לקראת סוף השבוע פורסם שגאולה אבן-סער שוב לא תגיש את התוכנית שנקראת, ובכן, "השבוע עם גאולה". מתברר שתאגיד השידור הציבורי עורך "בחינה" של הנושא עקב היציאה לבחירות. כנראה שלפני כן היה בעלה גדעון סער רק שר המשפטים, סגן ראש הממשלה ומנהל משברים בכיר בקואליציה. ואז, הו אז, הכל היה נורמלי ותקין, כשאבן-סער פשוט נעלמה בדיונים פוליטיים, כאילו שזה לא דפוק פעמיים: גם כי היא הטאלנט היחיד של התוכנית, וגם כי ניגוד עניינים לא מתחיל ונגמר ברכילות פוליטית.
החכמולוגיה הזאת מאפיינת את כל הטיפול הכושל של "כאן" בסוגיית אבן-סער: אם הוחלט שהיא רשאית לעסוק באקטואליה ונדרש ממנה להימנע/לתת גילוי נאות כשמדברים פוליטיקה (המנכ"ל המודח חשב שאפילו זה מיותר), אז אין הבדל בין תקופת בחירות לתקופת אין-בחירות. ההפרדה מלאכותית וחסרת ערך. יש נטייה לשכוח: אבן-סער מזוהה עם בעלה לא רק בגלל קשר נישואים, אלא גם בשל היותה קמפיינרית שלו בהתמודדויות. זאת בחירה לגיטימית, אבל מנגד זה גם לא מצב שאפשר להקפיא ולהפשיר לפי הצורך, בלי שחלק ניכר מהצופים והצופות ירגישו שעושים צחוק מהאינטליגנציה ומהכסף שלהם.
אגב, ממש במקרה, כמה ימים לפני הדיווח על ה"בחינה" שודר בערוץ 14 אייטם חזק: דוח של מבקרת הפנים ב"כאן" מתח ביקורת חריפה על כך שבין דצמבר 2018 (פרישת אבן-סער מהגשת המהדורה בשל הבחירות) למאי 2019 (עליית "גאולה ולונדון"), קיבלה אבן-סער שכר כרגיל (והוא מהגבוהים בארגון), אף שלא ברור מה עשתה בכל הזמן הזה. אם היה מדובר בעסק פרטי, זאת הייתה בעיקר בעיה שלו. אבל "כאן" הוא גוף ציבורי, אף שלפעמים ההתנהלות שם מצביעה שגם זה נתון לפרשנות.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס כצפוי, האייטם של ערוץ 14 לא זכה לתהודה, מלבד באזורים שבהם כל פרשה ביקום יותר מושחתת ומסואבת ממה שנחשף בעדות המדהימה של הדס קליין. אלא שהאופורטוניזם במחנה אחד והצביעות וציפוף השורות במחנה האחר (דמיינו את הרעש אם גדעון היה נאמן לבנימין נתניהו) לא מבטלים את המהות המטרידה של הפרסום, שרק הוסיף שכבת קושי לשאלה: מה עושים עם "השבוע" עד לסגירת הקלפיות?
אלא שזה לא יסתיים שם: כידוע, לכל בחירות יש אחרי-בחירות ואולי גם בחירות-שאחרי-בחירות. בינתיים, "השבוע עם גאולה" נשארת בלי "גאולה" אחרי שמונה חודשים בלבד, חוץ מכתבת מגזין אחת. מלכתחילה לא היה לערוץ 11 יותר מדי מה להציע מול היריבות במשבצת שישי בערב. עכשיו מה שכן היה לה להציע מסתכם במשימה מסדר הגודל של אילן לוקאץ'. אולי ב"בחינה" שמתבצעת בימים אלה, ישאלו את עצמם בתאגיד אם לא שווה לחשוב עוד פעם (שלא לומר לראשונה), מה הטעם בכל זה.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
