ב-24 בנובמבר 1993, שנתיים של מרדף הגיעו לשיאן. עימאד עקל, מפקד "גדודי עז א-דין אל-קסאם" של חמאס, עמד כעת בפאתי שג'אעיה מול צוות מסתערבי יחידת שמשון - וגם מול גורלו. הפעם, האיש שגרם למותם של 11 חיילי צה"ל ואזרח ישראלי לא הצליח להתחמק, וחוסל בתום קרב יריות. זו הייתה נקודת הפתיחה של החיסולים הממוקדים נגד ראשי חמאס, מהאמצעים העיקריים שבעזרתם מערכת הביטחון מנסה כבר שנים למגר את ארגון הטרור - עוד הרבה לפני חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן, שעליו ישראל טרם לקחה אחריות.
מאז הקמתו ב-1987, חמאס היה נתון לשורה ארוכה של חיסולים שפגעו במנהיגים צבאיים ופוליטיים בולטים של ארגון הטרור בגדה המערבית וברצועת עזה. ישראל נהגה לפי מדיניות ההתנקשויות כאמצעי לרדוף מנהיגים פלסטינים מבפנים ומבחוץ, על מנת למוטט ארגוני טרור ולמנוע את התרחבות הטרור, במיוחד בין האינתיפאדות.
"המהנדס" יחיא עיאש היה מהמנהיגים הבולטים בזרוע הצבאית של חמאס, ומהאחראיים להכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות, שגבו את חייהם של יותר מ-100 ישראלים. ב-5 בינואר 1996, בעת שהיה בדירת מסתור לא רחוק ממעבר ארז, הוא קיבל שיחה לטלפון הנייד שברשותו. הוא לא ידע שזו השיחה האחרונה שיקבל בחייו. 50 גרם של חומר נפץ רב עוצמה שהוטמנו בסוללת המכשיר הסלולרי שלו חיסלו אותו במקום.
עיאש ידע היטב שישראל בעקבותיו ונקט באמצעי ביטחון כבדים. מקום המסתור שלו היה מהסודות הכמוסים ביותר של חמאס. חיסולו עורר חרדה בקרב ראשי ארגוני הטרור. הפלסטינים דיווחו אז כי ראשי ארגוני המחבלים החלו לנקוט שורה של צעדים כדי להגן על חייהם. בין היתר, הם נמנעו מלשוחח בטלפונים ניידים מחשש שיתפוצצו. אך גם זה לא עצר את מעגל הדמים או את צמיחת הארגונים הללו.
ד"ר ענת הוכברג מרום, מומחית בינלאומית לגיאופוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי, מסבירה כי מידת היעילות וההשפעה של חיסולים ממוקדים, ככלי להרתעה, תלויה במספר גורמים. "זה תלוי באיזה ארגון טרור מדובר – חמאס, חיזבאללה או דאעש, וגם בתזמון החיסול הממוקד. האם מדובר בחיסול רנדומלי או סדרתי? והאם התזמון של הסיכול מתיישב עם ההקשר הרחב יותר שבו נמצא ארגון הטרור – האם הוא במצב של בריחה מישראל והתחפרות במנהרות, או כמו חמאס ב-7 באוקטובר, כשהוא בשיאו. הכול תלוי במצבו של הארגון - אם הוא במגמת עלייה או ירידה".
היא סבורה שחיסול של בכירים לא מוביל בהכרח להרתעת הארגון, אך מנגד יכול מאוד לעורר מוטיבציה להמשיך ולפגע. "אין ספק שחיסולים ממוקדים הם אמצעי שמסייע להתמודד עם תאי הטרור הקטנים של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי ברצועה וביהודה ושומרון, אך הם רק אחד מתוך ארסנל הכלים שישראל משתמשת בו. לאורך זמן, יש לכך אספקט מצטבר והשפעה מאוד אופרטיבית וסימבולית על ארגוני הטרור, והמסר שישראל מעבירה - שהיא יכולה להגיע לכל אחד".
עוד היא מסבירה: "כרגע, במקרה של הנייה שישראל לא לוקחת אחריות על חיסולו, זה יכול להחריף, כמו נניח במשא ומתן לעסקת חטופים. זה נושא רגיש וקשה. ההשפעה שלהם ארוכת טווח ולא תמיד מיידית. אחת הסוגיות המאוד אקטואליות זה חיסולים של צמרת חיזבאללה. לא פעם דובר האם חיסול של נסראללה יביא לכאוס או לא. לא בכדי הוא לא חוסל עד היום".
ד"ר הראל חורב, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב ומומחה למזרח התיכון, מסביר כי הצלחה של חיסול לא נמדדת בבכירות המחוסל או בהרתעה שהחיסול יוצר. "חיסול מוצלח נמדד באופן שבו הוא משפיע על הארגון המותקף בכללותו או על חלקים שלו. במרבית המקרים, החיסול הוא בעל חשיבות טקטית. למשל, מפקדים ופעילים צבאיים, מוקדי ידע וטכנולוגיה, או אנשי כספים ששולטים בערוצי מימון".
פשעי מלחמה?
עם תחילת האינתיפאדה השנייה, בשנת 2000, חזרה ישראל לחסל בקצב הולך וגובר מנהיגים פלסטינים - ובמיוחד בחמאס. ב-2001 הפציצו כלי טיס ישראליים בטילים את "משרד המידע והמחקר" של ארגון הטרור בעיר שכם, והרגו את ג'מאל מנסור וג'מאל סלים, שהיו מבכיריו בגדה המערבית. בישראל מייחסים לשניים את תכנון הפיגוע בדולפינריום בתל אביב, ונוספים בנתניה, בכפר סבא, בנווה ימין ובמקומות אחרים. בפיגועים אלו נרצחו 37 ישראלים, ונפצעו 376.
מספר חודשים לאחר מכן, שוב התחדשו החיסולים הממוקדים. בזמן שהיה במכוניתו בטובאס, חוסל מחמוד אבו-הנוד, מפקד גדודי אל-קסאם בגדה המערבית. הוא נחשב לאחד מאנשי חמאס המסוכנים ביותר באותה התקופה, והיה אחראי למותם של עשרות ישראלים בחמישה פיגועי התאבדות לפחות, ועשרות פיגועי ירי.
ב-2002, חוסל מפקד גדודי אל-קסאם, סלאח שחאדה. מטוס קרב הטיל פצצה במשקל יותר מטון על ביתו בשכונת א-דרג' בצפון-מערב העיר עזה, וגרם למותם של בני משפחתו - אך גם של 13 פלסטינים חפים מפשע. חיסולו של שחאדה פתח שרשרת סיכולים ממוקדים של מפקדי החמאס ובכיריו, וגרם לארגון להתעסק יותר ויותר בהישרדות של אנשיו ופחות בהוצאת פיגועי התאבדות, דבר שהביא לירידה דרסטית בכמות הפיגועים. אך הוא גרר השכלות נוספות.
הרג האזרחים הבלתי מעורבים עורר ביקורת בינלאומית קשה, תלונות בבריטניה על פשעי מלחמה נגד מפקדי צה"ל, ודיון ציבורי ששיאו בפרסום "מכתב הטייסים". בעקבות הביקורת הקשה, מונתה ועדה ציבורית לבדיקת האירוע, והיא קבעה כי חרף כשלים רבים, איש במערכת הביטחון או מבין מקביל ההחלטות בדרג המדיני אינו נושא באחריות. בריאיון שנערך עם סגן הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, הוא טבע את המושג "מכה קלה בכנף", כשנשאל למידת הרגשות שטייס צריך להרגיש בעת הטלת פצצה בתקיפה שכזאת.
החיסול הזה לא היה סוף פסוק, שכן שחאדה נחשב למנהיג משמעותי, וצעירים רבים התגייסו לארגון הטרור בעקבות מותו וצוואתו - "לעשות את מצוות ג'יהאד הלחימה למען האל ופלסטין". "היו דיונים פנימיים-ביטחוניים מסווגים בנושא, ולא נקבעה דעה חד משמעית וערכית בנוגע לחיסולים הממוקדים", מסבירה ד"ר הוכברג מרום. "מדובר בטקטיקה בסופו של דבר, ולא חזות הכול. המתנגדים טוענים שמדובר בכלי לא אפקטיבי, שגורם להסלמה ביטחונית חמורה הרבה יותר מבחינת היקף הנזק ודחיפות האירועים שמגיעים בעקבות החיסול. בסופו של דבר, האפקט המצטבר גבוה ומוכיח את עצמו. זו לא אסטרטגיית הרתעה, אלא חלק אינטגרלי מהרתעה".
לעדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ, אין שאלה בנוגע לחיסולים הממוקדים. "כל מי שעוסק בטרור או בארגון, מימון ובניית תשתית שמטרתה לפגוע בחיי אדם - דמו בראשו. זה מה שעושים ביהודה ושומרון ויש לזה אפקטיביות, כי פוגעים באנשים שיוצאים לבצע פיגועים. עד שאנחנו לא נראה שינוי בגני הילדים, בבתי הספר ובחינוך הפלסטיני, נצטרך להשתמש בכלי הזה". אבל גם הוא בטוח: "לבוא ולהגיד שסיכולים ממוקדים יפסיקו את הפיגועים זו טעות. זה נועד להסרת איומים".
להוריד את ראש הנחש
כשנה לאחר מותו של שחאדה, החלו החיסולים לקבל אופי שונה. כעת, ישראל כיוונה למנהיגים הפוליטיים של חמאס. בתחילה, היא התנקשה במנהיג הבולט ואחד ממייסדי הארגון, איסמעיל אבו-שנאב, בתקיפה אווירית על מכוניתו באוגוסט 2002.
שנתיים לאחר מכן, ישראל החליטה לפעול בצורה נחרצת אף יותר, והלכה על "ראש הנחש". ב-22 במרץ 2004 יצא המנהיג ההיסטורי של חמאס ומייסדה, אחמד יאסין, מתפילה במסגד בשכונת סברה בעיר עזה. מסוקי חיל האוויר שחגו מעל האזור שיגרו לעברו טילי הלפייר, והמנהיג שהעניק חותם דתי לטרור חוסל במקום יחד עם שני שומרי ראשו, וכן נפצעו שניים מבניו.
אך לא היה די בכך עבור מערכת הביטחון. המייסד השני של חמאס, עבד אל-עזיז רנתיסי, קיבל על עצמו את תפקיד ההנהגה במקומו של יאסין. כשבועיים אחרי מותו של יאסין, האיש שקיבל על עצמו את הנהגת התנועה חוסל גם הוא בתקיפת מכוניתו בעיר עזה. 20 שנה מאוחר יותר, במלחמת "חרבות ברזל", צה"ל יהרוג בתקיפה את אלמנתו, ג'מילה עבדללאה טאהא א-שנטי, שנודעה כאישה הבכירה ביותר בחמאס.
"ההיגיון של הטרור שונה מההיגיון המערבי", מסבירה ד"ר הוכברג מרום. "דווקא חיסולים של 'ראש הנחש' אמנם מביאה לפגיעה מורלית, אבל לא תמיד היא נמשכת לאורך זמן. אין ספק שיש לכך השפעה הרבה מעבר לנקודת זמן מסוימת, והדבר פוגע במרחב הפעילות של ארגון הטרור, במיוחד כמו שראינו אצל חיזבאללה. אומרים שלכל אחד יש תחליף, אבל לא תמיד זה נכון, ובמיוחד בלוחמה ממושכת".
לדבריה, ככל שהמחוסל בכיר ומפורסם יותר, ויש עליו יותר הד תקשורתי, להתנקשות בו יש מובן תדמיתי, שיכול לפגוע בטווח הארוך. "לא פעם החיסולים הביאו לאיזושהי רגיעה לתקופה מסוימת, אך מנגד החמרה והחרפה של המוטיבציה לבצע בכל מחיר פיגועי נקם. חיסול של ראש ארגון טרור יכול מצד לפגוע נקודתית, אבל מצד שני יכול לגרום להגברת המוטיבציה והסלמת המאבק". היא מדגישה כי לאחר רוב החיסולים, בחמאס לא רצו לתת תחושה ש"מאבדים את הראש", וניסו ליצור רצף והמשכיות.
"לא פעם החיסולים הביאו לאיזושהי רגיעה לתקופה מסוימת, ובקוטב השוני החמרה והחרפה של המוטיבציה לבצע בכל מחיר פיגועי נקם"
ד"ר חורב סבור שחיסולם של יאסין ורנתיסי ב-2004, לצד החיסולים שקדמו להם, שינו את חמאס באופן עמוק, וסייעו לסיים את האינתיפאדה השנייה. "קשה מאוד למצוא מחליפים למחוסלים אסטרטגיים. את מורנייה החליפו בעצם שלושה אנשים ושניים מתוכם חוסלו בינתיים, ביניהם פואד שוכר שחוסל לאחרונה. כך גם סולימאני (שחוסל על ידי ארה"ב), שהוחלף בתחום המבצעי על ידי איסמאעיל קאאני חסר הכריזמה, ובתחום המדיני על ידי שר החוץ עבדאללהיאן, שנהרג לאחרונה".
חורב מסביר כי מחוסלים אסטרטגיים נמצאים בשטח זמן רב. למרות שארגונם מבוזר, הם ריכזו באופן טבעי הרבה ידע וכוח שהתקשו לוותר עליהם - בניגוד לאינטרס הבסיסי של הארגון שלהם, שלא לייצר תלות מוגזמת באף אחד. לדבריו, מדובר בדרך כלל באנשים שהיו מוקד של כריזמה, ידע, קשרים ואמון שנבנה במשך שנים. "בישראל יש טראומה מחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי ב-1992, שהביא במקומו את נסראללה המוכשר ממנו. אבל לרוב זה לא המקרה, והחיסולים יכולים לעשות שינויים מאוד משמעותיים".
הוא מוסיף: "אם הארגון פועל תחת מנהיג אחד ריכוזי, הוא צפוי לבעיה קשה מאוד ברגע שהוא מחוסל. ב-1995 חוסל מנהיג וממייסדי הג'יהאד האיסלאמי, פתחי שקאקי, וזה גרם לארגונו להתנהג כמו לטאה בלי ראש. לקח לו זמן להשתקם". רוב החיסולים, כך סבור חורב, הם טקטיים, ואין באמת שוני בינם לבין צלף שפוגע בשדה הקרב במפקד אוגדה או בפונקציה חשובה אחרת. "לכל ברור שמדובר בפעולה שהיא חלק לגיטימי מלחימה ולא עולות שאלות לגביה, להבדיל מהשיטה של חיסולים, שמעוררים לעיתים התנגדות, אף שבבסיסו של עניין מדובר באותה תוצאה ושיטה.
"במיעוט המקרים, חיסולים יכולים להיות גם בעלי השפעה אסטרטגית, כלומר כזו שמשנה מהותית את פני המלחמה ומשפיעה על כלל הארגון ולא רק על נדבכים בו. מוחמד דף וסגנו מרואן עיסא, קאסם סולימאני ועימאד מורנייה, הם כולם חיסולים אסטרטגיים, כי הם השפיעו על כלל הארגון ולא תמיד נמצא להם תחליף בשיעור קומתם".
חדר המלון בדובאי
בשנת 2010 החיסולים קיבלו תפנית מעניינת. אם עד כה ראשי חמאס חששו לגורלם בתחומי עזה והגדה המערבית, כעת הם היו צריכים להביט לאחור גם בחו"ל. ב-19 בינואר, בחדר בית המלון "בוסתן אל רותנה" היוקרתי בדובאי, נמצא מת במיטתו מחמוד אל-מבחוח - מבכירי גדודי אל-קסאם, ואחראי על הברחות נשק, רקטות, חומרי חבלה ומחבלים מאומנים מאיראן לרצועת עזה. הוא נחשב למוח מאחורי רבים מהמבצעים הצבאיים של חמאס, ולדמות מפתח בקשר עם טהרן.
בתחילה עלתה השערה שהוא מת מוות טבעי, אך לאחר חקירה התברר שהוא הורעל. מתחת לפני השטח, התרחש אחד מהמבצעים המתוחכמים והנועזים ביותר של המוסד. בתיעוד ממצלמות האבטחה, שהופץ זמן לא רב אחרי ההתנקשות, נראו הסוכנים המחופשים לשחקני טניס נכנסים ויוצאים ממעליות באדישות ונונשלנטיות.
גם החיסול הזה עורר תגובות נזעמות ברחבי העולם. השימוש שעשו הסוכנים בדרכונים מזויפים של אזרחים ממדינות כמו בריטניה, אוסטרליה וצרפת, גרם למתיחות דיפלומטית בין ישראל לאותן מדינות, שדרשו הבהרות. בנוסף, החשיפה הנרחבת של הפרטים אודות המבצע וחקירת הרשויות בדובאי גרמו למבוכה מסוימת למוסד, למרות ההצלחה המבצעית.
"חיסולים של מומחים מסוגו של אל-מבחוח הם אמנם טקטיים, ולכן מוגבלים בהשפעתם, אבל חשובים בפני עצמם. הם פוגעים בנדבכים שונים של תפקוד הארגון", אומר חורב. "אם נפגע לדוגמה צינור כספים משמעותי, כמו במקרה של הזה של אל-מבחוח, או מוחמד איברהים סרור שחוסל בחודש אפריל והיה צינור כספים חשוב לחיזבאללה, אתה מאלץ את הארגון לחפש מחליפים ומעקפים, וזה לא תמיד פשוט".
בשורה התחתונה, כך הוא סבור, "חיסולים הם בהחלט כלי חשוב בסל הכלים שעומדים לרשותה של מדינה, אבל צריך להתאים את הציפיות ליכולות הטקטיות והאסטרטגיות שלהם ככלי נוסף, לצד כלי לחימה אחרים".
"חיסולים של מומחים מסוגו של אל-מבחוח הם אמנם טקטיים, ולכן מוגבלים בהשפעתם, אבל חשובים בפני עצמם. הם פוגעים בנדבכים שונים של תפקוד הארגון"
לפרק את יכולות חמאס
כשנתיים וחצי אחרי חיסולו של מבחוח בדובאי, הצליחה ישראל להגיע לאדם השני בגדודי אל-קסאם, אחמד ג'עברי, ולהתנקש בחייו בתקיפה אווירית בתוך מכוניתו במרכז העיר עזה. ג'עברי הוא הוגה, יוזם ומתכנן חטיפת גלעד שליט. לאחר חמש וחצי שנים, הוא חתם באופן אישי על שחרורו. במהלך מלחמת "צוק איתן" הצליחה ישראל להתנקש בחברי המועצה הצבאית של גדודי אל-קסאם, ראאד אל-עטאר ומוחמד אבו-שמאלה, בתקיפה אווירית על אחד הבתים שבהם היו בעיר רפיח.
במלחמה הנוכחית, הצליחה ישראל לחסל שורה של מנהיגים בולטים כמו מוחמד דף ומרואן עיסא, ומספר 2 בלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-עארורי, שחוסל בביירות. ישראל טרם לקחה אחריות על חיסולו בטהרן בחודש שעבר של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, אך נראה שלא מדובר בסוף פסוק בהיסטוריה הארוכה של החיסולים.
"החיסולים מאוד משמעותיים מבחינת הפגיעה בתשתית הפיקוד של חמאס ובניהול המערכה", סבור כרמי. "החמאס כארגון טרור הפך לישות טרור, שפיתחה צבא עם חטיבות וגדודים. אין ספק שהחיסולים פגעו בכל הפיקוד והשליטה שלו והפכו אותו, בנוסף לכל התמרון הקרקעי הגדול, לארגון שאינו יכול לפעול כצבא מסודר עם שליטה מסודרת. אפשר לראות באופן הכי מובהק את האפקטיביות האולטימטיבית של חיסולים ממוקדים".
לדברי כרמי, כאשר מבצעים חיסולים ממוקדים אחת לתקופה, חשוב לבחון כל אחד מהם במונחי עלות-תועלת ובהתאם למטרות הרגעיות. "יש הבדל בין חיסול ממוקד של אדם שבדרך לבצע פיגוע לבין חיסול ראש ארגון", הוא מסביר. "בזירה של ג'נין, למשל, מדובר באנשים שהשתתפו בפיגועים והתכוונו לבצע פיגועים נוספים. החיסול הממוקד מסיר את האיום של פיגוע. בעזה לעומת זאת, רואים שאנחנו מפרקים את החמאס בין היתר באמצעות החיסולים הממוקדים. גם אם אחרי חיסול ממוקד יבוא מפקד אחר, עדיין הארגון נפגע באופן משמעותי".