1 צפייה בגלריה
הנזק הגדול ביותר - בקרב הדמוקרטים. נתניהו וביידן
(צילום: קובי גדעון לע"מ, AP Photo/Susan Walsh)
"היממה האחרונה הייתה גרועה מאוד לדימוי של המותג שנקרא 'ישראל'. בין אם מדובר בצרכן חדשות מינימלי שחולף במקרה על פני מסך טלוויזיה פתוח, או צרכן כבד שקורא את כל טורי הפרשנות, הרושם שמתקבל הוא זהה - ישראל היא מדינה בכאוס, והדמוקרטיה בה בסכנה". כך כתב השבוע איתי מילנר, דובר הקונסוליה הישראלית בניו יורק, אחרי אישור ביטול עילת הסבירות בכנסת.
בדיווח ששיגר למטה משרד החוץ בירושלים לתיאור הסיקור התקשורתי בארה"ב למהפכה המשפטית, מילנר כתב: "מוקדם עדיין למדוד את הנזקים ארוכי הטווח, אך כבר כעת ברור כי הנזק הגדול ביותר הוא בקרב הקהל הדמוקרטי. בקרב הזרמים המתונים במפלגה, ההליכה קדימה עם החקיקה למרות עמדתו הנחרצת של הנשיא עלולה להיתפס כשבירה חזקה מדי לימין ושינוי בערכים. ואילו בקרב המחנה השמאלי במפלגה, שגם בימים רגילים ביקורתי מאוד כלפי ישראל, ההתפתחויות האחרונות מהוות רוח גבית בניסיונותיו לתאר את ישראל כמדינה לא-דמוקרטית. קיים בלבול רב כרגע, וניכר כי יש חוסר הבנה להשלכות של ביטול עילת הסבירות. השארת הזירה ליריבנו עלולה לקבע נרטיב שקרי שיהיה קשה להפוך".
כך נראה יום ההצבעה על ביטול עילת הסבירות
מילנר ציין כי המהפכה המשפטית מסוקרת כאחד הנושאים המרכזיים שעל סדר היום ובכל כלי התקשורת. "הנושא ממוסגר כמהלך של ממשלת ישראל להחליש את מערכת המשפט באופן שעלול לסכן את הדמוקרטיה בישראל", הדגיש. "הסיקור מדגיש את המחאות, לרבות שימוש מוגבר בתמונות וסרטונים מההפגנות בתל אביב ובירושלים. הנרטיב מדגיש את ההשלכות השליליות של החקיקה על יחסי ישראל עם בעלות בריתה, בעיקר ארה"ב, ועל ערעור את השווקים הפיננסיים של המדינה. התקשורת גם מציינת את האופי השנוי במחלוקת של הרפורמות, ושהן עברו ברוב זעום ועל רקע משפט המתמשך של ראש הממשלה נתניהו. ניתן לסכם את המסגור הכללי כך: 'הרפורמות השיפוטיות השנויות במחלוקת של ישראל מהוות איום על הדמוקרטיה שלה ומעיבות על היחסים עם ארה"ב'".
מילנר הוסיף: "ביומיים האחרונים (אחרי אישור החקיקה, א"א) התפרסמו כ-15 מאמרי דעה וניתוחים בנושא הרפורמות המשפטיות. רוב המאמרים התמקדו בהשלכות על יחסי ישראל-ארה"ב (מזויות שונות) וככלל, ניתן לומר כי רובם המוחלט היו מאוד ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל וראש הממשלה. הניו יורק טיימס, למשל, פרסם שני מאמרי דעה שעסקו בהשפעה של הרפורמה על יחסי ישראל-ארה"ב. המאמר של ניקולס קריסטוף, 'הגיע הזמן לדבר עם מה שאסור לדבר עליו', הטיל ספק בנחיצות הסיוע האמריקני לישראל, והציע שהוא יוצר תלות ומעוות את כלכלת ישראל. מרטין אינדיק, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר שהיה אחד הדוברים במאמר, הרחיב בנושא גם בראיון ב-MSNBC.
"בנוסף, מאמרו של תומס ל. פרידמן 'רק ביידן יכול להציל את ישראל עכשיו' קרא להתערבות של ארה"ב כדי למנוע את ניסיונותיו של נתניהו לבלום את סמכויות בית המשפט העליון, ורואה במהלכים כאלה כפוגעים באינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. באופן דומה, דיוויד רוטקופף מ'דיילי ביסט' הציג השקפה עגומה על מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל, והאשים את נתניהו בכך שדחף את ישראל למשטר סמכותני. הוא מתח ביקורת על מנהיגי ארה"ב על כך שבמשך שנים רבות עצמו עין והעניקו תמיכה אמריקאית ללא תנאי, מה שלדבריו אפשר לממשלת נתניהו לפעול ללא השלכות".
מילנר גם הזכיר כי "מצד שני, מאמרו של בובי גוש בוושינגטון פוסט והמאמר של דייוויד נ. מאיירס בלוס אנג'לס טיימס התמקדו שניהם בהשלכות של ההתפתחויות האחרונות על הברית האסטרטגית בין ארה"ב לישראל. גוש, למשל, הציע שביידן ידגיש את בנימוק שהן פוגעות באיתנות הצבאית של ישראל ובכך פוגעות בביטחון האזורי".
"ישראל מפולגת יותר"
מאמרים ב-Politico, The Philadelphia Inquirer ו-The New Yorker התמקדו במגבלות הכוח של הנשיא ביידן על ישראל, וערכו הקבלות בין המצב הפוליטי בישראל לזה בארה"ב. הדבר מצביע על כך שההתפתחויות האחרונות בישראל עשויות לבשר על עתיד פוטנציאלי בארה"ב, במקרה שטראמפ ייבחר בשנית.
שגרירות ישראל בוושינגטון דיווחה כי מעבר לעובדה שהנושא נמצא בעמודים הראשיים של העיתונים הגדולים ולפרקים ארוכים בראש אתרי האינטרט שלהם, היו גם מאמרי דיווח רבים, מאמרי ניתוח, מאמרי דעה, פודקאסטים, כתבות בטלוויזיה, מרואיינים ישראלים ופרשנים אמריקנים ברשתות הטלוויזיה וזמן נרחב בחדר התדריכים של הבית הלבן. השורה התחתונה היא ביקורתית, לצד תהייה לאן הולכת ישראל והאם ניתן לעצור את הקרע המסתמן. כנגזרת של כך דנים בנושא יחסי ישראל-ארה"ב, כשהדגש - מעבר לשאלת הערכים המשותפים - הוא גם על היחסים האסטרטגיים בין המדינות. כך, צפים בתקשורת האמריקנית גם קולות שתוהים על נחיצות כספי הסיוע לישראל ואף קוראים להפסיקו.
עם זאת, דוברי ממשל ביידן עדיין נוקטים משנה זהירות בהתייחסות למתרחש בארץ, ואומרים שאין שינוי ביחסים האסטרטגיים או במדיניות הסיוע. לצד זאת, הם כן קוראים לפשרה, הסכמה רחבה ושמירה על זכויות מפגינים. אלה קריאות ממשלתיות חריגות כלפי ישראל, שבדרך כלל שמורות למדינות "אחרות" - כאלה שאינן חולקות ערכים דמוקרטיים עם ארה"ב.
מלבד שאלת ההתמודדות של ממשל ביידן והיחסים עם ישראל, התקשורת האמריקנית דנה גם בכך שהמשבר הנוכחי חושף את המציאות בשטח - ישראל ימנית יותר ומפולגת יותר, דבר שההנהגה בוושינגטון כשלה בזיהויו ועלול להגדיל את הקיטוב בארה"ב כלפי ישראל. בנוסף, עולות שאלות האם נתניהו נלחץ על-ידי שותפיו מימין, והאם הדבר מסמל שהוא ראש ממשלה חלש.
התקשורת האמריקנית דנה גם בחשש ממשבר חוקתי בישראל, לאור העובדה שאין בה חוקה - דבר שיקשה על בית המשפט העליון בבואו לדון בחוקי יסוד שנגדם הוגשו ויוגשו עתירות. בארה"ב תוהים גם כיצד מושפע החוסן הישראלי מהמחאות הנרחבות, ומשווים זאת גם לאתגרים שעמם מתמודדת ארה"ב - עליית פוליטיקאים מהימין הקיצוני שקוראים תיגר על המוסדות הדמוקרטיים ועל מערכת האיזונים והבלמים.
