סביר להניח שאנשים רבים פנטזו בסתר לבם, לפחות פעם אחת, על האפשרות לעשות כסף קל. הרבה אנשים, חלקם נורמטיביים לחלוטין, דמיינו את עצמם מבצעים שוד, גם אם ידעו שלעולם לא יעזו לעשות זאת במציאות. שם, בפנטזיות האפלות, הם שמו קפוצ'ון על הראש ומסכה על הפנים (בכל זאת, בצל הקורונה לא מדובר במראה יוצא דופן), נכנסו לסניף דואר או בנק מנומנם וריק לקראת סגירה, אחזו בידם אקדח-דמה, הגישו לפקיד מבעד לאשנב שק שחור ויצאו מהמקום עם מזומנים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "ברומו של אולם":
האם אותן מחשבות ריצדו גם בראשו של עמי (שם בדוי), עד אשר החליט להפוך אותן למציאות? תלוי את מי שואלים. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, אכן כן. המדינה טוענת כי בצוהרי 9 ביוני 2021 ביצע עמי, אדם ללא עבר פלילי, שוד מזוין בסניף דואר. הוא לעומת זאת מכחיש בתוקף. משפטו מתנהל כבר יותר משנה. הוא נאשם בביצוע שוד בנסיבות מחמירות. העונש המרבי על העבירה הזו עומד על 20 שנות מאסר.
לפי כתב האישום שהגישה נגדו הפרקליטות, ביום האירוע בשעה 13:20 הוא יצא מהבניין בראשון לציון שבו התגורר עם זוגתו, בנה מנישואיה הראשונים ושני ילדיהם המשותפים. הוא צעד בסך הכול 170 מטר אל סניף הדואר הסמוך וחיכה ל"שעת כושר, שבה סניף הדואר והאזור יהיו ריקים מאדם". שעת הכושר הזו הגיעה 24 דקות מאוחר יותר. הוא חבש על ראשו את כובע הקפוצ'ון ועטה על פניו מסכה, כך שרק עיניו גלויות, והחזיק בידיו אקדח "איירסופט", אקדח המשמש למשחקים ולסימולציות של מלחמה אך נראה ממש כמו אקדח אמיתי, וניגש לאשנב מספר 2.
כמה הופתע ודאי פקיד הדואר חסר המזל, בן ה-73, כשבצוהרי היום אקדח כוון לראשו. עמי, כך על פי התביעה, צעק לעברו "זה שוד!", פתח את דלת הכניסה לאשנב, נכנס פנימה, העביר את האקדח לידו השמאלית, הוציא שקית מכיס מכנסיו והורה לפקיד המבוהל לשים בתוכה את הכסף ולא לזוז - כך לא יקרה לו דבר. הפקיד הניח בשקית 12,200 שקל. במקביל הוא חיפש את לחצן המצוקה, המיועד בדיוק למצבים מהסוג הזה.
כשהנאשם הבחין בכך, הוא דרך את האקדח. אז הפקיד האומלל כבר התחנן על חייו. הוא ביקש מהדמות שמאחורי הקנה לרחם עליו ולא לירות. הנאשם צעק על קורבנו שייתן לו את השקית עם הכסף, וכשהפקיד עשה זאת עזב השודד את המקום.
השוד בסניף הדואר בראשון לציון
לא מעט מצלמות אבטחה תיעדו את ההתרחשויות בצומת הרחובות השקט הזה. ב-13:20 נראה באחת מהן גבר קירח, לבוש ג'ינס וסווטשירט בצבע שחור, יוצא מהבניין. במצלמה אחרת, ב-13:44, הוא נראה צועד לכיוון סניף הדואר. שלוש דקות אחר כך הוא נראה שב לבניין.
בין לבין תועדה במצלמות אחרות דמות דומה ולבושה באופן זהה, כדלהלן:
13:22 – חוצה גינת שעשועים ברחוב של סניף הדואר.
13:44-13:29 - נשען על רכב באזור סניף הדואר.
13:45-13:44 - מבצע שוד בסניף הדואר.
עמי נעצר וזעק לחפותו. בחקירתו סיפר שהוא שקוע בחובות וכי הוא וזוגתו בסכסוך על הרקע הזה, אולם הוא מגיע לישון אצלה מפעם לפעם. לדבריו, בכל יום האירוע שהה בבית, למעט יציאה קצרה למכולת סמוכה. הוא הודה שהדמות שנראית בסרטון יוצאת מהבניין שבו הוא גר דומה לו מאוד, אבל טען שלא מדובר בו. את הימצאותו של אקדח איירסופט בביתו הסביר בכך שבמסגרת עבודתו הוא נוסע לשטחי יהודה ושומרון, ולכן זקוק לכלי הרתעה. את העובדה שלמחרת השוד הוא שילם 6,000 שקל שהיה חייב עבור השכרת רכב לא ידע להסביר.
ארבעה חודשים היה עמי במעצר. לאחר מכן עבר למעצר באיזוק אלקטרוני. כעת הוא שוהה במעצר בית אצל אביו. האב, שהיה במשך 22 שנים חוקר במשטרת ישראל, שומר כיום על בנו בן ה-53. למעצר הבית נוספו עם הזמן "חלונות" - שעות שבהן מותר לו לצאת מהבית.
דרכו המשפטית של עמי עוד ארוכה. בהמשך אמור בנו החורג לעלות לדוכן העדים. הוא כבר מסר עדות במשטרה, שלפיה הקפוצ'ון שנראה בסרטונים הוא אותו הקפוצ'ון שעמי קנה עבורו ושהשניים חולקים. גם זוגתו מתוכננת להעיד - ועשויה להעיד נגדו.
הדיון הנוכחי בבית המשפט המחוזי בלוד עוסק בתנאי השחרור של עמי. יש לו שני ילדים, וזו תקופת החופש הגדול. הוא רוצה לבלות יותר זמן עם ילדיו, לתת כתף בטיפול בהם בתקופת החופש. סנגורו, עורך הדין איתי בר עוז מהסנגוריה הציבורית, שמלווה אותו מהיום הראשון, הגיש בקשה להרחבת ה"חלונות", השעות שבהן מותר לו לצאת מהבית. כרגע, השעות האלו הן משמונה בבוקר ועד 12 בצהריים.
בית המשפט רחב הידיים בלוד ריק כמעט לחלוטין. מערכת המשפט בפגרת קיץ, אבל בתוך אולמו של השופט מיכאל קרשן הפגרה אינה מורגשת. את מקבץ בני האדם שנמצאים בו ניתן לחלק לשלושה: לובשי הכתום יושבים שפופים על ספסלים מאחורי זכוכית, ממתינים בכניעה; לובשי המדים עומדים על רגליהם, שקטים ודרוכים, מתבוננים סביב; ולובשי הגלימות השחורות מחזיקים דפים בידיהם המתנופפות, מתווכחים, מפצירים.
על כל אלה מתבונן, מעל במה מוגבהת, השופט קרשן. מאז הקורונה נוספה לשופטים מחיצת זכוכית שמפרידה עוד יותר בינם לבין יתר הנוכחים באולם. מזגו של קרשן משועשע, לא רק בעיתות פגרת הקיץ. הוא שעון לאחור בכיסא שחור, ידיו משולבות לפני חזהו, והוא מחייך. דיון מעצרים. על ספסלים בירכתי האולם יושבים, מודאגים, בני משפחות העצורים. אותם לא מעניין שפגרה עכשיו. ביניהם יושב עמי, יותר נכון מרוח. אביו יושב לצידו. הם ממתינים לתורם. כשהשופט אומר: "הלאה", ואת שם משפחתו, הוא מותח את גבו ומזדקף.
"המשפט מתנהל כבר שנה ואין לו הפרות (של תנאי השחרור - מ"ש)", פונה עורך הדין בר עוז לשופט, ומיד אחר כך פונה לתובעת. "איריס, אין לו עבר פלילי!", הוא קורא לעברה, "יש לו ילדים וזה החופש הגדול!". "הם יכולים לשחק איתו על השטיח בבית. נורא חם", עונה לו התובעת בחיוך רחב. גם השופט נראה כמי שנהנה מהמתנהל מולו. "בני כמה הילדים?", הוא שואל את הנאשם. "שבע וחצי וחמש", עונה עמי כלאחר יד ומקבל נזיפה מהתובעת: "תלמד לקום כשאתה מדבר עם בית המשפט!"
עמי קם נזוף וחוזר פעם נוספת על גיל הילדים, כאילו אם אמר את הדברים באופן שאינו מכבד את השופט, כלומר בישיבה, אז הדברים לא נשמעו. לבסוף מחליטים הצדדים על הרחבת שעות ההתאווררות, "החלונות", ל-8:00 עד 16:00. עמי יוצא מהאולם, מלווה באביו ובעורך דינו. הוא מרוצה מההחלטה. "עד בית המשפט העליון אני אגיע אם צריך", הוא אומר. "אני עוד אוכיח שאני חף מפשע. שנעשה לי עוול. שאני כמו זדורוב".
