מכתבי האזהרה שנשלחו לנושאי התפקידים שהעידו בפני "ועדת מירון" - בהם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, השר לשעבר לביטחון הפנים אמיר אוחנה והמפכ"ל יעקב שבתאי - הם עליית מדרגה מבחינת אחריותם האישית והציבורית לאסון. מכתבי האזהרה מהווים מעין טיוטה של כתב אישום בטרם שימוע - אך לא במישור הפלילי. על כן, מי שקיבל לידיו מכתב אזהרה יצטרך, בסיוע עורכי דינו, להוכיח בפני ועדת החקירה שהיא טעתה בכך שייחסה לו אחריות ציבורית כה כבדה.
לקריאת מכתבי האזהרה - לחצו כאן
ועדת חקירה ממלכתית נחשבת "המלכה" של ועדות החקירה, והיא מחזיקה בסמכויות הנרחבות ביותר מבין סוגי ועדות הבדיקה השונות. לוועדה סמכות לזמן לעדות פומבית עובדי מדינה ואזרחים ואף לחייבם להגיש לה חומרים, גם חסויים.
חברי הוועדה לא יכולים להשתמש בחומר שנאסף כראיה במשפט פלילי, מכיוון שהרצון הוא להתמקד בהיבטים הציבוריים של האירוע ולהסיר את החשש בקרב חברי ממשלה שמחליטים על הקמת הוועדה, או מאזרחים המעידים בפניה, כי הם עלולים לעמוד לדין פלילי בעקבות החקירה. לנחקרים שהוועדה מחליטה לזמן אין זכות לייצוג, אלא אם כן קיבלו מהוועדה מכתב אזהרה הקובע שהם עלולים להיפגע מהחקירה או מתוצאותיה.
ועדת החקירה הממלכתית רשאית להפיק המלצות אישיות לגבי התנהלותם של נושאי משרה ואף להמליץ להעביר אותם מתפקידם, לכן מכתב האזהרה שקיבל כל אחד מהם אומר למעשה שהמוזהר עלול להסתכן בהמלצה להדיחו מתפקידו, או לספוג קלון ציבורי אם לא יוכיח אחרת.
עם גמר עבודתה מגישה הוועדה דו"ח על תוצאות חקירתה והיא רשאית לצרף לדו"ח המלצות כראות עיניה. מסקנות הוועדה אינן מחייבות במובן הפורמלי, אך הממשלה חייבת לדון בהן. עם זאת, אם הוועדה תסיק מסקנות לגבי האירוע - הממשלה תצטרך להסביר מדוע אינה מיישמת אותן והיא צפויה להיות חשופה לעתירות לבג"ץ אם לא תבצען.
בעקבות מכתבי אזהרה שהוגשו בעבר, בכירים שנמצאו אחראים עזבו או הועזבו ממשרותיהם. כך למשל היה במקרה של שר הביטחון המנוח אריאל שרון בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון בראשות שנות השמונים.
"נתניהו לא פעל כמצופה מראש ממשלה, אוחנה היה מודע לסכנות"
בהודעה הארוכה שפרסמו חברי הוועדה עם שליחת המכתבים הוצגו הטענות נגד הבכירים שהעידו על חלקם באסון. "מי שכיהן כראש הממשלה במשך יותר מ-12 שנה, ידע – או שהיה עליו לדעת – כי אתר קבר הרשב"י במירון מטופל במשך שנים בצורה לקויה, שעלולה ליצור סיכון למשתתפים הרבים בהילולה המתקיימת מדי שנה בל"ג בעומר", כתבו חברי הוועדה על ראש האופוזיציה בנימין נתניהו.
עוד צוין כי "נתניהו לא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון מצב דברים זה, על אף שהנושא עמד במוקד דוחות חמורים של מבקר המדינה, שהנושא מערב מספר משרדי ממשלה ושהוא הובא לשולחן הממשלה בכמה הזדמנויות בשנים שונות. נתניהו לא דאג למעקב יעיל אחר טיפול הממשלה בעניין, גם לאחר שבמסגרת דיון בהחלטת ממשלה בשנת 2016 הובהר שהחלטות ממשלה קודמות בנושא לא יושמו".
על השר לשעבר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, נכתב כי הוא לא פעל כמצופה כשגיבש את דעתו באשר לקיום ההילולה ללא הגבלת קהל, ונתן לכך ביטוי פומבי, מבלי שהדבר נבחן בעבודת מטה מסודרת בנוגע למכלול המשמעויות – לרבות בחינת חלופות שונות באשר לאופן קיום ההילולה. "כשהיה בפניו מידע בנוגע לסכנות הצפויות, ובפרט לסכנות הנובעות מהצפיפות הצפויה במקום, הוא לא כפעל כמצופה מתפקידו ביחס למידע זה", כתבו חברי הוועדה. "אוחנה לא נתן משקל ראוי לחומרת הסכנות, לא שאל מספיק שאלות ולא ביקש לבחון מחדש את ההחלטה שלא להגביל את הקהל. משנותרה על כנה החלטה זו, לא ביקש מהמשטרה לבחון ולהציג לו דרכי פעולה אחרות להפחתת הסכנות".
גם בדרג הביצועי סומנו שמות האחראים, הבכירים שבהם המפכ"ל יעקב שבתאי ומפקד מחוז הצפון שמעון לביא. "שבתאי אישר את תוכנית המבצע שגובשה במחוז צפון של המשטרה, וזאת על אף שידע שמתחם ההר, והמתחמים המשמשים בו להדלקות, אינם יכולים להכיל בבטחה את כמות המבקרים הצפויה במקום במהלך ההילולה, ותוך התעלמות מהסכנות הנלוות לכך".
לפי הוועדה, "על שבתאי לדעת כי המענים שניתנו בשנים הקודמות לסכנות לא היו מספקים". הוועדה ציינה כי לא נשקלה אפשרות להגביל את הקהל באתר משיקולי בטיחות, ואף כשעלתה אפשרות להגביל את הקהל בשל מגפת הקורונה – שבתאי דחה אותה נחרצות, וטען שהגבלת כמות המבקרים מסוכנת יותר. "עמדה זו נקבעה מבלי שנעשתה עבודת מטה מסודרת לבססה, ומבלי שנבחנו חלופות ודרכים פרטניות ליצירת הגבלה של כמות המשתתפים באירוע", צוין.
התוכנית שאישר שבתאי לא כללה לדברי הוועדה "מנגנון יעיל לניהול הקהל או ויסות הקהל על סמך שיקולי בטיחות", ובנוסף נכתב כי "המענים לסכנת הצפיפות שנכללו בתוכנית היו תגובתיים ולא מניעתיים, והתוכנית נסמכה באופן בלתי סביר על יכולת המפקדים בשטח לזהות מוקדי צפיפות מסוכנים באופן חזותי. זאת, בהסתמך על ניסיונם המבצעי בלבד, מבלי שהוכשרו לכך".
בנוסף צוין ביחס לשבתאי כי כשליו "היו מבין הגורמים שהובילו להצטברות קהל ברמת צפיפות קיצונית ומסוכנת במוקדים שונים בהילולה, ובכלל זה במהלך אירוע ההדלקה של חסידות תולדות אהרון, ולכך שהסכנה לא זוהתה מבעוד מועד ולא ניתן לה מענה".
על ניצב שמעון לביא, שהיה היחיד מבין הגורמים הבכירים שלקח אחריות אחרי האסון והתפטר מתפקידו בחודש שעבר, נכתב כי היה "מפקד המבצע והאחראי על היערכות המשטרה להילולה". לפי הוועדה, הוא "אישר את תוכנית המבצע שגובשה במחוז צפון שעליו פיקד, על אף שידע שמתחם ההר, והמתחמים המשמשים בו להדלקות, אינם יכולים להכיל בבטחה את כמות המבקרים הצפויה במקום במהלך ההילולה, ותוך התעלמות מהסכנות הנלוות לכך".
עוד צוין כי "תוכנית המבצע אושרה אף בהתעלם מתוכניות הבטיחות שנערכו על ידי מהנדס הבטיחות במסגרת הליך הרישוי, אשר כללו הגבלה על כמות הקהל במתחם ההר כולו ובכל אחד מאירועי ההדלקה. תוכנית המבצע שאישר ניצב לביא התבססה על אותם עקרונות שעליהם התבססה המשטרה בשנים קודמות, מבלי שנשקלו לעומק דרכי פעולה חלופיות, וזאת למרות שהיה על ניצב לביא לדעת כי המענים שניתנו בשנים קודמות לסכנות אינם מספקים.
"בפרט, לא נשקלה אפשרות להגביל את כמות הקהל באתר משיקולי בטיחות. אף כשעלתה האפשרות להגביל את כמות הקהל באתר עקב מגפת הקורונה, הציג ניצב לביא עמדה נחרצת, שלפיה מתווה הכולל הגבלה של כמות המבקרים בזמן נתון הוא מסוכן יותר מאשר קיום ההילולה ללא הגבלה. עמדה זו נקבעה מבלי שנעשתה עבודת מטה מסודרת לבססה, ומבלי שנבחנו חלופות ודרכים פרטניות ליצירת הגבלה של כמות המשתתפים באירוע".
