שמונה בינואר 2011 היה יום קר בטוסון. 12 מעלות זה בערך הכי קר שיכול להיות בחורף של אריזונה. אבל השמש זרחה ובמגרש חניה של אחד ממרכזי הקניות האדירים שממלאים את מרחבי מערב ארה"ב, התכנסו כמה עשרות אנשים כדי לשוחח עם הנציגה שלהם בקונגרס. גבי גיפורדס, פוליטיקאית מלאת אנרגיה וקורנת אופטימיות, נהגה לערוך את המפגשים האלה באופן קבוע מאז הגיעה לבית הנבחרים של הקונגרס ב-2007. "חברת הקונגרס בפינה שלך", קראה לאירוע הזה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גיפורדס, אז בת 41, הייתה כמעט מטאור במפלגה הדמוקרטית. האישה הצעירה ביותר שנבחרה אי פעם לסנאט של מדינת אריזונה, האישה השלישית בסך הכל שייצגה אי פעם את אריזונה בקונגרס, וגם היהודייה הראשונה. החבר הטוב שלה, ברק אובמה, קרא לה "כוכבת", ו"הניו יורק טיימס" הגדיר אותה כפוטנציאל להיות הנשיאה הראשונה. כל החלומות האלה התנפצו תוך שניות במטח כדורים מרובה חצי אוטומטי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כמה דקות לאחר תחילת המפגש, החלו היריות ואנשים נפלו בזה אחר זה. נפל ומת השופט הפדרלי ג'ון רול; נפלה ומתה כריסטינה טלר, ילדה בת תשע עם תשוקה לפוליטיקה; נפלו ומתו עוד ארבעה אנשים. ונפלה גבי גיפורדס. כמה דקות אחר כך צילצל הטלפון של מארק קלי, בעלה של גיפורדס. "מארק, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה'", אמרה לו ראש הלשכה של גיפורדס, "אבל גבי נורתה בראש".
קלי, אסטרונאוט קר רוח, פתח טלוויזיה ושם דיווחו כי גיפורדס מתה. הוא הלך לשירותים ובכה 30 דקות. כשיצא משם, אמרו לו שבעצם גבי בבית חולים במצב אנוש. כשהגיע לא יכול היה לזהות את אשתו, עם גולגולת מרוסקת, מחוברת למכונת הנשמה ובתרדמת. הרופאים אמרו לו שהיא תשרוד - פחות מעשרה אחוזים מנפגעי הירי בראש מצליחים לשרוד - אבל לא יכלו להבטיח יותר. היא עלולה להישאר בתרדמת לתמיד.
11 שנה אחרי, גבי גיפורדס לא רק שרדה, היא מנצחת בחיים בכל יום. הקליע עבר דרך החלק השמאלי של מוחה, זה ששולט בייצור השפה, וגזל ממנה את היכולת לתרגם מחשבות למשפטים מורכבים. אז היא מתקשה מאוד בדיבור, וגם לא קל לה ללכת, אבל חוץ מזה, אי-אפשר לעצור אותה.
"חיי השתנו באופן קיצוני, אבל אני לא יכולה לשנות את העבר ולא יכולה לחזור למה שהייתי קודם", אומרת גיפורדס בריאיון שנערך בכתב, בשל מוגבלותה בדיבור. "לכן המנטרה שלי היא 'קדימה'. אני קשוחה ועמידה יותר ממה שהייתי לפני הירי, ולמדתי כל כך הרבה על עצמי במסע ההחלמה הארוך שלי.
"הייתי צריכה ללמוד מחדש איך לעשות דברים יומיומיים שפעם באו לי בקלות, דברים שלקחתי כמובנים מאליהם. למדתי להסתגל: ההליכה יכולה להיות קשה, אבל אני מוכנה להזמין כל אחד למרוץ אופני שכיבה. הדיבור הוא אתגר גדול, אבל אני יכולה לזמזם את השירים האהובים עליי משנות ה-80. זה הרבה יותר מהתקופה שבה המילים היחידות שיכולתי לומר היו 'מה' ו'צ'יקן'".
במקפיא המקרר בביתם של גבי גיפורדס ומארק קלי בטוסון, יש שקית שעליה כתוב "לא לזרוק, זה לא זבל". בתוך השקית נמצאת חתיכת הגולגולת שהרופאים הסירו באותו יום נמהר. המראה של גיפורדס מוציאה את השקית ביד רועדת, הוא רק אחד משורה ארוכה של תמונות מדהימות - חלקן קשות, רובן מרגשות עד עמוק בשיפולי הבטן - בסרט התיעודי "גבי גיפורדס לא מרימה ידיים", שיוקרן בבכורה בפסטיבל "דוקאביב" שנפתח אתמול (רביעי, 26 במאי), ובשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח שמציינת 50 שנה להיווסדה.
את הסרט ביימו בטסי ווסט וג'ולי כהן, במאיות שעוסקות רק בסיפורי נשים איקוניות והפכו כוכבות בתחום הדוקו עם הסרט הנהדר RBG, על השופטת המיתולוגית רות ביידר גינסבורג. ווסט וכהן יהיו אורחות כבוד בפסטיבל ויוקרנו בו עוד שני סרטים שלהן: "ג'וליה" ו"פולי מארי".
הסיפור של גיפורדס היה על הרדאר של שתיהן כבר הרבה זמן, הן רק לא ידעו עד כמה זה ריאלי. ואז באה הקורונה, והיה קצת משעמם וכולם עבדו מהבית. ווסט וכהן קיבלו טיפ לפיו גיפורדס הגיעה לרגע שבו היא יכולה לפתוח הכל. "עשינו פגישת זום עם גבי ומארק, 45 דקות שהיו ממש קסם", אומרת כהן, "היינו מאוד מתוחות לגבי התקשורת עם גבי, אבל מה שגילינו באותה פגישה ובכל רגע אחרי זה שלגבי יש הרבה מאוד דרכים לתקשר".
ווסט: "שניהם היו מאוד פתוחים מההתחלה. הדבר הראשון שגבי עשתה היה להרים את הרגל, להראות לנו שיש לה גרביים של RBG כדרך לספר שהיא ראתה את הסרט שעשינו על שופטת שהיא העריצה. הם עשו לנו סיור בבית והראו את פיסת הגולגולת בפריזר. ואז מארק אמר פתאום שהוא צילם הכל מההתחלה".
מההתחלה?
"מההתחלה. יש לו קור רוח מדהים ממש, כנראה זה האסטרונאוט והמדען שבו, והוא היה צלול מספיק לחשוב שחשוב לתעד את זה. הוא אמר, 'אתן יכולות לקבל את החומר הזה', וכשראינו מה יש שם, ידענו שיש לנו סרט. עד היום אני נפעמת מהפתיחות שלהם ומהאומץ להראות את הרגעים האלה של גבי".
"הרגעים האלה" כוללים צילומים ממש מיום אחרי הירי, כשגיפורדס עוד הייתה בתרדמת. ראשה מגולח, צלקת ענקית מכסה את הגולגולת הפגועה, ומעט אורחים שקיבלו אישור נכנסים ויוצאים. יש צילומים ראשונים מהביקור הפרטי של ברק ומישל אובמה ארבעה ימים אחרי הירי, גם אז גיפורדס עדיין הייתה מחוסרת הכרה, ומפקיחת העיניים הראשונה שלה בנוכחות חברי קונגרס. היא עצמה לא זוכרת שום דבר מאותו יום, ואחרי שהתעוררה הרופאים המליצו לא לספר לה עד שהיא תשאל.
הקליע עבר דרך החלק השמאלי של מוחה, זה ששולט בייצור השפה. גיפורדס: "הייתי צריכה ללמוד מחדש לעשות דברים שלקחתי כמובנים מאליהם. ההליכה קשה, הדיבור הוא אתגר גדול, אבל אני יכולה לזמזם את השירים האהובים עליי. זה הרבה יותר מהתקופה שבה המילים היחידות שיכולתי לומר היו 'מה' ו'צ'יקן'"
שלושה שבועות אחרי שנפצעה אנושות החלה גיפורדס את דרך השיקום שנמשכת עד היום. ההבנה שהיא לא יכולה לדבר הייתה הפעם הראשונה שבה הכול הכה בה באמת. "זה היה התקף פאניקה חסר שליטה", מספר בסרט מארק קלי, "לדבר עם אנשים היה הכול בשבילה".
התסכול הזה פורץ מכל סצנה, בעיקר בחודשים שאחרי הירי. אפשר לראות כמה היא רוצה לדבר כפי שנהגה תמיד לומר את כל מה שהיא חושבת, ואפשר ממש לדמיין את הבועה שיוצאת לה מהראש: "אני אוהבת לדבר, אני גבי, ועכשיו אני כל כך שקטה".
היום היא יכולה לומר מילים ולהביע כוונות, אבל לא יכולה לחבר משפטים של ממש. "לפעמים המילים נמצאות על קצה הלשון שלי ואני פשוט לא מצליחה להוציא אותן החוצה", כותבת גיפורדס, "פעם דיברתי בלי הפסקה, אבל עכשיו לעיתים קרובות קשה למצוא את המילים הנכונות. אני מתאמנת הרבה, ומתקשרת עם יותר מסתם מילים ועם הרבה חיבוקים".
העבודה על הסרט לימדה את ווסט וכהן, שאולי גם מי שהדיבור בא לו בקלות ובאופן בריא, לא תמיד צריך לדבר כל כך הרבה. "יש לה את המילים", אומרת כהן, "האתגר שלה הוא לבנות משפט שלם. המילים שחסרות בדרך הן המילים הכי פחות חשובות. ראינו אותה בהקרנה של הסרט מיד אחרי שהודלפה החלטת בית הדין העליון לבטל את פסיקת רו נגד ווייד ולהפוך את ההפלות ללא חוקיות. היא ישר אמרה לנו, 'רו נגד ווייד, 50 שנה, הולכים אחורה'. זה לא משפט מסודר, אבל את מבינה לגמרי מה היא אומרת. היא נוכחת כל הזמן, יש לה זיכרון מצוין, היא זוכרת איך השיער שלך נראה ויודעת אם הסתפרת".
קטעי השיקום של גיפורדס מראים באמת איזו דרך כמעט בלתי אפשרית היא עשתה. משיתוק בצד ימין של הגוף, הגיעה למצב שבו היא יכולה ללכת בעזרת מקל או הישענות על מישהו. אזורי המוזיקה במוחה לא נפגעו, ותרפיה מוזיקלית עזרה לה לא רק להיות מסוגלת לשיר שירים שהיא אוהבת, אלא להשתמש בשירה כשקשה לה לדבר, וכך היא שרה משפטים כמו "השם שלי הוא גבי".
ארבעה חודשים אחרי הירי, המריא מארק קלי לחלל עם המשימה האחרונה של החללית "אנדוור". כשהיה באוויר התברר שגבי צריכה לעבור עוד ניתוח בדיוק ברגע שבו "אנדוור" אמורה הייתה לנחות בתחנת החלל הבינלאומית. גבי עברה את הניתוח בהצלחה, וקלי חזר הביתה ופרש מנאס"א.
היא שוחררה אחרי חמישה חודשי שיקום, וכעבור חודשיים נסעה לוושינגטון כדי להשתתף בהצבעה קריטית. קבלת הפנים שחיכתה לה הייתה רגע חף מציניות נדיר מאוד בקונגרס, אבל כבר היה ברור כי גבי גיפורדס, שהשמיים - או סתם ישיבה בבית הלבן - היו הגבול עבורה, סיימה את דרכה הפוליטית. שנה אחרי הירי ניסתה לצלם תשדיר שבו היא מודיעה שתפרוש מהקונגרס, ובקושי הצליחה להשלים משפט.
ג'ראד לי לאפנר הורשע ב-19 סעיפים, כולל שישה אישומים ברצח. גיפורדס התנגדה שהוא יקבל עונש מוות, היא רצתה שילך לכלא. לאפנר, אז בן 23, סבל מסכיזופרניה, ובין היתר טען שהממשלה שולטת בדקדוק של השפה האנגלית. הוא נזרק מהקולג' כי לא הסכים לקבל טיפול נפשי. למרות כל זאת, הוא השיג אקדח בלי שום בעיה.
לאפנר עבר בדיקת רקע של ה-FBI וקנה רובה חצי אוטומטי באופן חוקי, כי הוא מעולם לא אושפז, כך שלא היה שום תיעוד שלו כלוקה בנפשו. מוקדם באותו יום ניסה לקנות עוד אקדח בסניף של וולמארט בטוסון, אבל שם המוכר חשד בו. אז הוא הלך למקום אחר והשיג רובה. חפצים שהתגלו במרתף שבו גר חשפו אובססיה חולנית מאוד סביב גיפורדס.
אחרי שנידון למאסר עולם ללא אפשרות שחרור, פנה אליו קלי בבית המשפט ואמר לו: "ניסית להרוג אותה, אבל נכשלת ולא הצלחת להשתיק אותה. גבי ואני לא נחשוב עליך לעולם יותר".
העובדה שאדם שברור כי היה לוקה בנפשו במצב חמור הצליח להשיג בקלות ובדרך חוקית רובה חצי אוטומטי, מכנסת בתוכה את המציאות הפרימיטיבית, שבה ארה"ב מתעקשת לחיות בשם תפיסה מעוותת לגמרי של חופש וכניעה לבעלי אינטרסים. לפי "מרכז בריידי למאבק באלימות מכלי נשק", בכל יום נורים בממוצע 321 אמריקאים. 111 מהם נהרגים, בהם 22 ילדים בגילים שנה עד 17.
גיפורדס הפכה אחרי הפציעה לפעילה מאוד במאבק להקשחת הפיקוח על מכירת נשק. "כמה ילדים עוד ייהרגו?" תהתה אחרי הטבח בבית ספר יסודי בטקסס השבוע. "כמה חיי צעירים עוד ייקטעו, כמה משפחות עוד ייהרסו וכמה קהילות יסבלו מטראומה בגלל שהמנהיגים שלנו חוששים לפעול? מספיק זה מספיק"
שנה אחרי הפיגוע בטוסון, אירעה הזוועה בבית הספר סנדי הוק בניוטאון, קונטיקט, שם נטבחו 20 ילדים בני חמש-שבע ועוד שישה מורים. אפילו האירוע הבלתי נסבל הזה לא הזיז את הרפובליקנים בקונגרס, הכבולים ללובי הנשק בוושינגטון ולאידיאולוגיה רגרסיבית.
הקשחת הפיקוח על הנשק בארה"ב לא נראית באופק גם אחרי הטבח שהתרחש השבוע בבית ספר יסודי בטקסס, מדינה שבה בגיל 18 לא ימכרו לך סיגריות ואלכוהול, אבל יחמשו אותך בנשק חוקי אם רק תשלם מספיק. נכון למועד כתיבת שורות אלה, 19 תלמידים בני שבע-עשר ושתי מורות נרצחו בטבח בעיירה יובלדה, שביצע סלבדור ראמוס, בחור מקומי בן 18, שירה בסבתו לפני שיצא למסע ההרג.
"כמה ילדים עוד יהרגו מנשק?", כתבה גיפורדס בתגובה לטבח. "כמה חיי צעירים עוד ייקטעו, כמה משפחות עוד ייהרסו וכמה קהילות יאלצו לסבול מטראומה בגלל שהמנהיגים שלנו חוששים לפעול? לא אנוח עד שילדים יוכלו ללכת לבית הספר בלי לחשוש לחייהם. מספיק זה מספיק".
גיפורדס, שהייתה רפובליקנית לפני שעברה לצד הדמוקרטי, הפכה אחרי הפציעה לאקטיביסטית פעילה מאוד במאבק לחקיקה אגרסיבית של פיקוח על מכירת נשק. "אני עדיין בשירות הציבורי, וזו מטרה שאני מקדישה לה עכשיו את חיי", היא אומרת, "אני לא נגד החזקת נשק, יש לי אקדח משלי, ובקונגרס הייתה לי מדיניות לפיה לכל הצעות החוק שלי צריכים להיות שותפים רפובליקנים. אני מופתעת בכל פעם עד כמה אנחנו כן מסכימים בנושא הזה.
"כולנו רוצים שהילדים, המשפחות והקהילות שלנו יהיו בטוחים. כולנו רוצים ללכת בביטחון למכולת, לבית התפילה, לקולנוע. אנחנו רק צריכים למצוא דרך לעשות את זה. לא אוותר עד שנשיג את המטרה שלנו: מדינה בטוחה יותר לכל האמריקאים".
הפגיעה הקשה של גיפורדס, ועוד מפיגוע ירי, השפיעה מאוד על אחד האוהדים הגדולים שלה בפוליטיקה האמריקאית: הנשיא לשעבר ברק אובמה. בנאום שנשא בטוסון כמה ימים אחרי הירי, הוא התקשה לעצור את הדמעות. שנה אחר כך הגיע הפיגוע בסנדי הוק, אותו הגדיר אובמה כ"רגע הנורא ביותר בכל שמונה השנים שלי בבית הלבן".
החיבה שלו לגיפורדס, יחד עם העול הכבד של ההספדים שהיה צריך לשאת שוב ושוב והתסכול מכך שהקונגרס לא עושה כלום, עזרו לווסט ולכהן להשיג ראיון איתו. "טוסון היה הפיגוע הגדול הראשון שלי כנשיא, וזה חזר שוב ושוב ושוב ושוב ושוב", אומר אובמה בקול עצוב בסרט.
5 צפייה בגלריה
''אובמה ראה בה דמות דומה לו''. גיפורדס. מימין: עם הנשיא לשעבר לפני אירוע הירי
(צילום: AP)
"אובמה הרגיש קשר אמיתי לגבי עוד לפני הירי", אומרת כהן, "אני חושבת שהוא ראה בה דמות דומה לו, כוכבת עולה צעירה ומישהי שיכולה להתחבר למצביעים מכל הסוגים ולא רק מהמפלגה שלה. ניסינו להשיג אותו לסרטים קודמים שלנו ולא הצלחנו, אבל פה היה די קל".
ווסט: "לא היו הרבה תחנונים מצידנו, הגשנו בקשה והם חזרו ואמרו, 'אוקיי, יש לכן 20 דקות'".
נראה שהסרט על רות ביידר גינסבורג פתח לכן דלתות.
כהן: "אני חושבת שאובמה רצה להשתתף יותר בגלל שהנושא הוא גבי, אבל סרט כמו RBG, שהיה גם הצלחה קופתית, עוזר לנו עכשיו, אין ספק. זה הביא לנו את גבי כי היא אהבה את הסרט".
"גבי גיפורדס לא מרימה ידיים" מכסה הרבה נושאים, אבל אולי יותר מהכל הוא סיפור אהבה באמת מקסים. גיפורדס ומארק קלי נפגשו ב-2003 והיא חשבה שהוא יציע לה נישואים מהחלל. זה לא קרה. כשהוא כבר כן הציע, היא לא אהבה את גודל היהלום בטבעת.
קלי הגיע עם שני ילדים מנישואים קודמים, וב-2011 החליט הזוג לנסות להביא לעולם ילד משותף. הם קבעו תור להליך הפריה חוץ-גופית ביום שני. גיפורדס נורתה בשבת.
ב-2020 לקח קלי את הלפיד מאשתו, רץ לקונגרס וניצח. היום הוא סנאטור פופולרי שחוזר מוושינגטון לטוסון בכל רגע פנוי ולא זז מגיפורדס. הם יוצאים לטיולי אופניים, היא על אופני שכיבה, וצוחקים כל הזמן.
"עשינו סיפורי אהבה בסרטים קודמים", אומרת ווסט, "אבל זה הראשון שבו שני בני הזוג בחיים. את רואה את הקשר שלהם. הם מקניטים זה את זה, יש להם יחסים יפים ומצחיקים, וכיף להיות לידם כי זו הרגשה טובה".
כהן: "ישבנו ליד גבי בהקרנה של הסרט, ובכל פעם שהייתה סצנה שבה רואים אותו עושה משהו שתומך בה, היא לחצה לו את היד. בכלל היו לה הרבה תגובות תוך כדי ההקרנה. היא שרה יחד עם השירים בסרט, צחקה ונראה שנהנתה".
גבי, איך הייתה חוויית הצפייה הראשונה?
"בעיקר הרגשתי עצב גדול על אלה שאבדו באותו היום. זה גם גורם לי להעריך את כוחה של קהילה וכמה רחוק הגעתי בעזרת כל האנשים שנמצאים בפינה שלי. הסרט מזכיר לי - ובתקווה שגם לאלו שצופים בו ‑ תמיד להמשיך קדימה. לא התאוששתי בצעדי ענק, התהליך היה ארוך וקשה מאוד. נהניתי גם מההזדמנות להביט מבחוץ על מערכת היחסים שלי עם מארק. זו הייתה תזכורת נהדרת לכמה יש לי מזל שיש לי את האהבה והצחוק האלה בחיי".
את תומכת ותיקה בחופש ההפלות בארה"ב, איך את מגיבה לביטול הקרוב של רו נגד ווייד?
"לנשים צריכה להיות הזכות לבחור לגבי הפלה ומתי להקים משפחה. אני כועסת על כך שהזכויות הללו עומדות על סף חיסול. ברור שארה"ב זקוקה ליותר מנהיגים נבחרים שמחויבים לחופש של נשים לשלוט בגופן. אני שמחה להיות בצד של נשים חזקות שעושות דברים".
גבי גיפורדס עדיין לא זוכרת שום דבר מ-8 בינואר 2011, אבל בכל שנה מאז היא חוזרת לחניון ומניחה פרחים לזכר ששת הקורבנות. היא צועדת ברחוב שנקרא על שם גייב צימרמן, איש צוות שלה שנהרג באותו יום, וחוזרת הביתה כדי לסמן עוד וי ברשימת היעדים החדשים שהציבה לעצמה.
למשל, היא לומדת ספרדית, כדי להחזיר לעצמה את השפה שפעם דיברה באופן שוטף. ובשנה שעברה, בגיל 51, חגגה בת מצווה. "האמונה היהודית חשובה לי מאוד והגעתי אליה בשלב מאוחר בחיים. היא משאירה אותי על הקרקע, מתדלקת ומזינה אותי, ועוזרת לי לקום מחר בבוקר ולחזור להילחם. ללכת קדימה, תמיד ללכת קדימה".
פורסם לראשונה: 07:18, 27.05.22
