תיעוד: אבנים על ניידת משטרה בירושלים
אם מניחים לרגע בצד את מה שמכונה "הפוזיציה", הרי שיש דבר אחד שעליו אי אפשר להתווכח במדינה הזו: ישראלים רוצים לחיות בתחושה של ביטחון. בין אם מדובר בביטחון מפני מתקפות טרור פלסטיני, ובין אם בטרור פלילי עסקינן - אין ישראלי אחד שמוכן לקבל פיצוצים, דקירות ויריות בחוצות עריו, משום סוג שהוא, ובצדק.
אלא שממשלת השינוי היא בעיקר ממשלת שיהוי ודיחוי בכל מה שנוגע למלחמה בפשע המאורגן, באלימות בנגב, בחיסול תופעת הגינות שבהן נרצחים ילדים מירי תועה או ההתפרעויות במזרח ירושלים (שעוד שלנו, זוכרים?).
משטרת ישראל החבוטה נראית בסרטונים המופצים ברחבי הרשת כמו בדיחה לא לגמרי מוצלחת: שוטרים באים, שוטרים בורחים, שוטרים שלא מצליחים לקחת פיקוד על אירוע אלים, שוטרים שחוטפים צינורות בראש. אבל ליפול, שוב, רק על המשטרה, זה יהיה קל מדי. משטרת ישראל היא משטרה שעברה בשנים האחרונות התעללות. מה שלא תעשה - היא תחטוף. פוליטיקאים חסרי אחריות יצרו לה דימוי כמעט דמוני, ולזה מצטרפות פרשיות מטרידות וכישלונות מפוארים שלא בדיוק מסייעים לביטחון העצמי של כחולי המדים.
והממשלה אחראית לשנות את המציאות העגומה הזאת. אלא שהממשלה, ובראשה נפתלי בנט ויאיר לפיד, יחד עם השרים עמר בר-לב ואיילת שקד, מפגינה מעט מאוד נחישות כדי להילחם במציאות העגומה שבה אנחנו חיים. ועל כך, היא תשלם מחיר יקר, אולי אפילו בעצם קיומה.
כולם יודעים איזו ירושה קיבלה הממשלה הזו. בנימין נתניהו וממשלותיו הפכו את הרפיסות, את החולשה ואת איבוד המשילות למדיניות של ממש. נכון, קשה לשנות מדיניות של שנים תוך שמונה חודשים, אבל ממשלת בנט לא יכולה להמשיך ולהיאחז בתירוצים של ירושות לעד.
העת היא לפעולה, לתקיפות ולנחישות. ארגוני הפשע צריכים לחשוש כשבינתיים, הם מפוצצים האחד את השני, תרתי משמע. רק השבוע התפוצצה ברחובות מכונית ובה אישה ותינוקת. זה משפט בלתי נתפס, אך למרבה הצער, לא נראה שיש בממשלה הזו מישהו שיכול להוביל מדיניות שתעורר תחושה של יראו וייראו. בנט עסוק בקורונה ובאיראן, לפיד התאהב בענייני החוץ, שקד מעדיפה לגזור סרטים בהשקות ובר-לב, ובכן, מלא בכוונות טובות, אבל הוא לא בדיוק הדמות המאיימת שממנו צריכים ארגוני הפשע לחשוש. ואתם כבר יודעים במה רצופה הדרך לגיהינום.
אם יש משהו ברור, זה שממשלת בנט היא ממשלה במחלוקת. מי שלא תומך בה, שונא אותה. ומי שרצה בה כדי לשלוח את נתניהו הביתה, לא יוכל לגבות אותה אם הביטחון האישי יהפוך לעוד זכרון עצוב ולעוד טור בתקשורת הממוסדת.
המנדט של הממשלה בנוי על שינוי. שינוי ביחסה לשלטון החוק, שינוי ביחסה לדמוקרטיה, שינוי ביחסה לאוכלוסיות החלשות ושינוי ביחסה של המדינה אל המשילות האבודה במרחבי הנגב והגליל, המשולש, הערים והכפרים. ואם לא תהיה משילות והגמגום המביך יימשך, לממשלה הזו לא תישאר זכות להתקיים. ללא ביטחון אישי וללא מלחמה עיקשת באלימות, הערבית והיהודית, אין לממשלה הזו שום זכות להמשיך ולהתכנס מדי יום ראשון לישיבה שבועית, והיא תאבד את הלגיטימציה שלה גם בקרב תומכיה. ורבים כאלה, צריך להזכיר, ממילא אין בימים אלה בנמצא.
