ניסו שחם נכנס לכלא חרמון, אתמול
(צילום: שמיר אלבז )
זה לקח עשר שנים פחות שלושה חודשים. עשר שנים עד שתם ההליך המשפטי ששלח אתמול (שלישי) לכלא את ניסו שחם – ניצב בדימוס במשטרת ישראל, מפקד בכיר, עתיר זכויות, מפכ"ל בפוטנציה – אחרי שהורשע בעבירות של הטרדה מינית ושל הפרת אמונים.
לסיפור הזה לא נדרש שום דבר שחייב איתור עדים עלומים, חיקורי דין חוצי אוקיינוסים או שכנוע עדי מדינה להוכחת העבירות. ההפך מכך הוא הנכון. כבר בשימוע שנערך לו באוקטובר 2013, כמעט שנה וחצי אחרי שהפרשה התפוצצה, הודה שחם, למעשה, בקיום יחסי מין עם שוטרות. מרביתן, אם לא כולן, זוטרות הכפופות לו או תלויות בו.
שחם, כנראה במידה לא מבוטלת של צדק, למרבה הצער, טען כי מדובר בעניין שבשגרה – בין השאר, למשל, הניצבים ניסים מור, אז סגן המפכ"ל, וחגי דותן, אז מפקד מחוז חוף, שהורשעו בהטרדות מיניות – וגם טרח להבהיר, מה שבסופו של דבר לא עשה, שאם אכן יוגש כתב אישום נגדו, ידאג להוכיח זאת ולפרט בשאלת הנורמות המקובלות במשטרה.
וכך עברו חלפו להן ביעף עשר שנים. שבמהלכן, אגב, שחם – עדיין, בעיני עצמו, על תקן קורבן מערכת השבויה בידיהן של פמיניסטיות ממורמרות ושוחרות רע
ובניסוח קצת פחות מכובס, יוכיח שלא היה היחיד שניצל שוטרות הכפופות לו, שהכניס יד למכנסיים, או דחף לשון לבנות 20 ו-20 פלוס כשבמקביל גם דאג להוציא ללימודים, לקדם ולצ'פר אותן בניגוד לדעת הממונים עליהן. רק שאליו, לשיטתו, נטפלו. אליו וליחסים בהסכמה, כהגדרתו, שקיים עם "נשים בוגרות".
"שיבוש מושגי שנפל אצל התביעה", טען הסנגור שלו כששופט בית משפט השלום בני שגיא מחק שבעה מתוך שמונת סעיפי האישום. לאחר מכן התפרסמה תמונת האב האוהב עם בתו, ראש אל ראש, חוגגים את סוף ההתעמרות האכזרית במי שהפך בעיני עצמו לקורבן התורני של מערכת משובשת.
אלא שבכך לא הסתיים הסיפור: הפרקליטות ערערה, העליון קיבל את הערעור והחזיר את ההחלטה על גזר הדין לשלום, שם נגזרו על שחם, מי ישמע, עשרה חודשי מאסר. שחם לא ויתר וערער על גזר הדין לעליון. העליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, דחה את הערעור, ודחה גם את בקשתו של שחם לדיון נוסף.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלוכך עברו חלפו להן ביעף, גם אם לא ממש בשירה ובריקודים, עשר שנים. שבמהלכן, אגב, שחם – עדיין, בעיני עצמו, על תקן קורבן מערכת השבויה בידיהן של פמיניסטיות ממורמרות ושוחרות רע, זכה לבמה מכילה ואוהדת בחלק מכלי התקשורת. עד שאתמול, חמוש בשתי מזוודות ענקיות, עשה את דרכו לכלא, מלווה בבני משפחתו ובחברים קרובים, בהם הסופר מאיר שלו, בעל הטור ב"ידיעות אחרונות". "הכל בסדר, לא לדאוג", הם אמרו משל מדובר בלוחם היוצא להגן על מולדתו, והוסיפו כי "הוא חזק – ויחזור מפה לחיים הרגילים".
אז זה בסדר שחברים טובים שומרים אמונים גם בשעת צרה. וייתכן מאוד שכך גם יקרה והרבה יותר מהר ממה שבית המשפט קבע במיוחד נוכח מציאות חיינו – ראו שחרורם המוקדם של רונן ביטי ושל משה איבגי. רק שזה לא אומר שגם השוטרות, "נשים בוגרות", בניסוח של שחם, חזרו לחיים נורמליים. כמו שזה לא אומר שהלקח נלמד ושהצדק, עם מי שלא רק שהעניק לגיטימציה להתנהגות דוחה בארגון שהוא היה אחד מראשיו, אלא גם הרשה לעצמו לנהוג כך בכפופות לו – נעשה. ובזמן.
- אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
