בתחילת השבוע נראו בגליל העליון מנופים מפרקים בטונדות, שהגנו על הצמתים מירי נ"ט, ומעמיסים אותן על משאיות. יחד איתן הולכים ונעלמים מהנוף מחסומי משטרת ישראל והמשטרה הצבאית, שהגבילו את הנסיעה בקרבת גבול הצפון. חיזבאללה עדיין משגר מטחים של עשרות רקטות לטווח קצר ובינוני, משלח כטב"מי נפץ, ומפעם לפעם זורע הרס וגובה קורבנות, כפי שקרה אתמול במטולה ובקריות. אבל בכיר בצה"ל מעריך שכבר בשבועות הקרובים יאפשר פיקוד הצפון לחלק מהתושבים שפונו לחזור לבתיהם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זוועות 7 באוקטובר, הכעס על המחדלים, הכאב ותחושת חוסר האונים הנוראה על שאיננו מצליחים להביא הביתה את החטופים עדיין מכרסמים בנו, אבל ביישובי העוטף השדות ברובם כבר חרושים וזרועים לקראת הגשם הראשון, והמפעלים באזורי התעשייה של אופקים ונתיבות עובדים. יותר מ־80 אחוז מתושבי העוטף חזרו לבתיהם, והם יכולים לשאוב ביטחון מ"רצועת האבטחה" ברוחב של כ־1,200 מטר שהכשיר צה"ל בצידו העזתי של הגבול, והיא כעת ריקה למשעי ממבנים, צמחייה ואדם. וזהו רק המרכיב הקדמי במערך אבטחה חדש שיחצוץ בין תושבי הדרום לרצועת עזה, עם כוח אווירי שיעמוד לרשותו באופן קבוע.
ראש הממשלה והקבינט קבעו שמונה מטרות מלחמה והעלו אותן על הכתב בניסוח מעשי ופרקטי (שלחלוטין אינו תואם את ההגדרה "ניצחון מוחלט"). המסמך המלא מוגדר עדיין "סודי ביותר"
בכל הגזרות, כולל יהודה ושומרון, מתנהלת עדיין לחימה. החודש היא גבתה מאיתנו בצפון ובדרום מחיר דמים כבד. אבל בקבינט, בצה"ל, במוסד ובשב"כ החלו השבוע לדון באינטנסיביות על מתווי הסדרה, וסיום הלחימה כבר נראה באופק. אך מה שחשוב יותר הוא שצה"ל, בסיוע השב"כ והמוסד, משיג את מרבית מטרות המלחמה שקבע הקבינט.
אף שהיו עדיין המומים מגודל האסון והחרפה, כבר למחרת 7 באוקטובר הגדירו ראש הממשלה נתניהו, הקבינט ובכירי מערכת הביטחון שמונה מטרות מלחמה והעלו אותן על הכתב בניסוח מעשי ופרקטי (שלחלוטין אינו תואם את ההגדרה "ניצחון מוחלט"). המסמך המלא, כפי שאישר אותו הקבינט (כולל מטרות המלחמה בצפון, שעודכנו רק בספטמבר), מוגדר עדיין "סודי ביותר" ולא ניתן לפרט את תוכנו. אבל אפשר לומר שצה"ל השיג – או קרוב מאוד להשיג – את הרוב המכריע של מטרות המלחמה.
כמה מטרות חשובות עדיין לא הושגו: 101 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס; ישראל לא מוטטה את השלטון האזרחי של חמאס, והוא עדיין פועל בחלקים מהרצועה על ידי "בוסים" מקומיים מפני שלא נמצא לו תחליף הולם (בעיקר כי הדרג המדיני קבע תנאים לא מציאותיים למה שמכונה "היום שאחרי"); ותושבי הצפון שפונו טרם שבו לבתיהם. אבל ישראל מגיעה בימים אלה עם קלפים חזקים לשלב הדיפלומטי שאמור להביא אותנו לסיום המלחמה, וזו סיבה לתקווה.
ההישג החשוב ביותר של צה"ל, השב"כ והמוסד במלחמה הוא שיקום ואף חיזוק משמעותי של ההרתעה האסטרטגית הישראלית כלפי "הציר השיעי" בהובלת איראן. הדבר שיפר את מצב הביטחון הלאומי של ישראל ביחס למה שהיה לפני 7 באוקטובר. בנוסף, התחזק מאוד גם מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית בקרב המדינות הערביות הסוניות המתונות וגם מחוץ לאזור. במוסקבה, למשל, יודעים להעריך את מה שצה"ל עשה בשנה האחרונה ומגלים הבנה לצורכי הביטחון שלנו, כך לפחות עולה ממגעים שהתקיימו ומתקיימים מאחורי הקלעים. כדי להבין את גודל ההישג צריך לזכור לאיזה שפל עמוק ומסוכן צנחו ההרתעה של מדינת ישראל כלפי אויביה ומעמדנו באזור אחרי מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס.
שיקום ושדרוג ההרתעה נובעים בראש ובראשונה מהמוטיבציה ומהעוצמה הצבאית והטכנולוגית שישראל הפגינה בשנה האחרונה. אבל זה לא רק הכוח הצבאי והיכולת של הפיקוד הבכיר, בהנהגת הרמטכ"ל הרצי הלוי ושר הביטחון יואב גלנט, להפעיל את העוצמה הזו בתעוזה ובתחבולה; זו גם הנכונות של הדרג המדיני להפעילו.
גורם נוסף שתרם רבות לשיקום ההרתעה הוא התייצבותה של ארה"ב לצידנו בכל המובנים, כולל נכונות להילחם ולהפעיל כוח יחד ובתיאום איתנו, לתת לנו גב מדיני בזירה הבינלאומית ולהעניק לנו סיוע לוגיסטי ומודיעיני שמאפשר לצה"ל חופש פעולה חסר תקדים. מדינות האזור והעולם, ובעיקר איראן, רואות ומבינות את המשמעות לעתיד.
גורם שלישי בהרתעה הישראלית המחודשת והמשודרגת הוא החוסן, הסולידריות ורוח הלחימה שמפגינה החברה הישראלית למרות השסעים הפוליטיים והחברתיים שהיו קיימים לפני שפרצה המלחמה וקיימים גם כעת. המאבק להשבת החטופים הביתה הוא עדות ברורה לסולידריות שעליה נשען החוסן הלאומי. גם הגרועים והמטופשים שבאויבינו מתחילים להבין זאת.
ההרתעה הישראלית קיבלה ממד נוסף, כפי שניסח קצין בכיר במטכ"ל: "בעוד עשר שנים יגידו הערבים שסינוואר הצליח למשך כמה שעות להסב נזק, סבל והשפלה עצומים לישראלים. אבל הוא מת כמו כלב ורוב העם שלו חי בניילונים (המחסות הבטוחים – רב"י), מצטופף ב־25 אחוז משטח הרצועה. הערבים, בעיקר הפלסטינים בעזה וביהודה ושומרון, אך גם הלבנונים והתימנים, חטפו 'נכבה' שלישית שהם לא ישכחו". גם אם הייתה כזו, לא ניכרה שום חדוות נקם בנימת דיבורו של הקצין הבכיר. הוא רק ניסה להמחיש מה קרה להרתעה הישראלית מאז טבח שמחת תורה.
מדינת ישראל הוכיחה שהיא יכולה ומוכנה להתמודד ולהילחם בשבע זירות במקביל, מתוכן שלוש זירות פעילות בעצימות גבוהה (רצועת עזה, לבנון, יהודה ושומרון). ראינו זאת בסוף השבוע שעבר, כשחיל האוויר תקף בעוצמה ובדיוק מרביים מטרות אסטרטגיות ברחבי איראן. כל המטרות של מבצע "ימי תשובה" נפגעו ורובן הוצאו מכלל פעולה לזמן לא מבוטל. איראן לא הצליחה להגן על עצמה וגם השלוחים שאמורים היו להילחם יחד איתה לא עשו דבר תוך כדי הפעולה של ישראל וגם לא אחריה. במקביל הפגינה ישראל יכולות מרשימות של הגנה אווירית. מתוך כ-1,300 כטב"מים וטילי שיוט ששוגרו מאיראן, מעיראק ומתימן מתחילת המלחמה, רק 230 חדרו לשטח ישראל ורובם נפלו בשטח פתוח. כלומר, 82 אחוזי יירוט.
החלשת "הציר השיעי" היא תוצאה מצטברת של המכות שספגו בשנה האחרונה חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן, שאיבדו הרבה מיכולתם לאיים על מדינות האזור. עם זאת, איראן עדיין חזקה, ממשיכה לחתור לנשק גרעיני ועושה מאמצים ניכרים לשמר את כוחם של שלוחיה ובראשם חיזבאללה. הסיפור האיראני לא תם, אבל החדשות הטובות הן שארה"ב וכמה ממדינות האזור עומדות לצידנו בעניין הזה יותר מאי פעם. לתוצאות הבחירות לנשיאות בשבוע הבא תהיה השפעה רבה לא רק בסוגיית הגרעין, אלא גם ביחס לעתיד המשטר האיראני. המזרח התיכון יהיה מקום הרבה יותר יציב ובטוח אם האייתוללות לא יהיו בשלטון.
8 צפייה בגלריה
המזרח התיכון יהיה מקום הרבה יותר יציב ובטוח אם האייתוללות לא יהיו בשלטון
(צילום: Reuters)
צה"ל התאושש תוך פחות מיממה אחרי הטבח בדרום והחל להפעיל את כוחותיו בצורה מאורגנת וסדורה, תחילה במגננה ואחרי פחות משלושה שבועות – במתקפה עצימה הכוללת תמרון קרקעי משולב במהלומות אש ומבוסס על מודיעין מדויק ומעודכן. בצפון התייצבו שלוש אוגדות, רובן במילואים, שהתגייסו והצטיידו בתוך 36 שעות להגנה על יישובי גבול הצפון והגליל. בכך נמנע אסון גדול פי כמה שעלול היה להתרחש אילו נסראללה, הגם שלא היה מתואם עם חמאס, היה מחליט לנצל את הלם המכה שספגה ישראל בדרום ומשגר את כוח רדואן למבצע "כיבוש הגליל". עמדו לרשותו 2,400 לוחמי רדואן וכ־400 חמושים של הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני ב"מתקני ההיערכות" בכפרים ובשטחים הסבוכים הסמוכים לגבול. ההיערכות המהירה להגנה של פיקוד הצפון על הקרקע, ושל חצי ממערך הקרב והמסוקים של חיל האוויר, מנעה אסון בממדים שמדינת ישראל הייתה מתקשה להשתקם ממנו.
"הניצחון מוחלט" שעליו מדבר נתניהו טרם הושג, וספק אם הוא ניתן להשגה במלחמה שבה האויב אינו גורם מדינתי אלא צבא טרור שהמוטיבציה שלו דתית־ג'יהאדיסטית. אויב כזה, גם כשהוא מובס וסופג אבידות כבדות בנפש, באמצעי לחימה ובתשתיות, יכול עדיין לנהל מלחמת גרילה וטרור כמו זו שאנחנו חווים 57 שנה אחרי כיבוש יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים. אבל בצה"ל ובשב"כ קובעים חד־משמעית שלא נשקף עכשיו מרצועת עזה איום ביטחוני – בוודאי שלא חמור – על תושבי הדרום. בכך הושגה אחת ממטרות המלחמה העיקריות. זו תוצאה של לחימת כוחות היבשה של צה"ל, המודיעין האיכותי שסיפקו השב"כ ואמ"ן והיכולות של חיל האוויר בהגנה ובעיקר בהתקפה.
חיל האוויר למד להפעיל אש בדיוק רב ובמרחק של 200-100 מטר מלוחמי צה"ל. אמנם בתחילת התמרון היו לא מעט נפגעים מירי כוחותינו, אבל מאז חלה ירידה דרסטית באירועים כאלה
חוסלה ההנהגה הצבאית והמדינית הבכירה של חמאס בעזה, ובראשה רב-המרצחים יחיא סינוואר. אין כרגע בשטח הרצועה מנהיג או הנהגה בעלי אוטוריטה שישמרו את חמאס כשלטון מרכזי ויתכללו את פעולות הארגון, כולל שיקום עתידי של צבא הטרור החמאסי ושל הרצועה בכלל. השניים שנותרו מהשורה השנייה של ההנהגה הבכירה, מוחמד סינוואר (האח של) ומח"ט עזה, עז א־דין אל־חדאד, הם מנהיגים מקומיים. מוחמד סינוואר הוא בעל מעמד במרכז ובדרום הרצועה ואל־חדאד נחשב כמנהיג בחלק הצפוני, כולל העיר עזה. השניים מסוכסכים זה עם זה, ואיש מהם אינו כתובת שלטונית ברורה שתושבי עזה סרים למרותה. עובדה זו גם יוצרת קשיים במשא ומתן לשחרור החטופים ובסוגיית השלטון האזרחי ברצועה ביום שאחרי חמאס. מי שמנהל את המו"מ הזה היא הנהגת חמאס "חוץ", שבכיריה יושבים בקטאר ובלבנון.
צבא הטרור של חמאס פורק והופשט מרוב תשתיותיו ויכולותיו. בצה"ל מעריכים כי מאז 6 באוקטובר 23' נהרגו בין 17 ל־19 אלף מתוך כ־36 אלף פעילים חמושים שהיו לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי, ועוד אלפים רבים נפצעו. 22 מתוך 24 הגדודים של הארגון חדלו להתקיים כמסגרות לחימה. אנשיהם נהרגו או ברחו למחסות הבטוחים, שם הם מסתתרים בין האזרחים העקורים. רוב מפקדיהם, כולל מח"טים, מג"דים ומ"פים, נהרגו או חוסלו.
כמעט 90 אחוז ממלאי הרקטות ומהמשגרים נחשף והושמד, וכך גם חלק ניכר מהנשק ומאמצעי הלחימה האישיים. כמעט כל מתחמי המנהרות האסטרטגיים, שבהם יכולים המחבלים להסתתר ולהיערך מחדש, פוצצו או הוצאו מכלל פעולה. הרוב המוחלט של הסדנאות לייצור רקטות, חומרי נפץ ואמל"ח אחר נהרסו (ייתכן שפה ושם פיספס המודיעין הישראלי מנהרה, משגר או מחרטה). הרצועה מכותרת מכל עבריה כולל ציר פילדלפי, שצה"ל התבסס לאורכו, ומעבר רפיח, שסגור עד שיושג הסכם עם המצרים.
המשמעות של כל אלה היא שחמאס והג'יהאד האיסלאמי לא יוכלו בעתיד הנראה לעין לשקם את יכולותיהם הצבאיות כפי שעשו אחרי סבבי הלחימה הקודמים.
צה"ל יכול להגיע בתוך דקות עד שעות ספורות לכל מקום ברצועה שבו חמאס מנסה לשקם את כוחו ואת תשתיותיו. יעיד על כך קרב הכתישה שמנהלת אוגדה 162 במחנה הפליטים ג'באליה, שבו ניסה חמאס להתארגן ולהיערך מחדש. זו הפעם השלישית שצה"ל נכנס לאזור זה כדי לטהרו מנוכחות מאורגנת של מחבלים.
8 צפייה בגלריה
אוגדה 162 נאלצה להיכנס שלוש פעמים למחנה הפליטים ג'באליה כדי לטהרו ממחבלים
(צילום: דובר צה"ל)
צה"ל למד ושיכלל מאוד את שיטות הלחימה בשטח בנוי בצפיפות, שבו האויב מסתתר ונלחם בתוך אוכלוסייה אזרחית המשמשת לו מגן. חיל האוויר למד להפעיל אש בדיוק רב ובמרחק של 100־200 מטר מכוחותינו. אמנם בתחילת התמרון היו לנו לא מעט נפגעים מאש כוחותינו, אבל מאז חלה ירידה דרסטית באירועים מסוג זה. במקביל ניכר שיפור רב במהירות וביעילות של פינוי הפצועים, בעיקר במסוקים. רוב הפצועים מגיעים כיום בתוך פחות משעה לבית חולים וזה מציל חיים. צריך לומר זאת בזהירות, אבל כמות האבידות של צה"ל בשלבי התמרון הקרקעי במלחמה הזו (גם בצפון) הוא נמוך משמעותית מאשר במלחמות קודמות. זה נובע הן מהשיטות ומאמצעי הלחימה שצה"ל מפעיל, והן מהטיפול הרפואי ומהפינוי המתקדמים
בסוף אוגוסט השנה הגיש ראש המוסד דדי ברנע מסמך לראש הממשלה, ובו הציע שצה"ל יפתח בפעולה עצימה בלבנון, כולל תמרון קרקעי. ברנע טען שהלחימה בעזה השיגה פחות או יותר את רוב המטרות שקבע הקבינט, וכי המשך מלחמת ההתשה הסטטית בצפון עלול לנרמל ולקבע את המצב שבו מדינת ישראל איבדה דה־פקטו את הריבונות בחלק ניכר משטחה, ותושבי הגליל שפונו יאבדו את ביתם לזמן רב, אולי לצמיתות. ברנע גם הציע כיצד לפעול כדי להשיג את התוצאה במהירות. הוא הכיר היטב את תוכנית המהלומות על חיזבאללה בלבנון שצה"ל והמוסד הכינו במשותף במשך יותר מעשר שנים.
במקביל, ובערך באותו זמן, פנה גם שר הביטחון גלנט בדרישה לראש הממשלה שהקבינט יקבע רשמית כמטרת מלחמה את השבת תושבי הצפון לבתיהם בביטחון. ואכן, בישיבת קבינט שכינס נתניהו ב־12 בספטמבר הוחלט שזוהי אחת ממטרות המלחמה.
מכאן התחילו הדברים להתגלגל מהר יותר מכפי שתוכנן, בגלל אילוץ לא צפוי שחייב להקדים את הנחתת "מהלומת הביפרים ומכשירי הקשר" על חיזבאללה. בדיעבד זה לא הזיק. אפילו הועיל. גם כשהביפרים של כמה מעוזריו התפוצצו ממש בקרבתו, נסראללה עדיין לא הבין שישראל עברה בצפון ממגננה למתקפה רבתי. מנהיג חיזבאללה אמנם ידע במשך שנים שישראל מכינה התקפה חסרת תקדים בתחכומה ובהרסניותה כדי להקדים או לבלום במהירות את המתקפה הגדולה שתיכנן על העורף הישראלי, אבל העריך שבנסיבות הקיימות, כאשר ישראל נלחמת בשבע זירות, היא לא תמהר לממש את התוכנית הזו, אם בכלל. בצה"ל החליטו לנצל את ההערכה המוטעית של נסראללה, ואף דאגו לקבע אותה באמצעות פעילות שלא חרגה מ"שגרת ההתשה" והחיסולים. המטרה הייתה שמבצע "חיצי הצפון" ינחת על חיזבאללה בהפתעה ויאפשר להשמיד ולהוציא מכלל פעולה את מרבית הטילים, הרקטות והמשגרים האיכותיים של הארגון לפני שיפעיל אותם.
ההונאה הצליחה. ב־23 בספטמבר הנחית חיל האוויר סדרה מרוכזת ומהירה של מהלומות אש בכל שטח לבנון. התוצאה הייתה מדהימה: בתוך 15 שעות הושמדו כשני-שלישים מהארסנל שכלל עשרות אלפי טילים ורקטות, כולל חלק ניכר מהטילים ארוכי הטווח והמדויקים שחיזבאללה הציג לראווה בבונקרים תת-קרקעיים מספר שבועות לפני כן. זו הסיבה לכך שחיזבאללה משגר היום כמעט אך ורק טילים ורקטות לטווח קצר, שמהם נותרו לו עוד אלפים. אבל את התוכניות המקוריות – למשל, לשגר 10,000 רקטות לחיפה במשך שבוע – כבר לא יכול להוציא לפועל. פעילי הארגון משגרים מדי פעם טיל ארוך טווח או שניים למרכז, וגם אלה מיורטים לרוב. בהמשך גם חוסלו חסן נסראללה, מחליפו וכל בכירי כוח רדואן. פתיחת מבצע "חיצי הצפון" בהפתעה מנעה אבידות והרס כבדים בעורף הישראלי, וזהו לטעמי ההישג הגדול ביותר עד כה של המלחמה בצפון.
יש הטוענים, ובראשם גלנט, שהיה צריך לפעול נגד לבנון בסגנון "חיצי הצפון" כבר ב־11 באוקטובר 23' כדי להסיר איום כבד וחמור יותר מהאיום העזתי. ראש הממשלה והקבינט דחו את ההצעה. כעת נראה שמבחינה צבאית אכן עדיף היה לחכות. השנה שחלפה איפשרה לפיקוד הצפון, באמצעות אש אווירית ומודיעין מדויק, להרחיק מהגבול את מרבית היחידות של כוח רדואן שהיו ערוכות לפרוץ במהירות לשטח ישראל. זה לא רק מנע סכנת פלישה מיידית, אלא גם איפשר לארבע אוגדות של צה"ל לתמרן במהירות אל כפרי הזינוק ומתחמי ההיערכות של רדואן בשטח הסבוך ובתוכם ללא התנגדות משמעותית, ומבלי לשלם מחיר דמים כבד מנשוא. השנה שחלפה נוצלה היטב כדי ללמוד את השטח ולהביא מודיעין מפורט על המתקנים והמערכים התת־קרקעיים והכמויות העצומות של אמצעי לחימה, שהכין לעצמו כוח רדואן ממש על הגבול. צריך להודות שממדי ההיערכות של חיזבאללה בקרבת הגבול, שצה"ל גילה בתקופת ההמתנה וההתשה בצפון, היו מוכרים לאמ"ן באופן חלקי בלבד, ובעניין זה נעשה מקצה שיפורים חשוב.
המודיעין המדויק והאיכותי שאמ"ן מייצר בזמן אמת איפשר, ועדיין מאפשר, לצה"ל לחסל את מרבית שדרת ההנהגה והפיקוד של חיזבאללה. מתחילת התמרון בשטח לבנון חוסלו עשרה מח"טים, מפקד של אחת משלוש גזרות החזית בדרום בדרגה שמקבילה לתת־אלוף, 31 מג"דים, 32 מ"פים ו-22 מ"מים. החיסולים הללו, ורבים נוספים שהתבצעו עוד לפני התמרון, משבשים את יכולת התיאום והסנכרון של מערכי האש תלולת המסלול ושל יחידות הכטב"מים של חיזבאללה. אמנם מפעם לפעם מצליח מפקד מקומי לתזמר מטח משולב של רקטות וכטב"מים להרוויית מערכי ההגנה האווירית של צה"ל, ואין עדיין מענה יעיל לכטב"מי הנפץ, אבל חיסול המומחים והמפקדים המנוסים מקטין את מספר מתקפות הכטב"מים ואת יעילותן.
למודיעין המדויק בזמן אמת יש גם השפעה מורלית קשה על חיזבאללה ועל מי שנותר מהנהגתו. גם הם, כמו רבים מאזרחי לבנון שכ־1.2 מיליון מהם פליטים בארצם, מרגישים חשופים ומנסים להתחבא ולברוח. כוח רדואן, שמרבית מפקדיו חוסלו ותשתיותיו הושמדו, עבר לפעול בחוליות בשיטות גרילה. עשרות פעילי חיזבאללה חמושים נכנעו ונלקחו בשבי.
הישג חשוב נוסף הוא הוצאתו מכלל פעולה של מפעל ייצור ודיוק טילים שהאיראנים הקימו באזור מסיאף בסוריה עבור חיזבאללה. על פי דיווחים של האופוזיציה הסורית, הפשיטה שישראל לא לקחה עליה אחריות בוצעה על ידי יחידת קומנדו מיומנת שהוטסה ליעדה במסוקים וקיבלה חיפוי והסחה ממטוסי קרב.
גם הפגיעה השיטתית בתשתיות הלוגיסטיות של חיזבאללה בסוריה מהווה הישג לא מבוטל. האיראנים עושים כעת מאמצים נואשים לשקם את הארסנל הטילי ואת יכולות הלחימה של חיזבאללה, ומנסים להזרים סיוע דרך סוריה. חיל האוויר פוגע בשיירות, ומוציא מכלל פעולה גשרים ומנהרות שמשמשים למעבר בין סוריה ללבנון. כרגע אין סימנים לכך שחיזבאללה מקבל סיוע בכמויות ניכרות שעשויות לאפשר לו לשקם את יכולותיו. נשיא סוריה אסד, שחושש מתגובה ישראלית נגד משטרו הרופף, מנסה לבלום את השימוש שחיזבאללה והאיראנים עושים בשטחה של ארצו, ואף מגייס את הרוסים שישתדלו עבורו בטהרן.
הפגיעה בחיזבאללה הביאה אותו ואת איראן לבקש הפסקת אש בלבנון, דבר המקרב את שובם של המפונים לבתיהם. ישראל יכולה להציב תנאים שיערבו לביטחונם ולהצהיר שכל עוד חיזבאללה וממשלת לבנון אינם מקבלים תנאים אלה, הלחימה תימשך.
ההישג העיקרי באיו"ש היא שלא פרצה אינתיפאדה עממית. צה"ל והשב"כ מצליחים לשמר שם יציבות יחסית, למרות המצב הכלכלי הקשה והמאמצים שמשקיעים איראן, חמאס וחיזבאללה כדי להתסיס ולחמש את צעירי מחנות הפליטים. אמנם באחרונה נרשמה עלייה בפיגועים, בעיקר באמצעות מטענים, אבל צה"ל והשב"כ הצליחו לבלום אותה באמצעות פעילות סיכול ומעצרים אגרסיבית. אלא שהבעיה הפלסטינית – גם אם יושג הסדר בעזה – נשארת איתנו. אם לא יימצא לה פתרון מדיני היא עלולה לכלות ולכרסם כל הישג צבאי ומדיני שהגענו אליו, ולפגוע בלגיטימציה הבינלאומית שעדיין נותרה לישראל.
