ביקור הבזק של שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין לא יכול להיחשב כהצלחה גדולה בישראל. יותר משבא לשמוע ולהבין ממארחיו הישראלים, הבכיר האמריקני בא כנראה להשמיע ולהבהיר לממשלת ישראל ולעומדים בראשה את העמדות של ממשל ביידן ביחס למשבר הפוליטי שבו ישראל נמצאת וביחס להתפתחויות האזוריות.
שר ההגנה האמריקני קיים בנמל התעופה בן גוריון שני מפגשים, האחד עם רה"מ בנימין נתניהו, לפני שרה"מ המריא עם רעייתו לרומא, ומיד אחר כך עם שר הביטחון יואב גלנט, שהגיע במיוחד לשדה התעופה הנצור בידי המפגינים כדי לפגוש את עמיתו האמריקני. סיטואציה מביכה כשלעצמה.
דווקא מהדברים שאמר גלנט במסיבת העתונאים המשותפת בסיום המפגשים אפשר להבין שבנושאים העיקריים המחלוקות בין שני הממשלים רק העמיקו. גלנט חזר ואמר שצריך להכין את כל האופציות לפעולה באיראן וחזר על כך פעמיים. הוא לא אמר שבעניין זה יש הבנה בין ישראל לארה"ב אלא ש"צריך לקבל החלטות חשובות". גלנט למעשה לא הסתיר את כוונתו שמה שצריך זה פעולה זה להכין פעולה התקפית נגד איראן. לעומת זאת, שר ההגנה האמריקני הדגיש בדבריו את העובדה שממשל ביידן עדיין מעדיף לפתור את המשבר עם איראן בדרכים דיפלומטיות. שני האישים בחרו את מילותיהם בקפידה ולכן ברור שקיימת אי הסכמה בעניין הזה.
אי הסכמה נוספת קיימת כנראה גם בנושא הפלסטיני, שבו שר ההגנה האמריקני הפציר במארחיו הישראלים להרגיע את המצב. גלנט אמר, בנוכחות עיתונאים, שישראל תמשיך בפעילות כפי שהיא היום בשטחים הפלסטיניים כדי למנוע טרור. עצם ציון העובדה הזו על ידי גלנט מצביע על חוסר ההסכמה שקיימת בנושא זה בין וושינגטון לירושלים.
שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין בחר לפתוח את הצהרתו במסיבת העיתונאים בפיסקה ארוכה שנושאה היה הערכים הדמוקרטיים המשותפים לישראל וארה"ב, והוא הדגיש את הצורך במערכת משפט עצמאית וחזקה ואת הצורך לעשות שינויים בהסכמה רחבה כדי שהם יהיו יציבים. לא מדובר בעניין ביטחוני, ולכן ברור שאוסטין נשלח על ידי הנשיא ביידן להעביר מסר תקיף לנתניהו ולגלנט בדבר הצורך שרואה ארה"ב בהימנעות ממשלת ישראל מערעור עצמאותה וחוסנה של המערכת המשפטית, ומהצורך לבצע שינויים חוקתיים רק כשיש קונצנזוס רחב בעם.
אוסטין אמר בתחילת דבריו שהשיחות עם נתניהו, גלנט וצוותיהם היו "מועילות". בקוד הדיפלומטי האמריקני פירושו של דבר: אני אמרתי לכם מה אני חושב ואתם אמרתם לי מה אתם חושבים ומתכוונים לעשות, ולא בהכרח הגענו להסכמות. במילים פשוטות, יש יותר מחלוקת מאשר הסכמה בין ישראל לארה"ב, הן בנושא השינויים המשפטיים שהממשלה מנסה להנהיג, וגם בנושא הפלסטיני.
נושא נוסף שבו הממשל האמריקני אינו מרוצה מעמדת ישראל הוא ההימנעות ממתן סיוע צבאי ממשי הגנתי לאוקראינה, של ממשלות ישראל הקודמת וזו הנוכחית. לויד אוסטין ציין את הסיוע ההומניטרי שישראל מעניקה, אבל מדבריו השתמע בבירור שהוא מצפה שישראל תעניק לאוקראינה גם סיוע צבאי שאינו הומניטרי, אלא כזה שיכול לסייע לאוקראינים להגן על עצמם מפני הצבא הרוסי.
הנושא היחיד שבו כנראה שוררת הסכמה חלקית בין אוסטין לבין גלנט ונתניהו הוא ההתמודדות עם תוכנית הגרעין והטרור האזורי האיראני. מדברי גלנט וגם מדברי אוסטין עולה שארה"ב ממשיכה ללא הפרעה, ואף תמשיך במתן סיוע טכנולוגי וכספי למאמצי ישראל להתכונן לעימות מלחמתי עם איראן. בנושא זה מתקיימים כמה מאמצים משותפים לישראל ולארה"ב, שיכולים להיחשב כפורצי דרך והם כנראה יימשכו. כמו כן יימשך שיתוף הפעולה והתיאום הצבאי האזורי בין ארה"ב, המדינות הערביות החברות בברית אברהם, וישראל.
אבל האמריקנים, כך עולה מדברי אוסטין, לא שוקלים עדיין ברצינות אופציה התקפית על איראן ואף מייעצים לישראל שלא למהר בכיוון הזה. אוסטין אמר במפורש שממשל ביידן מעדיף לטפל באיראן באמצעים דיפלומטיים. השורה התחתונה היא ששר ההגנה האמריקני בא היום לישראל יותר להשמיע מאשר לשמוע, והוא העביר את מסריו בלי לאיים על בכירי ממשלת ישראל. אבל אפשר להבין מעצם הביקור שלממשל ביידן חשוב מאוד שהממשלה בישראל תתחשב בעצות שהיא מקבלת מוושינגטון, וכי אם לא תעשה כן ייתכן שייפגע שיתוף הפעולה בהקשר האיראני.
