זו הייתה הזדמנות פז, שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הבין היטב איך לנצל באופן מקסימלי. השבוע אירחה רוסיה בקאזאן, בירת רפובליקת טטרסטן, את הפסגה השנתית של מדינות ה-BRICS. הארגון עצמו הוקם כזכור ב-2009, במטרה לתאם ובסופו של דבר לאחד את הכלכלות של חברותיו, שהוגדרו כולן בזמנו כ"שווקים מתעוררים".
הפסגה השנתית השבוע ברוסיה הפגישה את מנהיגי מדינות ה-BRICS המקוריות - ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה (שהצטרפה ב 2011) - יחד עם מנהיגי ארבע החברות החדשות שהצטרפו בתחילת 2024: איראן, אתיופיה, מצרים ואיחוד האמירויות. אך לצידם הגיעו לקזאן עוד מנהיגים רבים, בהם נשיאי טורקיה, מצרים, קזחסטן ובלארוס, ראש ממשלת וייטנאם, שרי החוץ של סעודיה, תאילנד ואינדונזיה ובכירים ממקסיקו ואזרבייג'ן.
גם יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן הגיע לפסגה - ובסך הכול הגיעו אליה מנהיגים ומשלחות מ-36 מדינות שונות. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, הגיע אף הוא לפסגה, מה שגרר ביקורת חריפה נגדו מצידה של אוקראינה.
עבור רוסיה, ובמיוחד עבור הנשיא פוטין, הפסגה היא אירוע בינלאומי בעל חשיבות גדולה מאוד, והזדמנות מצויינת לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת - בראש ובראשונה להוכיח לעולם כולו, ובמיוחד למערב ולארה"ב, שלמרות משטר הסנקציות הקשה נגד רוסיה, שכולל יותר מ-13 אלף סנקציות מערביות ואחרות, ולמרות צו המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הגד הנשיא פוטין - הרי שלא ניתן לבודד אותה או אותו בזירה הבינלאומית, משום שאליבא דפוטין, רוסיה פשוט גדולה מדי וחשובה מדי.
הכינוס היה האירוע הגיאו-פוליטי/דיפלומטי הגדול ביותר ברוסיה מאז הרחבת הפלישה לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022. מעבר לכך, הפסגה העניקה לפוטין את האפשרות להמשיך ולקדם סדר יום גיאופוליטי-כלכלי-פיננסי שמטרתו לאתגר את הדומיננטיות של ארה"ב והמערב, לקדם את האינטרסים של הדרום הגלובלי, ולקדם סדר עולמי שבמרכזו עולם רב-קוטבי, ודומיננטיות מערבית שהולכת וקטנה עם הזמן.
באחד מנאומיו בפסגה האשים למשל פוטין את המערב "בניסיון לחנוק את הדרום הגלובלי באמצעות סנקציות חד-צדדיות בלתי חוקיות, פרוטקציוניזם בוטה, מניפולציה של מטבעות ושוקי המניות, והשפעה זרה בלתי פוסקת שמקדמת לכאורה דמוקרטיה, זכויות אדם ואג'נדה של שינויי האקלים". המחשה אמיתית לדברי פוטין היתה העובדה שחברי משלחות זרות רבות לא יכלו להשתמש בשטח רוסיה בכרטיסי האשראי המערביים שלהם בשל הסנקציות המקיפות נגד רוסיה, ונאלצו לשאת מעטפות מלאות במזומנים.
מדברי הנשיא פוטין ברור אם כן שאחת ממטרותיה העיקריות של הפסגה הייתה הגברת שיתוף הפעולה הכלכלי בין חברי ה-BRICS, כולל חלופות למערכות פיננסיות הנשלטות על ידי המערב.
מעבר למהות, יש גם נראות
בפן התעמולתי-תקשורתי פוטין ידע היטב איך לסחוט את הלימון עד תומו - קבלות פנים מתוקשרות, חיבוקים ולחיצות ידיים עם כל מנהיגי המדינות שהגיעו לפסגה, ורצון חזק לשדר שותפות דרך ומטרות משותפות. על פניו, כוחו הכלכלי של הארגון משמעותי מאוד - מדינות הארגון כוללות כמעט 42% מאוכלוסיית העולם, יותר מרבע משטחו ושליש מהתמ"ג שלו.
הארגון צבר מעמד ופופולריות, ועל כך מעידה גם העובדה שלא מעט מדינות גדולות, עשירות וחשובות מבקשות להצטרף אליו - למשל קזחסטן, אינדונזיה וגם טורקיה.
4 צפייה בגלריה
נרנדרה מודי ראש ממשלת הודו, ולדימיר פוטין נשיא רוסיה ושי ג'ינפינג נשיא סין
(צילום: Sputnik/Alexander Kazakov/Pool via REUTERS)
העובדה שרוסיה היא זו שאירחה השנה את הפסגה (בכל שנה מארחת מדינה אחרת את הפסגה) סייעה לפוטין להדגיש מאוד את סדר היום האנטי-מערבי, שבא לנסות ולייצר סדר בינלאומי כלכלי ומסחרי אחר ושונה, שמייצג בפועל כאמור קרוב לחצי מהאנושות. אסור כמובן לזלזל כאמור בכוחן הכלכלי הגובר של מדינות ה-BRICS, אלא שרוסיה היא שחקנית כמעט שולית בהקשר הזה, ודאי ביחס לסין והודו העצומות.
אלא שמוסקבה עושה כמיטב יכולתה למנף את האינטרסים החופפים בין המדינות כדי להקטין את הדומיננטיות של ארה"ב בכלכלה העולמית. חלק גדול ממדינות ה-BRICS והדרום הגלובלי סבור שארה"ב משתמשת בדומיננטיות הזו, למשל באמצעות הדולר, כדי להחליש ולפגוע במתחרות, ולהעניש אחרות בשל נסיבות גיאו פוליטיות בצורת פגיעה ביכולת המימון שלהן.
אחת הסוגיות העיקריות על סדר היום של הפסגה הייתה לבחון מה הדרך הנכונה להפחית באופן משמעותי את התלות העולמית בדולר האמריקני ובמערכת הסליקה הבינלאומית SWIFT. זו סוגייה מורכבת ומסובכת, ובהקשר הזה אין בנמצא פיתרון קסם שיתאים לכל אחת מהמדינות, שלהן יש לעיתים אינטרסים כלכליים סותרים, ולעיתים אף מתחרים. ולפיכך רוסיה מעוניינת לנצל את פעילות הארגון באופן מקסימלי לטובת התרסת המערב ובעיקר ארה"ב.
לחיצת יד עם מזכ"ל האו"ם, למרות צו המעצר בהאג
אין ספק שעצם קיום הפסגה השנה ברוסיה, וההצלחה למשוך אליה מנהיגים רבים כל כך, היא הישג עבור פוטין. מספיק לראות את התמונות שבהן לוחץ בחום מזכ"ל האו"ם גוטרש את ידיו של פוטין. כל זה מתרחש כזכור בזמן שהמלחמה באוקראינה נמשכת בלי סיום ברור באופק, ובעוד שנגד פוטין עצמו עומד כזכור צו מעצר בינלאומי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג - גוף של האו"ם.
גם אם בחדרי חדרים חברי משלחות זרות הביעו תמיכה במהלך לסיום המלחמה באוקראינה, ואף העזו לבקר את רוסיה, הרי שהצהרת הסיכום של הפסגה ממחישה מצויין ובאופן ברור למדי את הסנטימנט האנטי-מערבי ואף האנטי-ישראלי של הפסגה. הצהרת הסיכום כללה לא פחות מ-43 עמודים, וברובם פורט מדוע יש לשנות את הסדר העולמי הכלכלי הנוכחי ולהקטין את השפעתה וכוחה של ארה"ב והמערכת הפיננסית המערבית.
כך נכתב בין השאר בסעיף 36 של ההצהרה המסכמת, שעסק במלחמה באוקראינה: "אנו מדגישים שכל המדינות צריכות לפעול בעקביות עם המטרות והעקרונות של אמנת האו"ם בשלמותן וביחסי הגומלין שלהן. אנו מציינים בהערכה את ההצעות הרלוונטיות לגישור והמאמצים הטובים, שמטרתם פתרון שלום של הסכסוך באמצעות דיאלוג ודיפלומטיה". כמו שאפשר לראות, אין פה שום איזכור למי שאחראית למלחמה, איזו מדינה פלשה לשכנתה, ביצעה בה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, כבשה וסיפחה 20% משטחה. כאילו מדובר בסכסוך שכנים פעוט. והצביעות והחד-צדדיות של הארגון נמשכות גם בהתייחסו בהצהרה המסכמת למלחמה בעזה ובלבנון.
בסעיף 30 של ההצהרה נרשם כך: "אנו שבים ומביעים את דאגתנו העמוקה מהידרדרות המצב והמשבר ההומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש, בפרט מההסלמה חסרת התקדים של האלימות ברצועת עזה ובגדה המערבית, כתוצאה מהמתקפה הצבאית הישראלית, שהובילה להרג המוני ולפציעת אזרחים, עקירה בכפייה והרס נרחב של תשתיות אזרחיות. אנו מדגישים את הצורך הדחוף בהפסקת אש מיידית, מקיפה וקבועה ברצועת עזה, שחרורם המיידי וללא תנאים של כל החטופים והעצורים בשני הצדדים, המוחזקים באופן לא חוקי, והמשך אספקת סיוע הומניטרי ללא הפרעה של סיוע הומניטרי לרצועת עזה".
"אנו מוקיעים את המתקפות הישראליות נגד הפעילות ההומניטרית, המתקנים וכוח האדם ומרכזי החלוקה". הסעיף הבא מתייחס למלחמה בלבנון: "אנו מביעים גם דאגה מהמצב בדרום לבנון. אנו מגנים את אובדן חיי אזרחים ואת הנזק העצום לתשתיות אזרחיות כתוצאה מהתקפות ישראל באזורי מגורים בלבנון וקוראים להפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות. אנו מדגישים את הצורך לשמר את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של לבנון, ובייצור תנאים לפתרון פוליטי דיפלומטי במטרה להבטיח שלום ויציבות במזה"ת, תוך הדגשת חשיבות יישום החלטות האו"ם 1701 מ-2006 ו-2749 מ-2024. אנו מגנים בחריפות מתקפות על אנשי האו"ם, איומים על ביטחונם וקוראים לישראל לחדול מיידית מפעולות כאלה".
ההצהרה מתעלמת בבוטות מהעובדה שחיזבאללה החל לירות לעבר ישראל ב-8 באוקטובר אשתקד, ש-80 אלף ישראלים התפנו מבתיהם בצפון, ושריבונותה של לבנון מופרת כבר שנים בראש ובראשונה על ידי איראן וחיזבאללה עצמן, שהפכו את המדינה למחסן נשק אחד גדול בבתי אזרחים ולבסיס שיגורים אחד ענק נגד ישראל, ואת כלל האזרחים לבני ערובה.
ארגון הטרור השיעי למעשה כלל לא מוזכר, גם לא המשבר ההומניטרי בצד הישראלי, גם לא הפרת הריבונות של ישראל ללא שום פרובוקציה מצידה לפני 8 באוקטובר ועוד. למרבה התדהמה, הצהרת הסיכום ממשיכה ומגנה את ישראל גם על מבצע הביפרים בלבנון ומכנה אותו "מתקפת טרור". וזה מסביר מצוין את הרוח ששררה בפסגת ה-BRICS השנה בקאזאן, רוסיה.
