הפיצוץ אמש (חמישי) בין בל"ד לשאר חלקי הרשימה המשותפת לא הפתיע אף אחד שמכיר את היחסים הפנימיים העכורים, או את חילוקי הדעות האידיאולוגיים. אך ההערכה הגורפת, גם בקרב גורמים בבל"ד, הייתה שלבסוף תימצא הדרך לריצה משותפת. לפני כמה שבועות אמרה לי אחת הדמויות המוכרות במפלגה ש"אנחנו נרד מהעץ הזה". באותה נשימה, היא שללה את התיאוריה שנפוצה בקרב כמה אנשי ציבור ערביים - שבל"ד רוצה בפיצוץ המשותפת, בדיוק כדי להוביל לקריסת ההצבעה בציבור הערבי. התיאוריה אף גרסה שגורמים בבל"ד שעודם נאמנים לעזמי בשארה, ורוצים בהחרמת הבחירות ממש, הם שטיפחו במכוון את הקרעים. התמודדות של בל"ד, לדוגמה, עשויה לקחת פלח חשוב של אלפי קולות שיפגעו ברע"מ דווקא. ורע"מ לא רחוקה מאחוז החסימה.
אך רוב נבחרי הציבור שוללים את התיאוריה הזו, וחושבים שהיא מורכבת מדי. הסיבות לפיצוץ אמש הן כבר היסטוריה, והנקודה המשמעותית היא ההשפעה על הבחירות הקרובות. בציבור הערבי מעריכים שבל"ד שווה כמה עשרות אלפי קולות בודדים. בין 20 ל-40 אלף קולות, אלה ההערכות המקובלות. אך המצביעים הללו, מועטים ככל שיהיו, בהחלט יכולים לגרום לאובדן ייצוג משמעותי לציבור הערבי, ובהתאם לכך - להוביל לגוש נתניהו-חרדים של 61 מנדטים ויותר. למעשה, מתחילת מערכת הבחירות לא היה קרוב יותר נתניהו לניצחון מאשר אמש. בזכות סמי אבו שחאדה וחבריו, כמובן.
סקר אחרי סקר, וגם שיחות עם מנהיגים מקומיים, ממחישים שהפיצול בפוליטיקה הערבית מרחיק מצביעים ערבים מהקלפיות. תחושת הפיצול הזו קיבלה תוספת כוח משמעותית באירועי אמש, ולכן ההערכה המקובלת היא שאחוזי ההצבעה יפחתו. כדי לפצות על אובדן הקולות האבודים שילכו לבל"ד, יש צורך בהעלאה באחוזי ההצבעה הכלליים בציבור הערבי. זה נראה רחוק כעת.
למעשה, זה מורכב אפילו יותר. אם בל"ד תיפסל בידי ועדת הבחירות - וזו בהחלט אפשרות סבירה, כעת כשהיא רצה לבד ועמדותיה כרגיל קיצוניות - העניין יכול לגרור החרמה נרחבת יותר של הבחירות בידי מצביעים ערבים.
שחקן מפתח בסיפור הזה הוא יאיר לפיד. הבעיה שלו, מתחילת האירוע, פשוטה: הוא לא יכול להתערב ישירות בפוליטיקה הערבית, משום שהתערבות כזו מיד תיתן נשק בידי קמפיין הליכוד. אך הפוליטיקה הערבית היא זו שתקבע, בסופו של דבר, את הסיכוי להעמיד בלוק חוסם לנתניהו.
אל מול הדילמה הזו, בחר מנהיג הגוש וראש הממשלה שלא להתערב. בשעה שבנימין נתניהו דחף את ידיו עמוק אל תוך הביצה של הימין הקיצוני, מבן גביר ועד הרב טאו, לפיד חשש (ובמידה מסוימת של צדק) שבוחריו המרכזיים יפרשו כל ניסיון להנדס את חלקי הגוש בצד הערבי כלגיטימציה לעמדותיהם. על העמדה הממתינה, המשקיפה, המתעלמת הזו - הוא משלם כעת מחיר יקר. אך האפשרות ההפוכה, להיות מעורב עד צוואר, הייתה עלולה להביא לאותה תוצאה בדיוק - ולסייע לנתניהו בטיעוניו מול יש עתיד.
יש כמובן עוד אפשרות. שבל"ד איכשהו לא תתמודד לבסוף, כי ממילא זו התמודדות אבודה - ושתע"ל וחד"ש ינסחו אלטרנטיבה חיובית, כזו שתעודד מצביעים ערבים להגיע לקלפי, כדי להשפיע. כזו שיכולה לסייע ללפיד להרכיב ממשלה.
דברים בנוסח זה אפשר היה לשמוע אתמול מאחמד טיבי, רגע אחרי סגירת הרשימות. "אנחנו באים לכנסת כדי להשפיע", הוא הדגיש, "על תהליכים פוליטיים וכלכליים. לא כדי להחרים, להתמודד ולהיות מוחרמים". הוא הזכיר, ובצדק, כי ב-2019 השיגה רשימה מאוחדת של חד"ש ותע"ל כשישה מנדטים.
בין אם ההערכה האופטימית הזו תתממש או לא, דבר אחד ברור: בעוד שגוש נתניהו מגיע לבחירות מאוחד, ממוזג ונמרץ, גוש המרכז-שמאל-ערבים מוצא את עצמו מפוצל, עם 3 מפלגות שאחוז החסימה משתעשע עימן. לשמחה במצודת זאב אמש הייתה סיבה טובה.