29 בדצמבר 2022 נחשב יום חגיגי במיוחד עבור שרי הליכוד, שלראשונה חזו בממשלה ימנית והומוגנית יחסית מושבעת בכנסת, בדרך למה שאמורה הייתה להיות קדנציה רגועה שתמלא את ימיה. ח"כים צעירים יחסית ודמויות פוליטיות חסרות ניסיון מיניסטריאלי - כולם כולל כולם ביקשו לתפוס כיסא סביב שולחן הממשלה החדשה. התפיסה הרווחת בכנסת, ובעיקר בליכוד, הייתה שרוב אלה שעשו את הקפיצה למעלה למשרות שרים כבר לא יחזרו אחורה לכהן כפרלמנטרים מן המניין. לא רק בגלל מערך של תפקידים ותקציבים שיעמדו לרשותם ויאפשרו להם מרחב תמרון פוליטי גדול, אלא גם בגלל המעמד שיבנו, ההכרה ציבורית שלה יזכו ובעיקר חשיפה תקשורתית בתחומי העיסוק היומיומיים. חלק מהח"כים החדשים שודרגו על פי צרכים אמיתיים, ואחרים על שום מעורבותם הפוליטית והלחץ שהפעילו הם, פעיליהם וראשי המפלגות שלהם.
מאז נשפכו מיליוני מילים על התפקידים שנתפרו ללא צורך - משרדים שכל תכליתם סידור עבודה שיבטיח שקט תעשייתי לראש הממשלה ושרידות פוליטית לקואליציה שכל מרכיביה הגיעו רעבים באופן חריג. בנימין נתניהו לא המציא את השיטה. התמרון הקואליציוני הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי וההיסטוריה מלאה בדוגמאות מסוג זה. אלא שאירועי הזוועה של 7 באוקטובר, שמהם מתקשים משרדי הממשלה להתאושש עד רגע זה, מחדדים את ריקבון הג'ובים, בזבוז הכספים ואת ההתעקשות של שורת שרים מיותרים - שרבים מהם פשוט לא מוצאים את עצמם בימים אלה – להיאחז בכיסאותיהם ולא להתפטר.
הכותרת
יושב על הגדר: הדילמה של נסראללה
23:20
מתוך 33 שרים בקואליציה הראשונית שהוקמה (לאחרונה התווספו חמישה שרים מהמחנה הממלכתי) הרוב פשוט נפקדים מהאירוע. הם לא מדברים עם הציבור, לא מתראיינים, מגיחים באופן מדוד בלבד לפגוש משפחות כדי להימנע מחיכוך, ומסיירים רק במקומות בעלי נוכחות ציבורית מועטה בשל ההבנה שהזעם שהצטבר עלול להתפרץ באופן לא מבוקר.
להיעדרותם מאמצעי התקשורת ומהשטח יש עוד סיבות, חלקן אישיות. ישנם שרים שברגע הראשון האפשרי יחשבו מסלול מחדש, כלומר - פרישה מהממשלה או מהחיים הפוליטיים. אחרים דווקא רואים מפרש לבן באופק, ומאמינים שאם נתניהו יתפטר, דרכם למעלה סלולה.
בימים הראשונים למלחמה הקים מערך ההסברה של לשכת ראש הממשלה, בשיתוף הצוות הקרוב שלו, מאגר מרואיינים רהוטים וממלכתיים יחסית ש"עוברים טוב בציבור". שרים אלה היו אמורים להתייצב באולפנים, למתן את ההלם שאחז בציבור, להרגיע את הפאניקה, לשדר שהעסק בשליטה ושיש על מי לסמוך. מדובר היה באבי דיכטר, מיקי זוהר, יואב קיש, ניר ברקת, ישראל כץ ועוד כמה. בפועל, המאגר התמסמס והתפזר עוד בטרם הספיק להתהדק.
רוב השרים בממשלה לא היו מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד ולהיות הפנים של הכישלון בתקשורת. הם סברו שאם ייצאו להגן על הממשלה אחרי אחד המחדלים הגדולים ביותר מקום המדינה - בשעות שההיסטוריה עדיין נכתבת - זה כל מה שיזכרו מהם. מפעם לפעם עלו חלקם, בטפטופים קטנים, לראיונות בכלי תקשורת שנבחר בקפידה. המציאות של הסתערות על אולפנים כדי להגן על נתניהו חלפה מהעולם. התפוגג גם הטרנד של הופעה תוך שימוש בטרמינולוגיה קיצונית ונחרצת שהפכה פופולרית כל כך בחמש השנים האחרונות.
"אחרי המלחמה זה יהיה ליכוד אחר", העריך השבוע בכיר במפלגה. "בדומה לליכוד שאחרי פרישת אריק שרון. אז היה זה נתניהו שהבטיח לנקות את המפלגה מעסקנים וקיצוניים והביא אליה דמויות ממלכתיות ימניות דוגמת בוגי יעלון, בני בגין ודן מרידור, כדי לשדר שחוזרים לפסים אחרים. כך, בהדרגה, יקרה גם אחרי המלחמה".
אחרי בחירות 2006 עשה נתניהו עוד צעד כדי להחזיר את הליכוד לפסים ממלכתיים: העברת הפריימריז מהמרכז למתפקדים (יו"ר המרכז היה אז משה כחלון). יעלון, בגין ומרידור השתלבו היטב ברשימה, שאת המקום הראשון בה תפס גדעון סער, זה שלימים – אוי לאירוניה - עזב מטעמים של קיצוניות יתר. "אחרי נתניהו מישהו יצטרך לעשות את מה שהוא עשה בעצמו בגרסה הקודמת שלו", הוסיף הבכיר. "מהלך שיקום יכול לקרות אם גם הפעם תהיה נפילה במנדטים".
3 צפייה בגלריה
המגמה: יותר נשאלים (כולם מהמגזר היהודי) חושבים שעל נתניהו להתפטר בתום המלחמה: 53% בתחילת המלחמה, כ-70% בסקר האחרון
בחדרים סגורים מודים רוב בכירי הליכוד שמה שהיה לא יהיה עוד. רובם ככולם מאמינים שצריך לתת עכשיו גיבוי לנתניהו, אבל ברגע שהמטרה הצבאית תושג - הוא לא יוכל להמשיך. מגמות דומות עולות ממחקר שערך ב-26 באוקטובר נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי מהאוניברסיטה העברית, עבור מכון אגם. מדובר בגל הרביעי של המחקר, והוא מדרג נמוך מאוד את משרדי הממשלה ואת תפקוד הממשלה במלחמה.
כך לדוגמה, על שאלה איך הייתה מדרג מ-1 עד 10 את התפקוד של נתניהו מאז פרוץ המלחמה, השיבו 50% מהנשאלים את הציון 3. בנוסף, 50% מהנשאלים העניקו לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ציון ממוצע של 2 ומטה, וציון דומה קיבל גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
ציון ממוצע טוב יחסית נתנו הנשאלים לשר הנכנס בני גנץ (6.4), וציון סביר קיבל שר הביטחון יואב גלנט (5.63). יתר משרדי הממשלה זוכים לאמון קטן יחסית בציבור, כולל שר החוץ אלי כהן. גם תפקוד מערך ההסברה הממשלתי בתקשורת הבינלאומית זכה בסקר לציון נמוך: 3.74.
