלו למהפכה עמום משהו, וניכר שהוא מהלך על ביצים: מחד הוא לא משתמש ברטוריקה האלימה והנחרצת של ח"כים אחרים בליכוד בעד החקיקה, ומאידך מקפיד להזהיר מהפגיעה בכלכלה וההייטק. האם חברי הליכוד ינהו אחרי מי שעלול להיתפס כזגזגן?
שר הביטחון יואב גלנט גילה בחודש מרץ אומץ פוליטי כשהתריע בנאום פומבי על הנזק שגורמת המהפכה לצה"ל. הוא פוטר והוחזר, אבל מאז, חרף הניסיון המתועד שלו במליאה לשכנע את יריב לוין לרכך את תיקון חוק עילת הסבירות, הוא יישר קו עם נתניהו והצביע בעד. אפילו ח"כ גדי איזנקוט, איש שמתינות היא שמו האמצעי, לא הצליח להתאפק וקרא לגלנט "קשקשן" בישיבת ועדת חוץ וביטחון. אם כך, לא מן הנמנע שהדימוי הלא רציני ילווה אותו גם במרוץ אפשרי לראשות הליכוד. קשה לראות אותו מנצח.
שר האנרגיה והתשתיות ישראל כץ הבהיר כבר בחודש מרץ שהוא תומך באופן מלא בחקיקה וייתן לנתניהו כל גיבוי שיידרש. מאז הוא מתמיד ודבק בעמדתו. הבעיה שלו היא שהוא משתרך במקומות האחרונים בסקרים הבוחנים את מידת התמיכה של הליכודניקים במועמדותו ליו"ר המפלגה, ככל הנראה ללא קשר לעמדתו בקשר למהפכה.
ח"כ יולי אדלשטיין הוא כנראה הליכודניק הבודד שמביע בפומבי הסתייגות מהחקיקה. "נעשו טעויות מאוד חמורות, בינואר נסענו במהירות 140 קמ"ש לתוך הקיר, הזהרתי שנתרסק", אמר. הוא הצביע בעד ביטול חוק עילת הסבירות אבל הבהיר לאחר מכן: "נרדמתי בשמירה, לא מפחד להודות בטעות". אדלשטיין כבר הודיע בעבר שיתמודד על ראשות הליכוד, אבל עמדתו בקשר לחקיקה, כמו ניסיונו להתמודד בעבר נגד נתניהו, לא יותירו לו סיכוי גבוה.
שר המשפטים יריב לוין הוא מוביל המהפכה המשפטית אבל גם מן הנפגעים העיקריים ממנה. הכישלון הגדול ביותר שלו, אפילו בקרב תומכי החקיקה המובהקים, נעוץ בדהירה הלא מרוסנת ובכישלון לגייס את דעת הקהל. הוא אמנם נחשב אהוד מאוד במפלגה, אבל היעדר הכריזמה וכתם החקיקה עלולים להכשיל אותו אם וכאשר יתמודד.
ד"ר ברוך לשםמה שמותיר אותנו עם ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן. אף שמעולם לא הכריז רשמית על אופק פוליטי, הוא מופיע בסקרים במקומות הראשונים כמי שראוי להחליף את נתניהו. הסיבה לכך היא שהוא מצליח לרקוד על שתי החתונות: מצד אחד הוא ממוצב בקרב הליכודניקים כדמות ביטחונית שנתניהו סומך עליה בעיניים עצומות, ומצד שני שמר על עמימות בנוגע לעמדתו בקשר לרפורמה, עמימות שנשמרה גם לאחר שפרסם כאן מאמר שבו קרא לעצור את מהלכי החקיקה לטובת הידברות.
אם אתבקש להמר, אניח שכהן וברקת הם המועמדים המובילים להגיע לשלב הגמר בהתמודדות על תפקיד יורשו של נתניהו, אם הוא אכן יפרוש או יופרש מתישהו בשנים הקרובות. ולהתנהלות שלהם מול המהפכה המשפטית יהיה בכך חלק גדול.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
