אם היינו צריכים לבדוק מה אחוז הישראלים שיודעים להגיד מתי חוגגים את יום ירושלים ולמה אנחנו מציינים אותו, נראה שרוב הציבור הישראלי כלל אינו מודע לקיום של החג הכה יפה הזה.
איך יכול להיות שאחד החגים הלאומיים הכי מהותיים שלנו, הפך להיות לכזה שנחשב לאח הפחות מוכר ופחות פופולרי של יום העצמאות? יש לכך כמה סיבות, אך ברצוני דווקא להתמקד באתגר, ולהציע כיצד נוכל לדאוג לכך שהדורות הבאים של הישראלים, מכל הרקעים, המגזרים והאוכלוסיות, יעלו לירושלים ביום חגה, כ"ח באייר, ויבינו את הנס הגלוי שהתרחש כאן לפני 56 שנה.
על פי חוק יום ירושלים שנחקק בשנת 1998, יום ירושלים נחשב כיום בחירה, בו העובד יכול לצאת ליום חופש על חשבונו. ואני שואל: האם שחרור בירתנו ההסטורית אינו חשוב מספיק בשביל לקבוע יום שבתון או אפילו לאפשר לאנשים לחגוג מבלי לוותר על ימי החופשה שלהם?
כך למשל, בבניין המוסדות הלאומיים, בו פועלים הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית העולמית, קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל, כ"ח באייר הוא יום חופש, על חשבון המעסיק. אנחנו לא רק מאפשרים את יום החופש הזה, אלא מעודדים את העובדים שלנו לצאת ולהשתתף במגוון אירועים וטקסים בבירה.
בטוחני שיהיו התנגדויות מכאן ועד הודעה חדשה לקביעה של יום ירושלים כיום שבתון, אך כיצד נוכל באמת לראות את היום הזה כחג לאומי אם לא נאפשר את החגיגות בצורה מסודרת ורשמית?
אפשר למשל לאמץ את המודל האמריקני ולחגוג בצורה ממלכתית את יום ירושלים כיום שבתון באחד מימי ראשון הסמוכים לכ"ח באייר, ובכך ליצור סוף-שבוע ארוך בו יידעו כל משפחות ישראל כי זהו זמן משפחתי המוקדש להכרת בירתנו היפה.
עוד על פי חוק יום ירושלים, "שר החינוך רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות, שייוחדו ליום ירושלים", ואני שואל: למה שר החינוך רק "רשאי" לקבוע פעילות חינוכית, במקום שמשרד החינוך יהיה חייב על פי חוק לציין את היום הזה בצורה חינוכית ומושקעת? אם יש ימי חופש ב"אסרו חג",למה שלא יהיה חג לאומי ביום איחוד ירושלים?
לפני 10 שנים זכיתי להגות את חידון הציונות שמתקיים מידי שנה ומשודר ביום העצמאות לכל אזרחי ישראל. מעטים יודעים שהרעיון המקורי היה לקיים את חידון הציונות ביום ירושלים, אך כאשר ניהלנו שיחות ראשוניות עם ערוצי הטלוויזיה, אמרו לנו שאין שינוי בלוח השידורים ביום ירושלים - "זה יום רגיל, אפשר לבחון שידור ביום העצמאות". הבנו אז שעדיף לשדר את החידון ביום העצמאות, אך באותה הנשימה גם התאכזבנו מאוד מכך שהחג הזה לא מוכר דיו.
בעיניי, אחת המסורות היפות של יום ירושלים היא מצעד הדגלים ברחבי העיר, ומשתתפים בו בעיקר אנשים השייכים למחנה הימין. דווקא השנה, בה הפך הדגל לסמל של מחאה ולשיח מחודש לגבי הערכים המשותפים שלנו כעם, כמה יפה זה לראות ישראלים מכל הדעות הפוליטיות, חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדיים כאחד, צועדים ברחבי ירושלים; ביחד, באחדות שאנחנו כה זקוקים לה בתקופה זו של ויכוחים ופירודים.
אחד מהשמות הנרדפים של יום ירושלים הוא "יום איחוד ירושלים", שכן באותו יום אוחדו חלקי העיר ואיפשרו לראשונה זה שנים רבות את הגישה של יהודים לכותל המערבי.
מי ייתן וירושלים תהיה זו שתגרום לאיחוד שלנו כעם וכמדינה, אחרי שנה כה טעונה ואמוציונלית.
יעקב חגואל הוא יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
