סוגיית הפתיחה באש ללוחמים שנויה במחלוקת בציבוריות הישראלית ומדי פעם עולה לכותרות, כאשר ישנם פיגועים בהם מחבלים שמטרתם לפגוע, נוטרלו ונורו למוות. הסוגיה עלתה שוב בעקבות פיגוע הדקירה בשבוע שעבר, בו שני לוחמי מג"ב נטרלו את המחבל וירו בו למוות. ביקורת נוקבת הופנתה כלפי מח"ש שזימנה את הלוחמים לחקירה ונטען כי הם פעלו כראוי.
מפכ"ל המשטרה רב ניצב יעקב שבתאי ביקש לזרז את בדיקת האירוע ונתן גיבוי מלא ללוחמים תוך שהוא מזכיר את האירוע עם צ׳רלי שלוש שהביא לשינוי נהלי הפתיחה באש. "האירוע של צ'רלי שלוש ז"ל ואירועים נוספים לימדו אותנו שחייבים להביא לנטרול מלא של מחבל במהלך אירוע שמתרחש וזה בדיוק מה שעשו לוחמי מג"ב, בתגובה מהירה ונחושה לפיגוע נגד האזרח ולניסיון לפגע גם בהם". אז מי הוא אותו צ׳רלי שלוש שהביא לשינוי בנוהל פתיחה באש לעבר מחבלים? מה חושבת משפחתו? האם חקירות מח״ש בנושא אכן מוצדקות? והאם יש מקום לשינוי?
צ"רלי שלוש, אותו לוחם שהזכיר מפכ"ל המשטרה, התגייס למשטרה ב-1986 והוכשר כלוחם וכחבלן בימ"מ. הוא השתתף בפעולת ההשתלטות של היחידה על אוטובוס האמהות במרץ 1988. ב-21 באוקטובר 1990, כשהיה בהשלמה של קורס קצינים, התעורר שלוש למשמע זעקות בשכונת בקעה בירושלים. הוא יצא לרחוב ונתקל בעאמר אבו סרחאן, מחבל ערבי חמוש בסכין שנמלט לאחר שרצח את החיילת איריס אזולאי ואת אלי אלטרץ. שלוש קרא לאבו סרחאן לעצור, ומשזה לא עצר לנוכח קריאותיו, ירה בו באקדחו לעבר רגליו. בין השניים התפתח מאבק, ובמהלכו הצליח אבו סרחאן לדקור את שלוש למוות.
מותו של שלוש עורר דיון מתמשך בסוגיה של הוראות פתיחה באש. הוראות אלו השתנו, והפיגוע נלמד בצה"ל ובמשטרת ישראל כדוגמה לכך שבמקרים שבהם יש מחבל עם אמצעי ומטרה, ויש לירות בו על מנת להרוג.
משה שלוש, (62) אחיו הגדול של צ'רלי, אמר בשיחה עם ynet כי לו נוהל פתיחה באש אז היה כמו היום, הוא היה עדיין בחיים. "המקרה של אחי הוא מקרה גבולי של חוסר דקויות בנושא של נוהל עצירת חשוד ושל נהלי פתיחה באש. אח שלי שילם בחיים שלו, בדבר הכי יקר בגלל נוהל לא ברור ולא הגיוני. בעבר היו הגבלות על פתיחה באש. קודם היה צריך להגיד עצור ורק אם המחבל מאיים על החיים שלך, אפשר לירות באוויר או ברגליים. בזמן אמת קשה להתנהל עם הנוהל הזה, אבל צ׳רלי חשש לחרוג מהנהלים ולעשות פשלה. הוא ירה במחבל אבל ברגע של חוסר תשומת לב, המחבל הזיז את הגוף שלו הצידה ודקר אותו. אם הנהלים היו אחרים, צ'רלי היה בחיים היום כי הוא היה לוחם מיומן ולא היה לו בעיה מבצעית".
שלוש מתרעם נוכח העובדה כי מח"ש חקרה את הלוחמים וטוען כי צריך לתת להם יד חופשית. "קשה לשפוט את הסיטואציה הזו והנוהל חייב להיות ברור כי אנחנו במלחמה. צריך לתת חופש לחיילים ולא לדכא את המוטיבציה לחסל מחבלים שבאים לפגוע בהם. אחי שילם בחיים כדי שאחריו לא יקרו מקרים כאלה. צריך לתת ללוחמים לפעול ולא להתעסק בקטנות כי זה עולה לנו בחיים, ומהצד השני המחבלים מנצלים את הנהלים האלה כדי לפגוע".
הלוחמים שניטרלו את המחבל מהפיגוע בשער שכם משחזרים
(צילום: דוברות המשטרה)
המפכ"ל לשעבר רב-ניצב בדימוס אסף חפץ סבור כי חובה לחקור מקרה בו אדם נורה למוות, אך טוען כי בכל מקרה, הלוחמים יצאו ללא אשמה. "ירו ומישהו נפגע וצריך לחקור, אבל די ברור שהחקירה תיסגר מחוסר אשמה. ברגע שיש נושא שהוא מוטל בספק, ההנחיה הנכונה היא לחקור ולבדוק. בשלב ראשון אולי לא לחקור תחת אזהרה אבל מח"ש צריכה לבדוק מה קרה וזו גישה יותר בטוחה כדי להימנע ממצבים שהם על הגבול, ואני לא רואה בעצם החקירה בעיה".
"אסור ששוטרים יחששו לירות כשיש סכנה"
בזמן המקרה בו נרצח צ'רלי שלוש, חפץ שימש כמפכ״ל המשטרה והוא זוכר את האירוע היטב וטוען כי ההיסוס של שלוש, הביא למותו. "צ'רלי היסס בתגובה שלו למחבל במקום לירות בו ישר ולהרוג אותו. המחבל ניצל את ההזדמנות, התנפל עליו ותקע לו סכין. ההיסוס הוא זה שנתן למחבל זמן לפעול. זה לא סביר שלוחם ימ"מ יאפשר למישהו להתקרב אליו. הוא היסס אולי מתוך מחשבה שהוא לא מסכן אותו והוא נתן לו צ'אנס לפגוע בו. אם צ׳רלי היה יורה במחבל ולא מהסס, הוא היה היום בחיים".
תיעוד: פיגוע הדקירה בשער שכם; המחבל נוטרל
(צילום: דוברות המשטרה )
לדבריו, הלקח מאותו מקרה, שכשיש חשש שמחבל בא לפגוע, מחסלים אותו מיד. "ההנחיות ללוחמים זה לחסל על מנת לא ליצור זמן מרחב שיאפשר למחבל לממש את זממו. זה הלקח המרכזי מהסיפור של צ'רלי שלוש שהיסס לחצי שנייה. על בסיס אותו מקרה, כשאתה מתרגל לוחמים לסיטואציות כאלה, אתה מאמן אותם לפגוע על מנת להרוג. באימונים גם כשאתה יורה מול מטרות וכשעושים תרגולים ללא אש. מחנכים את השוטר ויוצרים לו את הריפלקס שבמקרה שמישהו בא להרוג, צריך כמה שיותר מהר לחסל אותו. כתוצאה מהלקח הזה, כמעט לא משאירים שיקול דעת למי שנמצא במצב כזה אלא להיות תכליתי ולחסל את הבעיה. צריך לפגוע".
"ברגע שיש סכנת חיים צריך לפתוח באש", אומר חפץ. "הפתיחה באש צריכה להיות ברגע שחשים סכנה לך או לאנשים שצריך להגן עליהם. ״ולכן הוראות פתיחה באש הן בסדר גמור והן לא מגבילות ברגע שחשים בסכנת חיים וזה לא שונה ממקומות אחרים בעולם. היורה חייב להחליט בעצמו אם הוא חש בסכנה או לא, ולכן בדרך כלל במצבים כאלה, החקירה תהיה לטובתו, כי גם אם יהיה חשש שאותו לוחם לא היה בסכנה, זו החלטה סובייקטיבית בשטח ואי אפשר לערער עליה. החקירות זה נוהל פרוצדורלי שבמקרים כאלה מח״ש בודקת אבל זה לא אמור להרתיע את הלוחמים בשטח לדעתי מלפעול. אסור ליצור מצב שהשוטרים והשוטרות יחששו להפעיל את הנשק כשהם מזהים או חושבים שיש סכנה. לכן גם באימונים וגם הפיקוד שהוא מכין את האנשים לקרב, צריך לאמן אותם ולהכשיר אותם שהשיקול הוא שלהם ואז החוק מגן עליהם".
חפץ מציע לשלב שלב ביניים לפני חקירה כדי לא להרתיע לוחמים מלפעול בעת סכנה. "יכול להיות שצריך לעשות איזשהו שלב ביניים של תחקיר מבצעי. מח״ש מתחקרים את האירוע ובודקים מה היה, אבל לדעתי על מנת להיות בצד הנכון של התמונה, מחש צריך לוודא שהאירוע הוא אירוע שאין בו אשמה".
"לוחמים חוששים לפעול? תלוש מהמציאות"
גם ניצב בדימוס דוד צור, מי ששימש בין היתר כמפקד הימ"מ וכמפקד מג״ב זוכר היטב את המקרה של שלוש. ״צרלי ז״ל נכנס לאירוע שלא בידיעה של מה שקרה לפני כן. הוא קפץ מהמיטה בשבע בבוקר אחרי ששמע צעקות מבחוץ. הוא ראה סיטואציה של אדם מחזיק סכין גדולה מגואלת בדם והוא לא ידע שהוא שחט לפני זה שני אנשים. הוא רץ אחריו וצועק לו לעצור וירה באוויר. המחבל נעמד והוא ירה בו שלושה כדורים ברגל ונפל. בשלב הזה שהוא שכב על הרצפה, צ׳רלי חשב שהוא סיים את האירוע וכשהוא התכופף להפוך אותו, המחבל דקר אותו דקירה אחת בחזה וחדר לו בין הצלעות ללב וצ'רלי תוך דקה מת״.
"אחד הלקחים מהאירוע הזה בהקשר של הפיגוע זה שאם נמצאים בסיטואציה שבה אדם מתקרב עם סכין, אין זמן להגיב", אומר צור. "הסיכון כשיש אמצעי כוונה, המהירות שבה המחבל יכול להתקרב אליך, גבוהה ואתה לא תספיק להגיב ולכן צריך להגיב מיד ומהר ולא להתעסק בירי ברגלים או באוויר, אלא לירות ולנטרל במהרה. משם המשטרה חידדה את הנהלים של פתיחה באש שלא חייבים לעבור את הירי באוויר והרגליים, אלא במצב שבו יש סכין וכוונה לפגוע, לירות ישירות למרכז כדי לנטרל האיום".
לדבריו, בכל מקום שיש ירי ומישהו נהרג, באופן אוטומטי צריכה להיפתח חקירה, אך אולי כדאי לשקול לבצע תחקיר מבצעי בטרם נפתחת חקירה. "בדיקה בשטח הייתה מספיקה במקרה הזה ונטילת הנשק הייתה מיותרת, אבל לא נגרם פה נזק גדול מדי כי המערכת גיבתה אותם בצורה טובה והחקירה הזו הסתיימה מהר מאוד, והחזירו להם את הנשק והיום הודיעו על סגירה של התיק מחוסר אשמה. בסך הכול המערכת פעלה מהר".
5 צפייה בגלריה
"גם למח"ש ברור שבמקרים כאלה הסבירות שהתיק ייסגר מחוסר אשמה". ערן שנדר
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"יכול לקרות שלוחמים בשטח היו חוששים לפעול אם המערכת לא הייתה מגבה אותם כל כך מהר", מוסיף צור. "כל האמירות שלוחמים חוששים לפעול בגלל המקרה של אלאור אזריה תלושות מהמציאות. תמיד יש את אימת מח״ש מעל הראש, ומצד שני אנחנו לא רוצים שלוחמים יאבדו צלם אנוש, אנחנו רוצים שהם יפעלו על פי הנהלים. צריך למצוא את האיזון הנכון בין הלוחמים שפועלים בשטח לבין שמירת הכללים".
פרקליט המדינה לשעבר ערן שנדר ומי שהקים את המחלקה לחקירות שוטרים סבור גם הוא כי יש הצדקה לפתוח בחקירה לאחר פיגוע בו המחבל נורה למוות. "כשנהרג בן אדם, ושהסרטון מראה שהוא שוכב על הקרקע, צריך לקבל את גרסת הלוחמים תוך ידיעה שברצף של ירי שנעשה בנסיבות האלה, הסבירות היא שהתיק ייסגר מחוסר אשמה. ברור גם לחוקרי מח"ש, שאם מדובר ברצף של ירי כפי שהראה הסרטון, הסבירות היא שהתיק ייסגר מחוסר אשמה".
לדבריו, המקרה של צ׳רלי שלוש לא דומה למקרה של הפיגוע בשבת. "שלוש היה לוחם מיומן והוא לא הבחין בסכין שנשא המחבל. הוא חשב שהוא יכול לנטרל אותו בכוחות עצמו. אם הוא היה יורה בו, לאף אחד לא היה טענות. הוא לא ירה לא כי חשש מההשלכות על הירי, אלא כי חשב שישתלט עליו בעצמו ולא הבחין בסכין. זה לא אומר שההנחיות פתיחה באש לא שונו בעקבותיו אבל מי שאומר שצ׳רלי שלוש לא פתח באש בגלל הנחיות כאלה ואחרות, לא מכיר את המקרה".
שנדר טוען כי חקירות מח״ש בנושא הפיגועים, לא מטרידים את הלוחמים בשטח מלפעול בעת סכנה. "ברגע שיש פתיחה באש שנוטלת חיים, ראוי לקבל את גרסת היורים ולברר שהם פעלו כפי שצריך, אחרת המדרון הוא מאוד תלול ואנחנו נצטער עליו. מי שמרגיש בסכנת חיים, לא חושב באותו זמן על פעולות מח"ש, אלא על איך הוא מנטרל את הסכנה".
