העימותים בנגב ובשדה הפוליטי והציבורי על רקע נטיעות הקק"ל מכניסים את יו"ר רע"מ מנסור עבאס למעין מלכוד 22. מצד אחד, בסיס כוחו הפוליטי והאלקטורלי נטוע באוכלוסייה הבדואית. הוא מהווה את הייצוג האולטימטיבי של חלקים מהפריפריה הערבית בצפון הארץ ובדרום ולכן אפשר להבין את ההתגייסות שלו למניעת הנטיעות. מצד שני, סוגיית הבעלות על הקרקע, שהיא שאלה לאומית במהותה לפחות מנקודת המבט הישראלית-ציונית, גורמת לערעור הלגיטימיות שלו בדעת הקהל היהודית, זו שעליה עמל לאורך כל השנה האחרונה.
האסטרטגיה הבסיסית ופורצת הדרך של עבאס, שהגדירה את השונות בינו לבין הרשימה המשותפת, נשענה על הנכונות להמיר אידיאולוגיה בכלכלה. במילים אחרות – הוא עמעם את קווי השבר הרעיוניים שמגדירים ומעצבים את הסכסוך בין יהודים ובין ערבים לטובת עיסוק בלעדי בנושאים הנוגעים לרמת חייה של האוכלוסייה הערבית ואיכותה.
מבחינות רבות, האסטרטגיה של עבאס גילמה ניצחון גדול לתפיסה הציונית שמאז 1948 הציבה לעצמה כתכלית-על לפרק את הלאומיות הפלסטינית של המיעוט הערבי ולייצר עבורו משמעות קיום אחרת, בין אם דרך הקניית שוויון אזרחי, שילוב במערכת הפוליטית הישראלית, צמצום פערים סוציו-אקונומיים, ובעשור האחרון - שילוב כלכלי.
על מנסור עבאס להבין את הקו הדק המפריד בין הצלחה לבין כישלון של המיזם הפוליטי האישי שלו, ובעיקר של המיזם הישראלי-לאומי של יחסי יהודים וערבים
בשונה מיריביו הפוליטיים הסכים עבאס, איש התנועה האסלאמית, לשחק על המגרש הזה ולמעשה היה למנהיג הערבי הראשון שסיפק הכרה פומבית חסרת תקדים באופייה היהודי של המדינה. ההתבטאות שלו לאחרונה, שלפיה "ישראל מדינה יהודית וככה היא תישאר", גילמה נכונות לשחק על פי כללי המשחק הציוניים, ואין פלא שהיא גררה ביקורת אפילו מתוך בכירי התנועה האסלאמית. מנקודת מבט זו, פרשת הנטיעות מאיימת להחזיר את רע"מ ואת עבאס בפרט לתוך פוליטיקת הזהות הוותיקה של הערבים בישראל.
יש להניח שהיריבים מ"הרשימה המשותפת", המאותגרים פוליטית על ידי עבאס ורע"מ, מחככים את ידיהם בשביעות רצון נוכח ההתפתחויות האחרונות בנגב. זו למעשה תמונת מראה לניסיון של הליכוד לפורר את הקואליציה דרך נקודת התורפה של העיסוק בפוליטיקת הזהות הלאומית של הערבים והיהודים בישראל. בתוך ההקשר הכולל – שיח על היעדר משילות בחברה הערבית ובפרט מה שנתפס כהשתוללות הבדואים בנגב – הסיטואציה ממוסגרת בתוך ההקשר הלאומי ומעצימה את הדילמה שבה נתון עבאס.
ד"ר דורון מצאאלא שלא מדובר רק בדילמה האישית-פוליטית שלו אלא באיום על כל המהלך האסטרטגי של יחסי ערבים ויהודים בישראל. זהו מהלך שאת יסודותיו הניחו בעשור האחרון דווקא ממשלות הימין כחלק מתפיסת "השלום הכלכלי" מבית אבל גם מחוץ ("הסכמי אברהם"), והוא קיבל צורה מוחשית בהרכבת הממשלה הנוכחית. מדובר, בלי הגזמה, באקספרימנט שיש לו משמעות בסדר גודל לאומי המשרת את תכליותיה של המדינה היהודית-ציונית. כישלונו יחזיר את יחסי היהודים והערבים למודל המוכר והוותיק של פוליטיקת הזהות האידיאולוגית, שאירועי "שומר החומות" האלימים במאי 2021 שיקפו והדהדו את חומרי הגלם שמהם הוא עשוי.
על מנת למנוע זאת יצטרך גם מנסור עבאס להבין את גבולות המגרש שעליו הוא משחק ואת הקו הדק המפריד בין הצלחה לבין כישלון של המיזם הפוליטי האישי שלו, ובעיקר של המיזם הישראלי-לאומי של יחסי יהודים וערבים.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
