השעה 2:40 לפנות בוקר.
אנחנו כבר על אפודים, קסדות ונשק, מתחילים תנועה לפאתי העיר אל־בירה הסמוכה לרמאללה. שני טורים, סך הכל כ־20 לוחמים מגדוד 202 של הצנחנים ואיתם צוות העיתונאים. הקור מקפיא. אנחנו חוצים ציר ראשי וכבר רואים מקרוב את בנייני המגורים. הרחוב עדיין שקט וישן. האורות בדירות הבניינים כבויים. ההליכה אל היעד היא כשלושה קילומטרים. כשאנחנו חולפים על פני הציר אנו נכנסים לחלקת אדמה בוצית מלאה בשלוליות. בכל צעד הרגל נעשית יותר כבדה ומלאת בוץ, עד שאנחנו יוצאים מהביצה לעבר כביש אספלט.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפתע מתוך האפלה מגיח רכב אדום ובו כמה צעירים פלסטינים שזיהו אותנו. נהג הרכב מאיר לעברנו באורות גבוהים. מפקד הכוח קורא בקול שקט, "כולם חזרה למטעים". כנראה ברגע הזה נחרץ גורל המשימה. נהג הרכב לוחץ על דוושת הגז, מבצע סיבוב פרסה ונעלם בסמטאות העיר. אנחנו ממשיכים אל היעד. מתגנבים בין שתי סמטאות לרחוב צדדי. כוח החלוץ עובר מבנה אחר מבנה, עד שהוא מגלה את הכניסה המיועדת על פי תמונת המודיעין. מדובר בבניין בן ארבע קומות. "היעד נמצא בדירה 11 בקומה ארבע", אומר לי מפקד הכוח ומצביע על הבניין. הכוח שלנו ממתין בכניסה לבניין. כלקח מהאירוע שבו נפל לוחם סיירת גולני עמית בן יגאל ז"ל לפני קרוב לשנתיים, אנחנו נצמדים לבניין מחשש שיזרקו עלינו אבנים מלמעלה. אחרי כמה דקות קוראים לנו להיכנס פנימה. הבניין מסובך, עם לפחות ארבע דירות בכל קומה. המון פתחים לחפות עליהם. מדרגות הבניין רחבות ועשויות שיש חברוני. הקירות עדיין בלי צבע. העבודה שם לא הסתיימה. נראה שהבניין עדיין בבנייה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כוח הפריצה דופק על הדלת של היעד. על פי המודיעין מדובר בפעיל המשויך לארגון חמאס שמחזיק בביתו כמאה אלף שקל המיועדים לטרור. אין תשובה. בתוך הבניין כבר נמצאים כ־12 לוחמים, ואנחנו איתם. השאר מחפים מבחוץ. השכן של היעד, אדם בשנות ה־50 לחייו, פותח את הדלת כשהוא לבוש בפיג'מה. גם אשתו מגיעה לפתח הדלת. "אתה יודע איפה השכן שלך?" שואל מפקד הכוח. "אני לא יודע מי גר פה", הוא עונה. הלוחמים מנסים לתחקר אותו כמה פעמים אבל הוא לא אומר מילה. עוברים לדירה הסמוכה, שם פותח את הדלת דייר נוסף, צעיר יותר, הוא מרים ידיים, אומר את שמו ומוסיף, "אני לא יודע מי גר בדירה הזו".
באותו זמן מתקבלת ידיעה בקשר שמתחילה הפרת סדר ברחוב, רק כמה מטרים מאיתנו. עכשיו עובדים על זמן שאול. התחקור נמשך עם דייר נוסף אך לא מוליד פריצת דרך. מפקד הכוח מחליט לסיים את המשימה. יורדים למטה, לסמטה שממנה באנו, שם מתרחשת הפרת הסדר. אחד הלוחמים יורה כמה רימוני גז. האוויר מחניק. בחסות הגז אנחנו עוברים לצד השני ומתחילים תנועה חזרה. בדיוק אז מתחילים להקיף אותנו כלי רכב. הם מאיצים ונעצרים, לוחצים על הגז ובולמים. ואז גם צועקים. אווירה לא נעימה. כל הרחוב כבר ער. אנחנו במשחק של חתול ועכבר עם "השבאב" הפלסטיני והרכבים שסביבנו. באחד הצירים הרכב האדום שראינו מוקדם יותר נעמד כ־50 מטר מאיתנו. כדי להיות מוכן לכל מה שלא יקרה, אחד המפקדים נשאר עם כדור בקנה מכוון עליו. הוא גם מאיר לעברו עם סמן לייזר ירוק. לעיתים על הרכב, לעיתים על פניו של הנהג שעלול לדרוס את הכוח.
אנחנו ממשיכים בדרך חזרה. שוב המטע עם הבוץ, שוב הצירים שיש לעקוף. מגיעים חזרה לבסיס. הלוחמים פורקים את הנשקים. "לא עמדנו במשימה. הכסף והיעד לא היו באיתור", אומר להם מפקד הכוח. אחד מהם שואל למה היה צריך לעצור את היעד, ולמה מיועד הכסף. "לטרור", עונה המפקד, "ואנחנו צריכים לתפוס אותם".
פעולות כמו אותה פשיטה בלילה הקפוא של תחילת חודש מרץ באזור רמאללה, הופכות בחודשים האחרונים ליותר ויותר תכופות, עם הפיכת המערכה הכלכלית לחלק אינטנסיבי יותר בפעילות השוטפת של צה"ל ומערכת הביטחון. כן, עדיין יש מחסומים ומעצרי מבוקשים ופעילות שוטפת נגד הטרור המוכר – זה של המחבלים עם הסכינים השלופות, כלי הנשק הקטלניים והאבנים המסוכנות, אבל גם פה הבינו שצריך לעקוב אחרי הכסף. כלומר, לאתר, לתפוס ולהחרים כספים המיועדים לארגוני טרור.
מפקד הצוות אליו התלווינו, סגן גל בן שבת, אומר כי, "לכאורה זאת לא פעילות שגרתית לכוח לוחמים שמגיע לפעילות מבצעית, אבל אנחנו מבינים שהמשמעות של תפיסת כספי טרור היא לא פחותה מתפיסת מחבל, ולפעמים גם יותר משמעותית. ככה מכים בארגוני הטרור מהשורש. ההכנות לפעילות דומות מאוד לכל מעצר שאנחנו עושים, מלבד דבר אחד שמשתנה, שזה התרגולות עצמן. לדוגמה בהכנה למעצר מבוקש, עושים ממש מודלים של לחימה. כוח מדמה אויב ומדמה ממש את המעצר בבית של פעיל הטרור. כשמדובר בחיפוש כספט"ר (כספי טרור - אב"ק) או אמל"ח, השיח בהכנות הוא על הסריקות והחדרים שיש, לכן הזמן מתארך".
הלוחמים פורקים את הנשקים. "לא עמדנו במשימה. הכסף והיעד לא היו באיתור", אומר להם מפקד הכוח. אחד מהם שואל למה היה צריך לעצור את היעד, ולמה מיועד הכסף. "לטרור", עונה המפקד, "ואנחנו צריכים לתפוס אותם"
המסלול של הכספים הוא כמעט קבוע – זה מתחיל לרוב בטורקיה, שהפכה לבסיס פעילות של חמאס, ומגיע משם לעזה ולשטחים. סכומים קטנים וגדולים שמטפטפים מהמממנים הגדולים של הטרור, עד למחבל שיוצא לפיגוע, לסייען, למשפחה ועוד. נטרול של הכסף בכל אחד משלבי התהליך הזה יכול למנוע או לפחות לעכב משמעותית את הפיגוע בשטח.
מיפקדת חמאס יושבת בטורקיה כבר לא מעט שנים וראשי הארגון מנהלים משם את מנגנון הכספים. רק בשבוע שעבר חשף השב"כ יחד עם ימ"ר ירושלים ופרקליטות מחוז ירושלים, כי נציג חמאס במזרח העיר טס באחרונה לטורקיה יחד עם ילדיו, שם נפגשו השלושה עם ראשי חמאס ואלו העבירו להם כספים על מנת לבסס את תשתית חמאס במזרח ירושלים. מטרתם הייתה לבצע פיגועי טרור במהלך חודש הרמדאן. על פי כתב האישום שהוגש נגדם, השלושה אף ערכו אימונים בנשק חי על אדמת טורקיה, זאת שבועות בודדים לפני שהנשיא יצחק הרצוג התקבל שם בטקס ממלכתי ובחצוצרות.
הכסף יוצא לרוב משם, ומגיע אל הגדה. שם נכנסים לפעולה החיילים שלרוב מתורגלים באיתור מבוקשים, אך עכשיו מחפשים את המזוודות של הכסף.
לדברי גורם ביטחוני, "מבחינתנו כסף משול לפיגוע. סיכלת העברה של כסף סיכלת פיגוע. אם בעבר התובנה הייתה להרוס כמה שיותר מחרטות או לתפוס כמה שיותר אמל"ח, אז היום הכסף הולך וצובר תאוצה. עם כסף לא צריך מחרטה. אפשר פשוט לקנות אמל"ח ולבצע פיגוע".
הכסף הוא למעשה הציר שמחבר בין מפקדי חמאס לאנשי התנועה בשטח. "אנחנו רואים בשנים האחרונות התגברות ברצון לקדם פיגועים באיו"ש ובישראל, בעיקר ממשוחררי עסקת שליט, כאשר המניע של המבצע בסוף הוא כסף", אומר הגורם הביטחוני, "אנשים אומרים בחקירות - כולל בפרשות שהיו לאחרונה - שהסתנוורו מהכסף. חמאס כל הזמן עסוק בלייצר מתיחות בגדה".
6 צפייה בגלריה
החשש: חמאס ינצל את המתיחות הביטחונית להעביר כספים לביצוע פיגועי חקיינות. זירת הפיגוע בחדרה
(צילום: EPA)
הפיגועים הקשים שאירעו בימים האחרונים משתלבים גם הם בתמונה, במיוחד לקראת חודש הרמדאן. החשש של מערכת הביטחון הוא שחמאס ינצל את רצף הפיגועים הקטלני ויוציא גם הוא פיגועי חקיינות ביהודה ובשומרון. “לחמאס פחות חשוב השיוך הארגוני של מבצעי הפיגועים בבאר שבע ובחדרה ועל אף שהביעו הזדהות עם ארגון המדינה האיסלאמית, הם מנסים לרכוב על גל הטרור”, אומר גורם ביטחוני, “חמאס, באמצעות כסף - והרבה כסף - יחד עם הסתה ברשתות, יפעל להעיר חוליות טרור רדומות בשטחי איו”ש מבלי לקשור את מה שקורה לעזה. בסוף בשביל פיגוע אתה צריך כוונה, וכסף שמייצר לך אמצעי”.
והאמצעים האלה הם מה שעל הכוונת עכשיו.
"זו מערכת מאוד קשה ומסובכת שמורכבת מהמון רסיסי מידע שאותם אנחנו לומדים לחבר לתמונה אחת שלמה", אומר סרן ד', ראש מדור כספט"ר. המדור הוקם לפני חמש שנים, אך בשנה האחרונה חל זינוק בהיקף עבודתו.
ואכן הנתונים מגלים עלייה משמעותית בשנה שחלפה לעומת שנים קודמות בנוגע להחרמות של כספי הטרור באיו"ש. ב־2021 התרחשו כמאה פעילויות לאיתור והחרמה של כספי טרור ברחבי יהודה ושומרון, כמו זו שלקחנו בה חלק, לעומת 25 פעילות בלבד ב־2020. עלייה משמעותית נרשמה גם בכמות הכסף שמוחרם. ב־2019 הוחרמו 972,560 אלף שקלים, ב־2020 הוחרמו 675,240 אלף שקלים וב־2021 הוחרמו 11,386,270 מיליון שקלים. על פי נתונים שמתפרסמים כאן לראשונה, עד כה ב־2022 הוחרמו 156,348 אלף שקלים, כאשר מרחבי חברון ושכם הם "הפעילים ביותר" מבחינת סכומי ההחרמות.
עלייה נרשמה גם בהחרמות של מה שמכונה במדור כספט"ר "שווה ערך", כלומר במקרה שבו הכוח הגיע אל היעד והכסף לא נמצא, אז יש החרמה של נכסים בשווי הסכום המיועד. ב־2020 הוחרמו שישה כלי רכב וב־2021 הוחרמו 15. "ההחרמה של כלי הרכב מדרבנת את הבעלים לפדות את הסכום. רכב הוא סמל סטטוס ולכן הרצון לפדות עולה", אומר סרן ד'. "ב־2020 פדינו שני כלי רכב, שנה לאחר מכן פדינו חמישה. זה בסכומים שנעים בין 80 ל־150 אלף שקלים וזה גורם לבעלים לחשוב פעמיים אם בפעם הבאה הוא ירצה לעבוד עם חמאס".
שורה תחתונה, על אילו סכומים מדובר?
"כיום לפי הערכות שלנו, מיליוני שקלים מסתובבים באיו"ש וכולם עבור ארגון חמאס".
הצורך לשים יד על כספי הטרור לא התחיל היום, אך הוא הולך ומתעצם. מפעם לפעם מתפרסמות תפיסות והחרמות של כספים המיועדים לפעילות טרור, בעיקר עבור ארגון חמאס. בישראל הוקם לפני ארבע שנים המט"ל – המטה הלאומי ללוחמה כלכלית, הפועל תחת משרד הביטחון – בעיקר מסיבות משפטיות, זירה מורכבת של הלוחמה הכלכלית בטרור.
גם בתוך הקו הירוק וגם מחוץ לו עובדים באותה שיטה. מגבשים תמונה מודיעינית מפורטת ככל הניתן ואז ניגשים לגיבוש חוות הדעת המשפטית, שהאתגר שלה הוא עמידה במבחן בג"ץ. אך בשונה מישראל ומעזה, בשטחים שמחוץ לקו הירוק פועלים לפי הדין הצבאי ומי שאמון על המאבק הוא אלוף פיקוד המרכז.
התפיסה של הכספים וההחרמה שלהם הן למעשה שני דברים שונים. מבחינה חוקית, המדינה לא יכולה פשוט להחזיק בכסף.
"כל כסף שנתפס, וחוסה תחת הקריטריונים של החוק למאבק בטרור וחוק למימון טרור, עדיין לא הוחרם, ולכן אנחנו לא יכולים להחזיק בו לאורך זמן", מסביר סרן ד', "משום כך אנחנו חייבים את הרגל המסיימת והיא ההחרמה שמבוצעת על ידי צו אלוף. לעיתים מאוד רחוקות קורה שכסף נתפס ולא מוחרם. אבל כל התפיסות מגיעות אחרי אריזה מודיעינית ומשפטית מלאה כדי לא להגיע למצב שאנחנו מחרימים כסף ללא ביסוס משפטי".
לדבריו, רק לאחר שישנה יכולת להוכיח שהכסף הגיע או שייך לארגון טרור, אפשר להחרים אותו.
"יש כאן אתגר מודיעיני ראשון במעלה. בשונה מאמל"ח שהוא לא לגיטימי והוא נתפס, כסף הוא לגיטימי וכל אדם יכול להסתובב עם כל סכום שהוא רוצה בכיס".
6 צפייה בגלריה
בניגוד לנשק, להוכיח מעורבות של כסף בטרור זה משימה מורכבת. לכידת כספים במהלך פעילות מבצעית
(צילום: יואב דודקביץ')
לדברי גורם ביטחוני, מי שמשלם את המחיר הם הפלסטינים שנתפסים בסופו של דבר עם הכספים. "עבור פעילי מיפקדות חמאס שחיים מחוץ לשטח, או ברצועת עזה או במטה הגדה בטורקיה, העברת הכסף לא כרוכה בכלל בסיכון. מי שמסתכן ונושא במחיר במקרה של תפיסה הוא הפלסטיני בקצה, שלא תמיד יודע מה הוא מעביר והאם הכסף שהוא מקבל מיועד לטרור. בנוסף, קל יותר לגייס אדם שיפעל עבורך בשביל כסף. כלומר הסיכוי רב יותר שאדם ממוצע מן השורה, ללא עבר פלילי, לא יסכים להעביר עבור פעיל חמאס נשק, אבל כסף לא תהיה לו בעיה. אין עבירה או סיכון להסתובב עם כסף".
אז מה בכל זאת הסיכון?
"הנזק הוא הרסני עבור הפלסטיני. משום שבדרך כלל מדובר באנשי עסקים שמעסיקים עשרות ואולי מאות פועלים. במקרה של החרמה של הכסף, גם הבעלים נפגע מאיבוד הכסף, אבל גם עשרות או מאות העובדים שלו שעתידם לוט בערפל בזמן שהבעלים נמצא במעצר או בכלל בכלא".
כדי להבין את המערכה הכלכלית נגד חמאס בעיקר בשטחי הגדה, צריך לחזור 22 שנה אחורה, לבנק קטן בכפר הפלסטיני אל־עזריה שממזרח לירושלים. אז תפס צה"ל סכום צנוע של 37 אלף שקלים שהיו מיועדים לחמאס.
אלא שהתפיסה בבנק באל־עזריה הובילה לתפיסה גדולה בהרבה. בפברואר 2004 פשטו כוחות צה"ל, שב"כ ומשטרה לאור יום על בנקים ברמאללה והחרימו כ־40 מיליוני שקלים שהיו מיועדים לארגוני הטרור. שר הביטחון דאז, שאול מופז, אמר כי הכסף המוחרם יופנה דווקא לסיוע הומניטרי לרשות הפלסטינית, ואילו דובר משרד החוץ האמריקאי, גינה את הפעולה ואמר כי היא "עלולה לסכן את מערכת הבנקאות הפלסטינית". המבצע לא הפיל את הבנקים הפלסטיניים, אבל גרם לחישוב מסלול מחדש עבור ראשי חמאס. מאז הם החלו לעבוד בשיטות שונות על מנת להחדיר את הכסף מרחבי העולם לתוך יהודה ושומרון. בין היתר נעשה שימוש במסווה של גיוס כספים עבור ארגוני "צדקה", בסחורות שנכנסות לעזה בדרך לגיטימית ומופנות לתשתיות חמאס ברצועה, וגם באמצעות סחר במטבעות אינטרנטיים והפקדות במשחקי מחשב. אך השיטה הגדולה והפופולרית ביותר היא באמצעות חלפני כספים.
החלפנים, שנמצאים בגדה, בעזה ובטורקיה עובדים בשיטה העתיקה והמוכרת של החוואלה – מערכת בלתי פורמלית של העברת כספים. ראשי חמאס בנו מערכת שלמה שמבוססת על אמון בין חלפני הכספים ברצועת עזה ובערי הגדה וכך הם מעבירים כספים. לעיתים אף במימון עסקאות נדל"ן עבור איש עסקים שנמצא ביהודה ושומרון, כשהוא מתקזז לאחר מכן עם פעיל חמאס שנמצא בקרבתו.
לדברי גורם ביטחוני בכיר, "ארגון חמאס מנסה לגבש תשתית ארגונית משמעותית בערים הפלסטיניות בגדה המערבית, אם זה בבתי תמחוי וסיוע לעניים או בגיבוש מסגרות התנדבות, והכל במטרה לבצע ולהכווין פעולות טרור. הוא קורא תיגר על הרשות הפלסטינית והכסף הוא החמצן של כל הפעילות הזו".
המלחמה בחלפנות הכספים מצריכה עבודה צמודה עם הייעוץ המשפטי של הפיקוד של צה"ל. "אתה לומד מהר מאוד את המטריה המשפטית והכלכלית, מה מותר לך במאבק הזה ומה אסור", אומר סרן ד', "אנחנו אוספים כל חומר משפטי שיכול לסייע לנו ושאפשר לשחק בו, ובונים תיק".
6 צפייה בגלריה
המסע מתחיל בטורקיה. רג'פ טאיפ ארדואן ויצחק הרצוג במהלך הביקור הנשיאותי בטורקיה
(צילום: AFP)
אחת התפיסות הבולטות בתחום הזה הייתה הפעילות מול בית החלפנות "אלמקדס" – לו יש סניפים ברמאללה ובטול־כרם. בניית התיק ארכה כשנה. "הועברו שם סכומים של 300 מיליון שקל במשך שנתיים", אומרים בכספט"ר.
על פי המודיעין שאסף צה"ל, חמאס ובית החלפנות עבדו בשיטת הקיזוז: חמאס חו"ל שילם עבור עסקאות של יבואנים פלסטינים, ובתמורה פעיליו בגדה קיבלו את הכסף.
"הבנו שאנחנו רוצים להגיע לאיתור של החלפנות בטול־כרם. ושהפעולה חייבת להיות במכת פתע אחת בכדי שלא נאבד את הכסף", מסביר סרן ד', "אלא שאז גילינו שלבית העסק יש שליח שמעביר כספים דרך מעבר אלנבי לירדן. ייצרנו אינדיקציה מודיעינית על העברה ותפסנו אותו במעבר. היו עליו 700 אלף שקלים בדינר ירדני. כשתפסנו אותו, הוא אמר מיד למי שייך הכסף ואצל מי הוא עובד וחיזק את הקשר בין הכסף לחמאס. אם הוא לא היה מודה היינו בסיפור אחר. במקביל פשטו על בית החלפנות בטול־כרם ושם מצאנו עוד 350 אלף שקל. הכול הוחרם, גיבשנו את תיק המודיעין והם עתרו לבג"ץ בתיק שעדיין מתנהל בימים אלה. אנחנו יודעים להגיד שהכסף שימש לפעילות ארגונית ובעיקר לחיזוק מעמד חמאס בשטח".
כלומר?
"דגלים, הפגנות ובעיקר תמיכה ביתומים ובמשכורות של פעילים. זה תיק שאיסוף המודיעין בו היה כמעט שנה".
במקרה אחר נתפסה מכולה ובה כ־230 טונה סוכר בשווי חצי מיליון שקל במעבר בעזה, לאחר שנודע כי אחד ממשרדי החלפנות שנמצאים בקשרים עם חמאס היה מעורב בעסקה. כלומר בפועל חמאס חו"ל שילם עבור הסחורה ליבואן, אך הכסף היה מיועד לפעילות חמאס.
עו"ד אבו–סנינה: "התחילו לתפוס כסף בצורה מוגזמת. אני כל יום מקבל טפסים. ולא רק על סכומים גדולים. רק אתמול קיבלתי טופס על 1,200 שקל מבית צוריף. עכשיו תבין, רק העתירה לבג"ץ עולה לי 1,900 שקל. אז מה עדיף, לשלם 1,900 בכדי לקבל 1,200?"
לדברי סרן ד', חשוב להבהיר כי המרדף הוא לא אחר הכסף המסומן. כלומר אותו מספר סידורי של שטרות שהועברו מחלפן הכספים לפעיל הטרור, אלא הסכום. "אני לא צריך להחרים את השטר 'הצבוע'. אנחנו מספיק טובים להבין ולהוכיח שאותו אדם משלם או מקבל כספים של חמאס, ולכן נחרים לו את הסכום שאנחנו יודעים שהגיע אליו. זו משימה מאוד לא פשוטה ודורשת המון שעות מחקר מורכבות. מדור שלם של קצינים עובד יומם ולילה לחבר את קצות החוט הללו. עד שמצליחים לפרום את קשר הכלכלי".
כדי לחזק את הקייס המשפטי, הוקמו לאחרונה במדור כספט"ר צוותי "איפכא מסתברא", שתפקידם הוא לאתגר את התשתית המשפטית שגובשה – עדות לכך שגם החרמת כספים אינה תמיד המילה האחרונה, ולא פעם יש עוד מערכה שמתנהלת בבתי המשפט בתגובה להחרמות. מקרים רבים מסתיימים בעתירות לבג"ץ, ואולי זאת נורת אזהרה.
סרן ד' אמנם טוען כי הוא ואנשיו מגיעים מוכנים לבית המשפט ומכסים את עצמם לכל עתירה, אך כמובן שבצד הפלסטיני רואים את הדברים אחרת.
"כל הגופים בישראל מתנהלים בסיפור הזה איך שבא להם. אין שום פיקוח ואין לנו יכולת להתגונן בפני זה", תוקף עו"ד אשרף אבו־סנינה, שמייצג לא מעט מהחשודים שכספם מוחרם על ידי צה"ל. לדבריו, "הצבא נכנס לבית של הלקוחות שלנו וטוען שהם רוצים כסף. החיילים אומרים לבני הבית, 'לפני שנעשה חיפוש, כדאי לכם להוציא את כל הכסף והנשק', והאנשים לא מבינים כל כך את החוק, ולא בודקים את הצו. ואז הם מתחילים להוציא את כל הכסף שיש אצלם כי הם משתפים פעולה ובטוחים שלא ייגעו להם בכסף. ואז פתאום אומרים שיש טופס צו תפיסה ומבקשים את חתימת בעל הבית. אחרי זה אני במאבקים משפטיים איתם להחזיר את הכסף".
לטענת עו"ד אבו־סנינה, גם בבית המשפט לא ניתנת לו הזכות להתגונן כראוי בגלל ההליך המסובך. "אחרי שהם לוקחים את הכסף לנו יש זכות להגיש ערר תוך 30 יום", הוא מסביר, "יש ועדה עם שופט בדימוס שבודק ואומר לי מה סיבת התפיסה. אבל הבעיה היא שברוב המקרים זה חומר חסוי. אני בכלל לא יכול לדעת מה כתוב בו ולא יכול להתגונן. שמעת פעם על דבר כזה? לוקחים כסף, אומרים שזה בגלל טרור, אבל בבית המשפט הכל חסוי. ואני מסביר לשופט שהסכום שנמצא אצל הלקוח שלי זה בגלל שהוא קיבל כסף אחרי שמכר קרקע לאדם אחר. ואני מביא הוכחות למכירה, אבל השופט אומר שזה חסוי ואז דוחה את הבקשה".
וכאן זה מסתבך עוד קצת יותר, אחרי שהתפיסה וההחרמה מתערבבות. כאמור, כסף תפוס הוא אינו כסף מוחרם. על כסף שנתפס אפשר לערער בפני האלוף, אך ניתן להגיש ערר לבג"ץ על ההליך רק אחרי שהכסף עבר את תהליך ההחרמה.
"אתה מבין את האבסורד, אני צריך לחכות רק אחרי שיש צו החרמה, דבר שלוקח כמה חודשים. אז מתקיים דיון וגם שם טוענים שהם בודקים את החומר בדלתיים סגורות במעמד צד אחד, מבלי שאני בכלל צד באולם. וברוב מוחלט דוחים את העתירות שלנו".
גם אבו־סנינה ער לקפיצה הגדולה של מערכת הביטחון בהתחקות אחרי עקבות כספי הטרור ובמאמצים להשתלטות עליהם. לפעמים, הוא מספר, מדובר בכוונה על סכומים קטנים.
"אני טיפלתי באופן אישי ביותר מחצי מיליון שקל", הוא אומר, "מכל מקום, חברון, שכם, רמאללה, ג'נין, כמעט בכל עיר יש לי לקוחות. התופעה הזו בתקופה האחרונה נמצאת בעלייה. התחילו לתפוס כסף בצורה מוגזמת. אני כל יום מקבל טפסים. ולא רק על סכומים גדולים. רק אתמול קיבלתי טופס על 1,200 שקל מבית צוריף. עכשיו תבין, רק העתירה לבג"ץ עולה לי 1,900 שקל. אז מה עדיף, לשלם 1,900 בכדי לקבל 1,200? אני אומר שהשב"כ מנצל את החוק למאבק בטרור שמאפשר לתפוס את הכספים".
מנגד, טוענים במערכת הביטחון כי הצבא מבצע פעילות רק לתפיסת כספים גדולים, אך אם נמצא סכום קטן – מחרימים גם אותו.
לטענתו, מערכת הביטחון הישראלית זוכה בעניין הזה לשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית. שתיהן יחד מול האויב המשותף – חמאס. "לפי הניסיון שלי, חלק מהמקרים שטיפלתי בהם הגיעו מהרשות. זה די ברור. לרשות זה עושה סדר בכספים גם מול חמאס".
הנקודה הזאת מעלה ביקורת נוספת, שמגיעה מצד אחר לחלוטין: משפחות נפגעי הטרור. שם מרוצים מהאופן שבו מערכת הביטחון מתלבשת על כספי הטרור, אבל מתקשים להבין למה כל הפוקוס הוא על חמאס, ולא על ארגונים קטנים יותר אך קטלניים גם כן.
ב־23 באוגוסט 2019 צעדו איתן שנרב ושני ילדיו דביר ורינה למעיין דני שנמצא בבנימין. כשהתקרבו למעיין, הפעיל מחבל פלסטיני מטען נפץ רב־עוצמה ממנו נהרגה רינה ז"ל, נערה צעירה, רק בת 17. כוחות רבים הוזעקו לזירת הפיגוע הקשה. השב"כ פתח בחקירת האירוע ובמסגרתה חשף רשת מסועפת של אנשי החזית העממית שניסו להעמיק שורש בשטחי יהודה ושומרון. "ואני שואל, איפה המרדף אחרי הכספים של ארגון החזית העממית? מדוע פועלים רק נגד חמאס?" אומר עו"ד מוריס הירש, המייצג את המשפחה, שהיה בעצמו בעבר בכיר בפרקליטות הצבאית.
"חקירת הפיגוע הלכה והעמיקה. ריכזו מאמץ על קבוצה של אנשים וארגונים שמשמשים כבסיס לחזית העממית. תפסו אנשים, כמו למשל חואנה רשמאווי שמודה, שגייסה כספים רבים עבור הארגונים הללו ובין היתר גייסה כסף עבור פעילות צבאית. נעצרו גם שלושה רואי חשבון ואני לא רואה פה תפיסה של כסף של החזית העממית, וזה מיליונים שהגיעו מכל מיני מקומות, גם מאירופה", טוען עו"ד הירש.
גורם ביטחוני טוען בתגובה, כי נעשו פעולות גם נגד הג'יהאד האיסלאמי, אבל ההחלטה להתמקד בחמאס נובעת מכך שהוא הארגון הגדול ביותר שמתעסק בכספי טרור.
כיוצא המערכת, הירש מסביר כי החקירות סביב מימון כלכלי הן מורכבות ודורשות שיתוף פעולה בין מערכות שונות - דבר שגורם לעיתים לקשיים. "הבעיה כרגע היא שאין יד מכוונת. כסף זה לא חקירה רגילה. צריך להבין איך הוא מוזרם? איך מסתירים כסף בדוחות? ואיך אפשר לגלות את זה? יש מלחמות בין הגופים השונים שמקשות על תפיסת הכספים. החוקרים של יחידות הפח"ע לא מכירים השיטות וצורת העבודה של חקירה כלכלית. לעקוב אחרי כסף זה מיומנות".
אבל יש קבלות, הנתונים מצביעים על עלייה משמעותית בתפיסה ובהחרמה.
"זה נכון שיש עלייה בנתונים, אבל זה כי הנושא יותר במודעות. יש עוד הרבה מה לעשות".
