במעונות היום מאיימים: "אין מתווה לגיל הרך - לא נפתח גנים אחרי החגים"
(צילום: נדב אבס)
שבוע וחצי לפתיחת שנת הלימודים, והמסגרות לגיל הרך המיועדות לגילי 0-3 אמנם ייפתחו - אך לא בטוח שהן ימשיכו לפעול גם אחרי החגים. אתמול (יום ראשון) כינסו מעונות היום המפוקחים מסיבת עיתונאים שבה הודיעו כי במצב הקיים לא יחדשו את הלימודים לאחר החגים ויותר מ-100 אלף ילדים יישארו ללא מסגרת. הסיבה: מחסור חמור של מאות עובדות בעקבות השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים שפוגעים בביטחון וברווחת ילדי הגנים.
בנוסף, כך נטען, מתווה הקורונה שפורסם על ידי אגף מעונות היום במשרד הכלכלה מנותק מהשטח ולא יאפשר פתיחה סדירה של המעונות אחרי החגים. "אין לקיחת אחריות של ממשלת ישראל על הגיל הרך", אמרה אתמול ליאורה מינקה, יו"ר תנועת אמונה. "מעולם מצב מעונות היום לא היה כל כך חמור. יש מחסור עצום בכוח אדם שלא מאפשר לנו להבטיח טיפול מיטבי לילדים. התקציב שאושר בממשלה לא מהווה פתרון למעונות היום ואין מתווה להפעלת המעונות בתקופת הקורונה".
עליזה אתחדיה, מטפלת במעון נעמת בתל אביב, אמרה: "אנחנו שלוש נשות צוות על 34 ילדים. אנחנו נקראות כיתת בוגרים, אבל הילדים אצלנו בני שנתיים עד שלוש. יש לנו חוסר בידיים עובדות. אנחנו באות לעבודה עם אהבה גדולה לילדים, אבל אנחנו נשברות. קשה לנו להגיע להמון דברים שאנחנו רוצות וצריכות במהלך היום.
"יש זמנים שאין מי שישגיח על הילדים כי אני צריכה לטפל בילד אחד", אומרת אתחדיה. "זה פוגע בסדר היום של הילדים ובביטחון שלהם. כמה שאנחנו משתדלות לעשות את המיטב, בסופו של יום כשאת מגיעה הביתה את מבינה שלא הספקת לעשות איתם את כל מה שהיית צריכה. זה לא ריאלי. אם מישהי חולה אנחנו עובדות שתי בנות על 34 ילדים. אנחנו מנסות לגייס מי שיחליף אותן אבל אין".
היא מוסיפה: "לילדים מגיע יותר טוב מזה. מגיע להם יותר זמן אישי, יותר זמינות, שיהיה מי שיישב איתם. הם צריכים יותר תשומת לב, ואנחנו צריכות יותר ידיים כדי לתת להם את זה. אנחנו משתדלות מאוד שזה לא יפגע באיכות של העבודה שלנו, אבל יש גבול למה שאנחנו מסוגלות לעשות. אנחנו לא נחות לשנייה. אף אחת לא יוצאת להפסקה בין שבע בבוקר לארבע אחר הצהריים. לא יוצאות מהכיתה לרגע. אין זמן לנשום, אין לנו זמן לאכול. אסור לנו אפילו לשתות קפה בכיתה.
"הקורונה רק הערימה קשיים על הקשיים הקיימים. הרבה בנות מחשבות מסלול מחדש ואנחנו מאבדות עוד ועוד נשות צוות. הממשלה חייבת להבין שהילדים האלה צריכים יותר השגחה, חינוך, העשרה. בלי עוד כוח אדם לא נוכל לתת להם את זה".
"זה משבר לא פשוט, אנחנו קורסות"
חפצי קונפינו, מטפלת במעון ויצו בתל אביב, אומרת: "24 שנים שאני בתחום וכבר שנים רבות שאנחנו חווים קושי, והקורונה הקשתה עלינו עוד יותר. חסר לנו כוח אדם וחלק גדול מכוח האדם שמגיע לא איכותי. אנשים לא רוצים לעבוד בשכר הזה - 5,000 שקל בחודש - על עבודה כל כך קשה. הדור החדש לא מחזיק מעמד, יש הרבה מטפלות שלא רוצות לבוא לעבודה ופורשות.
"רמת המקצועיות של הצוותים הולכת ויורדת. שנים אחורה היו לנו הרבה השתלמויות והכשרות. זה דבר מאוד חשוב שהופסק בשנים האחרונות. היו נותנים לנו את הכלים איך לדבר עם הילדים, עם ההורים, איך להתנהל במהלך היום. אני כבר עברתי את זה, אבל הדור החדש לא יודע לטפל בילדים כי הוא לא מקבל הכשרות מתאימות. לעבוד עם ילדים זו עבודה קשה שדורשת אחריות, מאמץ, דיבור הולם - ואין את זה.
"יש לי אהבה עזה למקצוע הזה ולילדים. המחסור הזה הופך לנטל על המטפלות. אנחנו משתדלות שזה לא ייפול על הילדים, אבל אי אפשר שמטפלת עובדת בחוסר כוח אדם והילדים לא ירגישו. התקינה היום מאוד בעייתית. זו תקינה לא הגיונית והיא גורמת לשחיקה גדולה. אנחנו עובדות ביחס של מטפלת אחת על אחד עשרה ילדים, זה קשה מאוד. אם מישהי חולה או לא יכולה להגיע אין מי שיחליף אותה. מגיע לנו יום חופש בשבוע ואנחנו לא יכולות לקבל אותו כי אין מי שיחליף אותנו. זה משבר לא פשוט, אנחנו קורסות. יש עלינו עומס פיזי ונפשי גדול".
"אין הערכה למקצוע שלנו, כל שנה זה הופך ליותר קשה"
גם ענת אללי, מטפלת במעון אמונה במרכז שפירא, הצטרפה לדברים: "הרב שלמה קרליבך אמר שכל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו. זו השנה ה-25 שלי כעובדת בחינוך לגיל הרך. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, את הצוות החינוכי שאיתי. למרות זאת, כל שנה מחדש אני מוצאת את עצמי עם תחושה שזהו, אני עם רגל אחת בחוץ, והמצב רק הולך ומחמיר.
"אין הערכה למקצוע שלנו, לא בשכר, לא בתקינה ולא בשום דבר. כל שנה זה הופך להיות יותר ויותר קשה. קשה להגיע לכל ילד בתקינה הנוכחית. זה לא משנה אם תהיי הכי טובה, הכי חזקה, הכי מקצועית, הכי חמה, הכי אוהבת והכי וותיקה. כל עוד לא תהיה תקינה נורמלית, לא נוכל להעניק טיפול חינוכי לכל ילד באופן אישי. השנה האחרונה רק העצימה את זה בגלל מחסור מטורף בכוח האדם".
לדבריה, "אין שום הערכה על כל העבודה הקשה שלנו. אם לא היו העובדות הוותיקות שיש להן מוסר עבודה גבוה הכל היה קורס. אם לומר את האמת, הפורשות מהמקצוע צודקות. מי תרצה להגיע למקום עבודה עם שכר נמוך – ממש משכורת רעב - ויחס לא הגיוני של מטפלות וילדים. ממש בושה וחרפה. הרי באותה משכורת היא יכולה ללכת לקפל בגדים בחנות בקניון עם הרבה פחות אחריות. זו עבודה חינוכית ופיזית לא פשוטה. מה אתם הייתם בוחרים?".
אללי מסכמת: "אנחנו מחנכות ילדים בגיל הרך, בונות את היסודות שלהם, אצלנו הם צועדים את הצעדים הראשונים שלהם בעולם. אנחנו לא מבקשות הרבה, אנחנו רק רוצות שתהיה לנו האפשרות לתת לכל ילד את מה שהוא צריך. לתת לו ביטחון. לצד זה אנחנו מבקשות לקבל משכורת נאותה ותנאים סבירים שיצדיקו את העובדה שאתם הפקדתם את היקר לכם מכל בידיים שלנו, כדי שתדעו שהאוצר שלכם נמצא בידיים הכי טובות שיש".
יו"ר נעמת חגית פאר הוסיפה גם היא: "אנחנו נמצאים במשבר. במדינת ישראל נולדים בגיל 3. אתמול התכנס קבינט הקורונה לשיח על שנת הלימודים ואין לנו שום מתווה. שכחו אותנו בבית. אני קוראת לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון, אנחנו שותפות שלך למהלך היסטורי שיש לעשות היום, כאן ועכשיו, ולטפל בשכר העובדות שלנו כדי שנוכל לשמר את העובדות ולגייס עובדות חדשות. אנחנו סוגרות כיתות ומעונות כי אין לנו כח אדם. אתם תמצאו אותנו ברחובות ובכל מקום אפשרי, נלחמות ונאבקות״.
מירה מינס, מנכ"לית ויצו העולמית, הוסיפה: "המדינה חייבת לקחת אחריות על עולם הגיל הרך. המשבר במעונות במעונות חמור מאי פעם. בזמן שאנחנו יושבים כאן חסרות מאות מחנכות - מטפלות בכדי לפתוח את השנה הקרובה. אנחנו צריכים עוד מטפלות מחנכות, אנחנו צריכים לשלם להם כראוי. נדרשת לקיחת אחריות של הממשלה ומשרד החינוך. הגיל הרך זה לא נטל - זה נכס. ההשקעה לאומית בגיל הרך מוכרחה לגדול, כבר בתקציב הזה. אנחנו בצורה הזאת לא נוכל להפעיל את ענף הגיל הרך לאחר החגים".
