אם עד השבוע עוד תהה מישהו לגבי הכיוון שאליו דוהרת ישראל, ביום ראשון אישרה הממשלה את העברת הכספים הקואליציוניים שחלק ניכר מתוכם מוקדש למניעת השכלה בציבור החרדי ותמרוץ אי-השתלבות בעבודה באופן המאיים על עתידה הכלכלי והחברתי של המדינה. היה זה עוד צעד הממחיש שגם ללא חקיקת המהפכה המשפטית, הממשלה החלה בדרכה להפיכה משטרית - מדמוקרטיה ליברלית לתאוקרטיה דמוקרטית.
במונחים פרקטיים יבשים, מדובר בכ-13.7 מיליארד שקל לשנים 2024-2023, הכוללים בין היתר הכפלת תקציב לחינוך חרדי ללא לימודי ליבה והגדלת קצבת אברכים ב-70%, מה שבוודאות יביא לעליית שיעורי המס ויפגע באורח אנוש בעתיד כלכלת המדינה. במונחים מרקסיסטיים, המהלך מבסס היררכיה חברתית שבמסגרתה המעמד היצרני, העובד ומשלם המסים - הן הגבוה והן הבינוני – ישועבד כלכלית למיעוט המחזיק בעמדות כוח ושליטה על משאבים.
בישראל נוטים לזהות יחסי דיכוי על בסיס שסע עדתי, לאומי, מגדרי, גיאוגרפי או סוציו-אקונומי, אבל נדמה שבעידן ממשלת-הימין-על-מלא הגיעה העת לשיח אחר: מדובר ביחסי מנצלים-מנוצלים על בסיס הפער בין משלמי המסים לבין מקבלי התגמולים. מדובר בשלטון נצלני של הפריווילגים החדשים, ומולו צריך לאחד כוחות.
לפי נתוני למ"ס שפורסמו ב"כלכליסט", כבר כיום כ-90% מתשלומי החובה לקופת המדינה הם של משקי בית יהודיים לא-חרדים, ואילו משקי בית חרדיים אחראים על 2% בלבד מכלל תקבולי מס הכנסה. התוצאה היא שהתרומה לנפש של משק בית שאינו חרדי גדולה באופן דרמטי. אם משקללים את שני המשפטים לעיל עם הנתונים הדמוגרפיים של החברה החרדית, התמונה העתידית של ישראל הופכת ברורה ועגומה.
במשך שנים של מלחמה על התודעה הצליח המגזר החרדי להתנהל מחוץ לכללי "האמנה החברתית" – אותה מסגרת כללים הבנויה ממערך זכויות וחובות שבין האזרח לשלטון. ניתן לראות זאת במדיניות של פטור משירות צבאי בשם "תורתם אומנותם", בקצבאות והנחות לאברכים, בשליטה על שירותי הדת, הרבנות ובתי הדין, ובייצוג בטקסים ממלכתיים ופרטיים שהפכו את החרדים למזוהים עם יהדותה של המדינה וכמקור להצדקת יחסי התלות עם החברה היצרנית.
חזונו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שלפיו "חצי מהעם ישרת בצבא וחצי ילמד תורה", מתורגם בכספים הקואליציוניים הנוכחיים לתוספת של 2.3 מיליארד שקל לקצבאות אברכים ו-1.2 מיליארד שקל כתוספת למוסדות חינוך חרדיים. העמדת אמצעי הייצור של המדינה לטובת "לומדי התורה" יכולה להתאפשר רק מתוך תודעת עליונות של הזהות הדתית-חרדית, בשליטת האליטה הרבנית, הלוקחת אליה משאבים גדלים והולכים.
עו"ד בתיה כהנא דרורהכספים הקואליציוניים נועדו במקביל גם להשקעה בהמשך השליטה על התודעה הלאומית–יהודית-דתית ולשימור הסדר החברתי שבמסגרתו הרוב החילוני-מסורתי משועבד לערכים של המיעוט החרדי. סכומי עתק יוזרמו לייעוץ לטהרת המשפחה, למורשת הרב דרוקמן, להקמת משרד מיוחד לענייני מסורת, לחיזוק מורשת קברי אבות ולתמיכה בהנצחת רבנים ראשיים – כל אלה משמשים סוכני תודעה להצדקת יחסי הניצול ותחזוק מעמד הפריווילגים.
אם עד השבוע היו כאלה שראו בהתפרצות המחאה של החודשים האחרונים תוצאה של פרנויה קולקטיבית של אליטות החוששות שהזיזו להן את הגבינה, נדמה שכעת נפקחו עיניהם. בלתי אפשרי להתעלם מהניצול הבלתי מרוסן של כוח שלטוני, מפריצת כל הכללים הכלכליים של מדינת חפצת חיים ועתיד, מהשקעה בהפיכת הרוב היצרני לשבוי של הפנמת הכוזבת בדבר "זהות יהודית" תוך דחיית ערכי הדמוקרטיה המערבית. השהיית חוקי המהפכה המשפטית אולי ריסנה זמנית את המחאה, אבל כששוד הרוב על ידי המיעוט נעשה בהתרסה, באור יום ולעיני כול, ומחולל הפיכה משטרית, הפעולות להפלת שלטון האליטות החדשות יהיו בלתי נמנעות.
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא מייסדת מחאת "תדע כל אם – אימהות לחיילות וחיילי צה"ל בסדיר"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
