ריאיון עם בניו של הטייס האגדי דני שפירא ז"ל
(צילום: אבי חי)
יומיים לאחר שאל"מ במיל' דני שפירא, בוגר קורס הטיס הראשון שכונה "הטייס האגדי", הלך לעולמו בגיל 97, שני בניו הטייסים התראיינו הבוקר (ראשון) לאולפן ynet וסיפרו כי אביהם המנוח התעניין בטיסה עד ימיו האחרונים. " ברגע שדיברת איתו על טיסה - פתחת לו את העיניים. הוא תמיד היה מוכן לשמוע", הם אמרו.
"להגיע לגיל 98 כמו שהוא הגיע, בריא ושלם, טייס מהולל ואיש ענק - זו חתיכת היסטוריה, בלי ספק", סיפר בנו עודד, שהוא ואחיו רונן המשיכו את דרכו של אביהם והיום גם הם טייסים. "גדלנו על טיסה בבית, זה זרם לנו בעורקים בדם, ולשמחתי גם רונן וגם אני הצלחנו לסיים קורס טיס בטייסי קרב".
"אכלנו את זה בארוחות ערב, דיברנו על הסיפורים וזה משהו שזרם, זה תמיד היה בשטח", המשיך עודד. "זה לגדול עם אבא שהוא סוג של אגדה ומצד שני בן אדם שהוא מאוד מאוד צנוע, מאוד בגובה העיניים, תמיד מפרגן, תמיד תומך. גם ברגעים קלים וגם ברגעים קשים, תמיד הוא היה שם בשבילנו כשהיינו זקוקים לו".
"הוא בהחלט ליווה אותנו", סיפר רונן. "כשהתחלתי הוא עוד היה בתעשייה האווירית ואחרי שנתיים הוא עזב, אבל כל השנים דיברנו כמעט כל יום, בטח ביום שטסנו, והוא תמיד היה מתחקר אותי על הטיסות, וככה הוא שמר על קצב פיתוח המטוסים. וגם עם עודד, הוא תחקר אותו על הטיסות שלו".
רונן סיפר כי אביו התבלט כבר בקורס הטיס הראשון, קורס "מינוס 2" שהתקיים בצ'כוסלובקיה. "היו שם 10 טייסים, והטייס האמריקני בחן אותם ואז הוא בחן ארבעה ואמר 'דני, אתה הראשון שעושה סולו, אם אתה תיהרג, אז אף אחד לא יטוס, ואם תנחת בשלום - אז רק אתה, מוטי, שעיה וטיבי תהיו הטייסים שימשיכו הלאה', ואכן כך היה", הוא סיפר.
"אחר כך בחיל האוויר מן הסתם הוא לאורך השנים היה טיס קרב והשתתף במלחמות", המשיך רונן. "הוא היה בן 42 במלחמת ששת הימים, תקף במצרים ותקף בירדן, ובשלום הגליל הוא כבר היה טיפה יותר מבוגר אז הוא טס במטוסי תובלה והוביל גם חיילים לביירות. בקיצור בכל מקום הוא תמיד התבלט. כשהוא היה אצל הצרפתים בקורס הם מאוד העריצו אותו וגם הציעו לו עבודה. הם רצו שהוא יעבוד אצלם כי ראו שהוא טיס מוכשר".
עודד סיפר כי הטיסה עניינה אותו עד ימיו האחרונים. "זה היה אצלו עדיין בדם יום-יום, הטיסות עניינו אותו, זה הדבר המרכזי שעניין אותו. ברגע שדיברת איתו על טיסה - פתחת לו את העיניים. הוא היה תמיד מוכן לשמוע. אני הייתי חוזר ומספר לו על איזה משהו שהיה לי, איזה התלבטות שהתלבטתי אם לעשות ככה או ככה והוא ישר היה אומר לי 'אז למה לא עשית ככה?'. אז אמרתי לו שזו המסקנה שאליה הגעתי בסוף, אבל אצלו זה היה בא בטבעיות, מיד הוא מגיע לפתרון הנכון".
רונן סיכם: "הוא היה חזק מאוד בשלושה דברים שהיו ממש הלב שלו - קודם כל המשפחה, אחר כך המדינה ואז הטיסה. הוא מאוד אהב את המדינה. הוא התראיין רק לפני שנה ואמר שחבל שבמדינה יש ריב יותר מדי גדול, וקצת, קצת לפרגן אחד לשני - יאחד את כולנו מחדש. קצת מאמץ של פרגון והכול יהיה בסדר".
