שבת 7 באוקטובר. אייל, אביו של סמל-ראשון איתי סעדון (21) ז"ל מתל אביב שנהרג השבוע בקרבות של צה"ל מול מחבלי חמאס בצפון רצועת עזה, מפרסם ציוץ לנוכח הדיווחים מהטבח. "עכשיו הוא עדכן שהם יורדים לעזה. אני דואג", כתב האב אייל בציוץ לנוכח הדיווחים על מתקפת הפתע הרצחנית ביישובי העוטף והדרום ובמסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים. שלשום (שישי), אחרי שנודע כי בנו נפל במלחמה, כתב אייל בציוץ: "התרנו את שמו לפרסום".
איתי היה מפקד טנק בגדוד 52 בחטיבה 401 של חיל השריון. הוא היה אמור לצאת לחופשת שחרור בחודש שעבר. הוא נשאר שבת וב-7 באוקטובר היה אמור להישאר שוב בפעם האחרונה בבסיס לפני חופשת השחרור והטיסה לברלין עם חבריו. איתי כבר קנה כרטיסי טיסה, אבל האסון שינה את כל התמונה.
מאז תחילת המלחמה, בחר האב לשתף את עוקביו ברגשותיו דרך סדרת ציוצים ברשת החברתית. "כמה פעמים אמרתי לו 'לא מתנדבים ליום שבת בצבא'", צייץ אייל ב-7 באוקטובר בשבת. אחר כך ציטט האב את איתי: "אבא, זו השבת האחרונה שלי בגדוד. אני רוצה להיות עם החבר'ה ובכל מקרה תאסוף אותי בשבת". האבא הוסיף אז: "אז הבוקר הוא הודיע שהוא לא יוצא לטיול משתחררים שהיה אמור להיות בראשון. חשבתי, הוא בצפון לפחות, רחוק מהבלגן".
13 באוקטובר, ציוץ נוסף של האב: "עוד שיחה עם החייל, מנסים קצת לצחוק. 'תגיד, מה יהיה עם חופשת השחרור בשבוע הבא?' אני שואל אותו. הוא עונה: 'אבא, אל תשאל, המחזור הבא צוחק שאנחנו נשתחרר ביחד. אבל לפחות אנחנו נצא עם משכורות קבע, כבר בדקנו את זה עם השלישות'".
ציוץ ב-17 באוקטובר: "העצבים שלי מתוחים עד הקצה אחרי שהבן שלי הודיע שסוגרים טלפונים". יום למחרת, 18 באוקטובר, האב אייל כותב: "מחר הוא אמור היה לצאת לחופשת שחרור. היום אסתפק בשעה לראות אותו, ואני מרגיש שחזר לי החמצן לגוף לפחות לעוד יממה".
עוד יום עובר. 19 באוקטובר, אייל מצייץ: "לפלוגה של הילד יש אינסטגרם, ואני תוהה מי מנהל את החשבון ואיך הוא מעביר את הניהול חשבון שהוא משתחרר? זה במקום טקס העברת הדגל במצעד יום העצמאות?". 22 באוקטובר, האב: "בפלוגה של הילד התחילו ההימורים העדינים יותר 'כמה נסגור? ההימורים נעים בין 70 ל-120'".
ציוץ נוסף של אייל ב-24 באוקטובר: "כשהבן שואל 'אם אתם רוצים להגיע היום אתם מוזמנים', אז גם אם זו הפעם השלישית בשבוע אני לגמרי רוצה!". הציוץ הבא ב-28 באוקטובר: "ברור לי איפה החייל שלי עכשיו. ורק מחשבות טובות. רק".
סמ"ר איתי סעדון ז"לב-31 באוקטובר מפרסם האב שני ציוצים. בראשון הוא כותב: "אני שומר כל תמונה וסרטון של טנק שמפרסם דובר צה"ל. מחכה לו שיחזור, שנשב יחד והוא יספר שהנה זה הטנק שלו ופה זה הפגז שלהם. בינתיים מחזיק הכול בפנים ושומר על עצמי כמה שיותר חזק". בציוץ השני נכתב: "פגשתי את החייל ברביעי, הוא נסך בי הרבה ביטחון. בשישי הוא נכנס לשם. אבל היום כשמישהו פתאום שאל 'איך אתה יכול ככה?' פתאום, זה הכי ערער אותי".
יום חמישי, 2 בנובמבר. "כמה זה נורא? אתה שומע שאמרו לכל המשפחות ואתה לרגע יכול לנשום לרווחה. זוועה", צייץ האב. בהמשך הוא כתב בציוץ נוסף: "הפעם הראשונה שנשברתי ובכיתי. יושב אצל הגרושה עם הבת שלנו שחזרה לחופשה. פתאום דפיקה בדלת, אני נדרך, הגרושה הולכת לדלת, מציצה ואומרת 'לא, זה טעות'. כמה רגעים ושנינו מבינים שהמתח הזה הורג אותנו ושנינו בוכים יחד. נרגעים, ומבטיחים לעצמנו שהוא יחזור והתוכנית לחו"ל עוד תצא לפועל".
שלשום, אחרי הדפיקה בדלת, הגיע כאמור הציוץ ששבר את הלב לעוקביו של האב אייל: "התרנו את שמו לפרסום".
הציוצים של אייל סעדון משקפים את המתח העצום שעימו מתמודדים הורי הלוחמים לאורך כל שעות היממה. ביום שישי האב סיפר בבכי: "ביום רביעי שעבר נפגשנו איתו בקריית גת, וזה בעצם היה המפגש האחרון איתו. הוא היא ילד ידען. כשאיתי נכנס למשהו, הוא נכנס אליו עד לקצוות. לא מזמן הוא הגיע מהצבא ישירות לתחרות בסימולטור של פורמולה 1, וזכה באחד מעשרת המקומות הראשונים".
ליאת, אמו של איתי, תיארה אותו כ"ילד מדהים שהיה עסוק בלהגשים את חלומו". היא סיפרה על השיחה האחרונה ביניהם, וכיצד הם צחקו על הרעיון שאיתי ימשיך את מורשת סבו כמפקד טנק.
ליזה, חברתו של איתי שהכירה אותו כשעבדו יחד בגלידרייה, סיפרה בבכי: "הוא היה מעורר השראה, הוא היה מושלם, חברותי, התחבר לכל אחד וכיבד אותו. זכיתי שיהיה חלק מהחיים שלי והכול נקטע". האחות מיקה סיפרה בקול שבור: "איתי נגע בכל הלבבות, הוא היה אח מושלם. תמיד חשב עליי ודאג לי. כשהיה חוזר, היינו יושבים במיטה ורואים סרטונים מצחיקים".
פורסם לראשונה: 23:35, 04.11.23
