ציפי דינר נחשבה למורה האהובה ביותר באולפנת "שעלבים". מחנכת, מורה ובמאית של ההכתרה - ההצגה הגדולה של תלמידות השמינית בפורים. הילוכה מהיר, שפתה חופשית. מספרת בדיחות, מרבה לדבר על עניינים של בינו לבינה, לא מהססת לקלל מדי פעם, ומשקיעה בתלמידותיה שעות רבות מעבר לזמן הלימודים. סביבה תמיד חבורה של תלמידות-מעריצות. עם חלקן תלך לקניות או לארוחה לילית, אחרות יתארחו בביתה ביישוב נוף איילון כבנות בית ואף יישארו לישון שם. גם בטיול השנתי, במקום לחלוק חדר עם הקולגות שלה, ציפי בחרה לא פעם לישון עם תלמידות.
5 צפייה בגלריה
"ישנתי איתה באותה מיטה כמה לילות, כשבעלה בחו"ל". טענות נגד ציפי דינר
(צילום: שאול גולן)
באולפנה שבקיבוץ שעלבים, כמו גם בקרב חלק מהורי התלמידות, הרימו גבה על מערכות היחסים הללו, ללא גבולות מקובלים או סייגים של ממש, שחריגות מאוד בנוף החינוכי. לפני כשבע שנים הגיעו הפניות הראשונות אל הצוות החינוכי ואל פורום תקנה, שמטפל בפגיעות מיניות בתוך המגזר הדתי לאומי.
לאחר בחינת כמה עדויות ושיחה עם דינר עצמה, הורה הפורום לדינר לא לעבוד עם נוער כלל, ולעזוב את ההוראה. הוא גם המליץ בשלב מסוים לרב היישוב, הרב בנימין גדעון, לפרסם את שמה. דינר אמנם עזבה את ההוראה, אבל כיום היא עדיין מדריכה מנהלות ומורות במסגרת החינוך הממלכתי דתי. לפני כשנה היא ישבה כשופטת בפרס החמ"ד לבתי ספר מצטיינים. ביישוב לא נלקחה אחריות רשמית.
דינר מצידה אומרת: "שפכו את דמי. הורדתי את הראש וקיבלתי את הגזרות שפורום תקנה גזר עליי אבל לא הודיתי ואני לעולם לא אודה, כי לא עוויתי ולא פשעתי. קיבלתי את הגזרות של תקנה בשביל הבית, בשביל הילדים והנכדים".
כעת קשר השתיקה נשבר. שתיים מהתלמידות שלה לשעבר בוחרות להביא את סיפורן המלא. כך נפגענו, הן טוענות, על ידי המורה הנערצת שלנו. זהו דפוס פעולתה - והתחקיר המלא שפורסם במוסף השבת של "ידיעות אחרונות".
עדותה של א'
השנה היא .2013א' יודעת שציפי דינר נחשבת למורה הכי נערצת בבית הספר ומקווה לזכות גם היא ביחס מועדף. לקראת ההכנות ל"הכתרה", מופע הפורים הגדול של תלמידות י"ב, מלהקת דינר את א' לתפקיד מרכזי, והקשר בין השתיים מתחיל להירקם. עד השעות הקטנות של הלילה נשארות תלמידות בביתה של המורה, מתארגנות ומתאמנות. לא פעם היא מזמינה אותן להישאר לישון, והן נענות.
"עברתי שנה מאוד קשה בכיתה י"ב", מספרת א', כיום אחות בעלת תואר שני, "ופתאום הגיעה ההכתרה הזאת והייתה לי משמעות. מצד אחד מלא דברים התרחשו, מצד שני בנפש פשוט הרגשתי שאני נמחקת. אף אחד לא שם לב שעברתי תקופה מזעזעת ברמה האישית והנפשית, אבל ציפי תפסה את זה. אני ממש זוכרת כמה רציתי לשתף אותה, ואיך היא ראתה אותי. היינו עובדות אצלה על ההכתרה בבית עד לפנות בוקר, הייתי עושה לה בייביסיטר על הילדים, וזה היה המקום המנחם שלי. פעם אחת המדריכה שלי בבני עקיבא זרקה לי הערה: 'אל תתעסקי איתה, יש לה עניינים עם בנות', אבל לא ממש הבנתי מה היא רוצה".
וציפי היא אכן דמות משמעותית בחייהן של הנערות. בין היתר הן מתקשרות אליה בלילה שתפתח את שער היישוב בשביל שההורים לא ידעו מתי הן יוצאות ונכנסות, משוחחות איתה בחופשיות על מיניות. הדפוס הזה מופיע בכמה מחזורים שונים של גילים, לא רק אצל א', שבחרה לשתף את סיפורה.
"באותה תקופה הרגשתי שציפי תציל אותי", היא נזכרת, "עברתי הרבה מבחינה נפשית ובדיעבד אני מבינה שפיתחתי בה תלות. ההכתרה עלתה בראש חודש אדר, ואחרי פורים החברות שלי טסו לפולין. אני נשארתי בארץ. אני זוכרת שהיא עשתה תאונה עם הרכב, ובעלה היה בחו"ל, אז היא ביקשה שאני וחברה שלי נישן אצלה. בגלל שהבן שלה נהרג בתאונה לפני כמה שנים וזה נושא רגיש, מיד הגענו. שם היא נגעה לי בחזה בפעם הראשונה. אמרתי משהו על חזייה שקניתי והיא הניחה את היד. זה היה בסלון אצלה בבית וחברה שלי הייתה עדה לזה, אז לא ייחסתי לזה משמעות. נשארנו לישון שם".
א: "היינו בכפיות ואז היו נגיעות של יד, ליטופים, נוגעת לי בירך ובידיים, ממששת אותי בציצים. כשהיינו במיטה היא תמיד דיברה על מיניות, ועל סקס עם בעלה. אני אפילו לא אמרתי את המילה הזו, היא הייתה גסה בשבילי"
לפני שנתיים הנושא התעורר מחדש בנוף איילון, ככל הנראה בעקבות טענה להפרת הנחיות. שוב פורום "תקנה" הוזעק לתת עצה, והומלץ לרב היישוב לפרסם את שמה של דינר באופן מסודר. אבל הוא בחר לשתוק.
חלק מההורים לא היו מרוצים מלינת בנותיהן אצל דינר וביקשו מהבנות להפסיק להגיע. לרוב, הבנות היו ישנות בחדרי הילדים של דינר, שכבר יצאו לפנימיות והיו פנויים. אבל לדברי א', אצלה דינר עלתה שלב כשהזמינה אותה לישון איתה יחד במיטה. "ישנתי איתה באותה מיטה כמה לילות, בעיקר כשבעלה היה בחו"ל. אני זוכרת שכשהמחנכת גילתה היא ניסתה להגיד לי שהיא בחיים לא תזמין אותי לישון אצלה במיטה, גם אם בעלה יהיה במילואים. שלא עושים דבר כזה. היא גילתה על זה רק אחרי. היה ברור שבית הספר חושד".
באותם לילות, על פי עדותה של א', ציפי נהגה לגעת בה. "הינו בכפיות ואז היו נגיעות של יד, ליטופים, נוגעת לי בירך ובידיים, ככה זה התחיל... היא ממששת אותי בציצים... ונוגעת ביד. היא הייתה מספרת לי על בנות גדולות ממני שגם הן היו ישנות איתה ושזה סבבה. היא תמיד אמרה שכולן עזבו אותה בסוף, וביקשה ממני שאני לא אעזוב".
ומה קורה במיטה? היא אומרת לך משהו?
"היא בעיקר כותבת מלא הודעות ומיד מוחקת אותן. זה דפוס שהיה גם עם תלמידות אחרות. כשהיינו במיטה היא תמיד דיברה על מיניות, על סקס ועל סקס עם בעלה. אני אפילו לא אמרתי את המילה הזו, היא הייתה גסה בשבילי. אבל על המגע שלה בי לא דיברנו. אני זוכרת איך היא מתקרבת אליי עם הפה שלה בצורה מאוד קרובה. רק כשהייתי נשואה הייתה לי קרבה כל כך אינטימית לאדם אחר. אני זוכרת שזה הפריע לי".
ומה היא אמרה?
"שגם ריח הפה הוא סקסי באיזשהו שלב. כשאת עם בן זוג שאת אוהבת, אז ריח הגוף הוא גם מאוד מושך אותך. וכל הזמן נגעלתי ממנה ואמרתי לה, 'לכי לצחצח שיניים' והיא אמרה לא. היא הייתה עושה את זה דווקא. אחרי כמה לילות כאלה, היה לילה שאני ישנתי בקומה למטה והיא באה לספר לי בהתרגשות שהיא קנתה רכב חדש. בצהלת שמחה היא פשוט נשכבה מעליי, ממש עלתה עליי. אני זוכרת שהעפתי אותה ואז היא גם תפסה לדעתי את מה שהיא עשתה".
אמא של א' לא שיערה בנפשה שזה סוג הקשר של בתה עם המורה, אבל היעדר הגבולות, הבת שנעלמת מהבית ומפתחת קשר תלותי של הודעות ומתנות עם המורה, הדליקו אצלה נורה אדומה. היא פונה אל היועצת, והן מחליטות להפריד בין השתיים. בינתיים, על פי עדותה של א', ציפי ממשיכה למחוק הודעות ומזהירה אותה: "כשהמשטרה תגיע, אז תהיי לטובתי. אל תספרי להם". "כשהייתי קונה לה מתנות היא אמרה: 'מתנות זה מסוכן. אם המשטרה תגיע - אני אעלים הכל'. היא כל הזמן הייתה אומרת לי 'לאמא שלך יש ראש כחול וליועצת יש ראש כחול'".
יועצת בית הספר ואמא של א' מורות לדינר ולא' לתפוס מרחק ולנתק את הקשר. "ציפי כל הזמן אמרה לי, 'בבקשה אל תיעלמי לי כמו הבנות האחרות', ו'אם המשטרה תגיע, אז תגידי להם שהייתה לנו אהבת אמת'. היא ידעה מה היא עושה. היא ביקשה ממני גם שהשם שלה לא יהיה שמור בסלולרי שלי, והקפידה למחוק ממנו את ההודעות. אבל את כל מה שעבר עליי כתבתי ביומן, וגם העתקתי אליו את ההודעות ממנה, לפני שהיא מחקה לי אותן. תיארתי שם גם את המגע שלנו. היא ידעה את זה, ובתקופה שהיה אסור לנו לדבר היא ביקשה מחברה שלי להביא אל היומן אליה הביתה, ברשותי".
כשהיומן מגיע אל דינר, על פי עדותה של א', היא משמידה חלקים שלמים ממנו. את הקרעים ניתן עדיין לראות. כתב היד נערי ועגול, התיאורים גדושים, כל פיסת נייר נשמרת.
"היו לי איתה יחסי תלות ומרות והניתוק הכפוי ממנה היה ממש גמילה ממערכת יחסים חולה. רק כשהייתי בשירות הלאומי, רחוק מהבית, הבנתי את עוצמת הפגיעה. שזו ממש פגיעה שהותירה אותי בטראומה. לקח לי זמן לדבר על זה עם אמא שלי, אבל ראיתי שהיא מאמינה לי. היא פנתה לרב של היישוב, שאמר שהוא לא מוכן לקחת חלק בדבר הזה ולא יכול להאמין לדבר כזה".
דינר מצידה מכחישה כל מגע פיזית או התבטאות מינית כלפי א'. "הכנסת האורחים שלי כלפי התלמידות הייתה במשך שנים, היה לי קשר מאוד זורם ולא שגרתי אולי עם בנות, אבל מפה ועד לקחת את הדברים לכאלה מחוזות - הדרך רחוקה", היא אומרת. "אין לי דרך להסביר כמה עוול עשו לי. כשתלמידה הראתה לי יומן עם תיאורים רומנטיים, אני הזדעזעתי ואמרתי לה תשמידי את זה ושיתפתי את יועצת בית הספר שאמרה לי להתרחק ממנה".
במקביל, גורמים בבית הספר התייעצו עם גורמים בפורום תקנה ודינר עזבה את האולפנה. כלפי חוץ נטען כי יש לה בעיה במיתרי הקול, אבל ככל הנראה אלו היו פיטורים מצד המוסד הלימודי עצמו. בינתיים פנתה דינר לתפקיד ניהולי במדרשה לבנות באשדוד של רשת אמי"ת. בשלב הזה, א' בוחרת ללכת לפורום תקנה בעצמה, לתת את עדותה - ונפתח תיק רשמי. היא לא יודעת שהאולפנה התייעצה עם תקנה קודם לכן. א' מופיעה בפני הרכב של ארבעה רבנים ורבניות: הרב אבי גיסר, אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי, הרב יובל שרלו ושלומית להמן. הפורום אישר ל"ידיעות אחרונות" כי טיפל במקרה.
"הפורום עשה את הבדיקה שלו והזמינו אותי לתת עדות בסוף .2015הם גם אמרו לי מהן המגבלות שהוטלו עליה - לא לעבוד בחינוך או עם נוער. אבל בסוף, היא המשיכה בחייה ואני שילמתי מחיר חברתי כבד מאוד. אני לא יכולה לשתוק עוד".
עדותה של נ'
דפוס הפעולה של דינר נראה קבוע. היא הסיעה תלמידות רבות ברכב שלה בשעות לילה מאוחרות, ואירחה אותן בביתה באופן לא שגרתי. נ', שגדולה מא' בכמה שנים, מתארת איך גם היא זכתה לחיזורים ולחנופה מצד מורתה, אך במקרה שלה - היא הצליחה לעצור את המעשים בזמן. "ציפי הייתה המחנכת שלי בכיתה ט', אבל לא כל כך התחברתי לדמות שלה. בשמינית היא הייתה הבמאית של ההכתרה, והיה חיזור אגרסיבי. בהתחלה אני שיתפתי פעולה ומהר מאוד, כשהבנתי לאן זה הולך, פחות הייתי מעוניינת ואז היא נהייתה לוחצת. לא משחררת".
כשאת אומרת חיזור אגרסיבי, אז איך זה נראה?
"בהתחלה הקשר היה בהודעות, ובעיקר לשבת אצלה באוטו. היא הזמינה אותי אליה פעמיים הביתה וזה היה לי לא נוח, אז אחרי אותן פעמיים אמרתי שלא מתאים לי. היא התעקשה לפגוש אותי ונתנה לי הרבה תשומת לב, ואני הייתי בשנה קשה. הייתה לי אז חזות מאוד לא משתלבת בנוף הדוסי וזה מאוד מצא חן בעיניה. מזה זה בעצם התחיל. אני אמרתי משהו בצורה בוטה וזה הדליק אותה כזה. מהר מאוד יצא שכל דבר שאמרתי או שהיא אמרה נלקח למקום מיני.
"למשל מתישהו הזכרנו את המנהל של האולפנה, ואמרתי לה שאין לי בעיה איתו. אני זוכרת שהיא אמרה לי: 'לא אכפת לך שהוא מאונן עלייך בלילה?' וזה היה הזוי. היו לה הרבה יציאות כאלה משום מקום. אני מצידי ניסיתי לנפנף את זה ולהמשיך הלאה. אני זוכרת שישבנו אצלה ברכב והיא הסתכלה לי על העגילים באוזניים. היא תפסה את האוזן שלי ונגעה בה ואני הזזתי לה את היד ואז היא אמרה משהו, אני לא זוכרת במדויק, ואני אמרתי לה: 'אוקיי, איכס'".
על פי עדותה של נ' במכונית הסגורה, בלילה, בחנה דינר את הגבולות. "זה תמיד היה רכב חשוך. היא ביקשה שנכבה את האור כי כולם מציצנים פה ביישוב. שלא יעשו לנו פרצופים. לחצתי עליה נורא שתגיד לי מה היא רוצה כי זה כבר היה לא לעניין מבחינתי. אני כבר הייתי עצבנית והיא לחצה כל הזמן להיפגש, אז לחצתי בחזרה שתגיד לי מה היא רוצה. אני זוכרת שהיא אמרה, 'טוב, אני אכתוב' והיא כתבה לי הודעה במכשיר שלה ומיד מחקה אותה. היא כתבה שם: 'אני נמשכת אלייך'".
את זוכרת איך הגבת?
"הסתובבה לי כזה הבטן, אני זוכרת שבעיקר לא רציתי להעליב אותה או לפגוע בה. אמרתי לה שלא יהיה כלום ויצאתי מהרכב וממש הרגשתי שאני הולכת להקיא. היה לי רע בקטע פיזי".
למרות שנ' ניתקה כל קשר מאותו רגע, דינר לא הרפתה. "היא הייתה שולחת מלא הודעות ושולחת בנות לדבר איתי ולשאול למה אני לא מדברת איתה. היא הייתה מתקשרת והייתי צועקת עליה בטלפון, 'מה את רוצה?? למה את לא משחררת?'. הייתי כולה בת ."17
כשנ' יוצאת לשירות לאומי, היא משוכנעת שהאירוע מאחוריה. "עשיתי שירות בקופת חולים ויום אחד היא פשוט הופיעה שם ושאלה את הבוסית שלי אם היא יכולה לקחת אותי להפסקה. ירדנו לארומה ואני הייתי בתקווה שנתקשר כמו שני אנשים בוגרים ומה שהיה היה. בהתחלה זה זרם סבבה, ואז זה פתאום שוב נהיה לא נעים לי. דיברנו על מה אני אעשה אחרי השירות ואני אמרתי שאני רוצה לטוס לאירופה ואז היא אמרה 'אז בואי נטוס יחד'. שם חתכתי".
מה היה בה שעבד ככה על תלמידות?
"היא הייתה כריזמטית בטירוף ותמיד היו לה גרופיות. בית הספר שיחרר לה לגמרי. כילדה מאוד ביישנית הקשר הזה מבחינתי ענה על צורך טבעי שיראו אותי, שיחמיאו לי. היא ידעה שיש לה את הכוח הזה".
גם אישה יכולה לפגוע
דינר היום לא מלמדת, אבל היא מדריכה מורים ומנהלים במערכת החינוך. רק לפני שנתיים הנושא התעורר מחדש ביישוב בחדרי חדרים, ככל הנראה בעקבות טענה להפרת הנחיות, שוב פורום תקנה הוזעק לתת עצה, והומלץ לרב לפרסם את שמה באופן מסודר, אבל הוא בחר לשתוק. בחירה מקוממת. ביוזמת "ידיעות אחרונות" א' ונ' נשלחו לבדיקת פוליגרף ויצאו דוברות אמת לחלוטין. השבוע הגישה א' תלונה נגד דינר במשטרת מודיעין.
מדוע הנשים הצעירות הללו, שלא הכירו קודם, בוחרות לדבר?
"לפעמים אני חושבת שאם אני אמות חס וחלילה, אז מי יספר את זה?", אומרת א' בכאב. "זה סיפור שכל כך הרבה שנים מושתק ואף אחד לא מדבר עליו, ולכן זה חייב לצאת. אני שילמתי מחירים נפשיים וחברתיים מאוד קשים בעקבות הפגיעה ובעקבות הבחירה לספר לפורום תקנה ולבית הספר, ואני מבינה שזה לא הוגן. בסוף לא קיבלתי גיבוי".
"שציפי לא תתנהל כאילו הכול כרגיל, כי אני לא מתנהלת כאילו הכל אצלי רגיל"
"אני רוצה לנער את האולפנה, את היישוב", אומרת נ', "הם היו צריכים לקחת אחריות על ההתנהלות מול ציפי היום. גם בשביל למנוע פגיעה נוספת וגם שהיא תישא באחריות על מה שכבר נעשה. שהיא לא תתנהל כאילו הכול כרגיל, כי אני לא מתנהלת כאילו הכל אצלי רגיל".
גם א' וגם נ' מדברות על קשר השתיקה ועל הקושי לזהות פגיעה כשהיא מגיעה מצד של אישה. "אולי ככה ננכיח את האפשרות הזו, שגם נשים עלולות לפגוע. ייתכן שעוד נשים שנפגעו יבחרו לדבר בעקבותינו", אומרת נ'. "אני שילמתי מחיר כפול", אומרת א', "יש השלכות של הטראומה הנפשית והמינית בכל תחומי החיים, וגם אני עצמי לא האמנתי שמה שחוויתי זו פגיעה. לאנשים קשה להאמין ולהבין שאישה יכולה לפגוע בנערה. קשה להבין את חומרת המעשים, וקשה לאנשים לקבל את זה שמה שעובר על נפגעת מינית מאישה הוא כמו מי שנפגעה חלילה מגבר".
הסיפור הקשה שעולה מעדותן של נ ו-א' מלמד עד כמה מרחבי הפגיעה הם מתעתעים. איך פוגעים, ומתברר שגם פוגעות, על פי העדויות, מתנהלים באופנים דומים. מנצלים סמכות, מעניקים תשומת לב מוגזמת, מטפחים סוד.
הוא גם מלמד מה הכוח של שתיקה ציבורית. של היעדר גיבוי או גיבוי חלקי, של חוסר אמון. ומה ערכו של הציווי "לא תעמוד על דם רעך" כשמדובר בדיני נפשות.
דינר: "מתנצלת אם מישהו נפגע"
ציפי דינר מסרה בתגובה: "שנים רבות מחיי הקדשתי להשקעה בחינוך, בעזרה לתלמידים ותלמידות, וסייעתי רבות בהתמודדות עם בעיות ומצוקות אישיות שלהם. לצערי, מתוך עשרות בנות שמכבדות ומעריכות אותי על כך ישנן שתיים ששמו להן מטרה לפגוע בשמי הטוב בהזדמנויות שונות. כל הטענות והאירועים שכביכול פגעתי בהן הינם חסרי שחר. צר לי על כך שישנם גורמים שבחרו ללבות את השנאה והפגיעה בי ובמשפחתי, ומתנצלת במידה ומישהו נפגע ממני בלי כוונה".
מפורום "תקנה" נמסר בתגובה: "פורום תקנה קיבל לפני מספר שנים את הפנייה בעניינה של הגב' דינר ועסק בה באריכות מתוך מחויבות לשליחותו הציבורית. כל הגורמים הרלוונטיים לשמירה מפני פגיעות נוספות יודעו על ידי הפורום והודרכו על ידו כיצד לנהוג. כדרכו דיווח הפורום על פנייה זו גם למשרד היועמ"ש. פורום תקנה עדיין בקשר עם גורמים מעורבים בתוך הקהילה".
מרב היישוב, הרב בנימין גדעון, נמסר: "פעלנו על פי ההנחיות של פורום תקנה. אני לא אומר אם זה נכון או לא נכון, איך אני יכול לדעת? אני לא טיפלתי בעניין הזה, הכל נעשה דרך הפורום. הטיפול שלי היה להעביר לפורום. הנושא עולה לפי הצורך, ופעלנו לפי הוראות הפורום".
מאולפנת שעלבים נמסר: "מוגנות הבנות בתוך האולפנה היא עניין שאין עליו פשרות. המחויבות שלנו היא להגן על הבנות ולחנך אותן ולא לאפשר שום פגיעה בהן. לא מילולית וודאי לא גופנית. האירוע שמוזכר בכתבה התרחש יותר משבע שנים טרם הגעת המנהלת הנוכחית, אך מבדיקת הנושא עולה שהאולפנה פעלה במהירות, בנחישות ובהתאם להנחיות שהתקבלו מאנשי המקצוע באופן מלא. האולפנה תמשיך להיות בית חינוך בטוח ואחראי ותדאג לביטחון הבנות בכל צורה ודרך".
מהחינוך הממלכתי דתי נמסר: "המידע המלא לא היה בפנינו, ולנוכח פני הדברים נפיק את הלקחים הנדרשים, ונפעל בהתאם".
